פיצויים בגין הרעלת מזון במסעדה

אין מחלוקת כי דגימות החומוס שנלקחו מהמסעדה נבדקו ב"בקטוכם" עפ"י שני תקנים, האחד: תקן ישראלי מס' 885 חלק 1: "נטילת מדגמים של מזון לעריכת בדיקות מיקרוביולוגיות" משנת 1999 (להלן ייקרא: "תקן 885"), וכן תקן ישראלי מס' 1254: "סלטים מחומרים צמחיים, המשומרים באיחסון בקרור, בתוספת חומר משמר או בלעדיו", התקן הנו ממאי 2002 (להלן ייקרא: "תקן 1254").

דרישה זו לא באה אלא על מנת להפיס את דעת הקונה כי איש לא נגע במנת החומוס מאז יצאה את המפעל, וזאת מחשש לזיהום או הרעלה מכוונת.

גם אם נאמץ את מסקנתו של רואה חשבון בר-לב, על פיה יש להיתחשב ברווח הגולמי ולא ברווח התפעולי, על אף שהנזק הממשי של התובעים בסופו של יום הנו הרווח נטו אותו הם זוקפים לחשבונם, שהרי ניזוק לא יכול להיות מפוצה מעבר לניזקו בפועל, גם אז נימצא למדים כי קיים קושי בהערכת השפעת התוכנית על הירידה בהכנסות.

...

סוף דבר: התובעים הגיעו להסדר גישור עם נתבעים 1-4, על פיו נדחתה התביעה נגדם ללא צו להוצאות.

סבורני, כי הנתבעת 5 פעלה כראוי וללא רבב בביצוע הבדיקות.

התביעה כנגד נתבעת 5 נדחית.

ביום 14.11.08, כעבור כתשעה חודשים, פונה התובע בשנית לבית-החולים תל-השומר, לנוכח תלונות אודות הקאות וכאבים ברום הבטן, לאחר שיום קודם לכן, "אכל במסעדה עם חברים". בבדיקתו הקלינית הודגמה רגישות קלה ברום הבטן ובטן רכה ללא סימני גירוי הצפק (קרום העוטף את דפנות חלל הבטן ואת חלקם הגדול של האיברים בחלל הבטן); בבדיקת צלום בטן הודגמה "הרחבה קלה של לולאות מעי, ללא עדות לבועות אויר בדופן המעי, ללא מוקדים מסוידים בבטן או באגן, ללא פלסי אויר נוזל או אויר חופשי" ובסיכום תוצאות הבדיקה נרשם, "איליאוס" (חסימת מעיים) "...קל לא ספציפי" (להלן: "בדיקת צלום בטן בבית-החולים תל-השומר").

כך או אחרת, המומחה מטעם בית-המשפט אישר בעדותו, כי האבחנה של Food Poisoning"" (הרעלת מזון) עימה שוחרר התובע מבית-החולים תל-השומר כלל לא הוכחה, שכן לא בוצעו בדיקת צואה ובדיקה בקטריאלית מהזונדה (עמוד 48 בשורות 22-25), בעוד שהתמונה הקלינית בקבלת התובע בבית-החולים יוספטל, כשלושה ימים בלבד לאחר שיחרורו מבית-החולים תל-השומר, הייתה זהה לתמונה הקלינית בבית-החולים תל-השומר (עמוד 46 בשורות 11-13, עמוד 58 בשורות 8-22 ועמוד 61 בשורות 12-17).

לנוכח מסקנותיי דלעיל, בהיתחשב בגילו כיום [שלושים שנים וארבעה חודשים] ושנות העבודה שנותרו לו עד הגיעו לגיל פרישה, מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד שכר לתקופת העתיד בסך של 387,782 ₪, המשקף 60% מחישוב אקטוארי מלא לפי השכר הממוצע במשק העומד כיום על סך של 12,103 ₪ [לפי תוכנת המשערכת]; נכות רפואית בשיעור של 20% ומקדם הוון בשיעור של 267.0012 (לפי 3% ריבית עד גיל 67) ובהתאמה לפסוק לו גם פיצוי בגין הפסד פנסיה בסך של 48,473 ₪ [לפי 12.5% מהפסד השכר לעתיד].

...

מכאן, לאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים הצריכים לעניין ובהינתן הנכות כתוצאה מהאירועים מושא התביעה, אני סבורה, כי בנסיבות העניין יהא זה נכון וראוי לפצות את התובע בראש נזק זה בפיצוי גלובאלי לעבר ולעתיד על דרך האומדנה בסך של 50,000 ₪.

סוף דבר התביעה כנגד הנתבעת מתקבלת וההודעה כנגד הצד השלישי נדחית.

לסיכום האמור לעיל, נזקי התובע כתוצאה מהאירועים מושא התביעה עומדים על סך של 816,255 ₪ וכמפורט להלן: הפסד שכר לעבר [כולל פנסיה] - 180,000 ₪ הפסד שכר לעתיד [כולל פנסיה] - 436,255 ₪ עזרת הזולת [לעבר ולעתיד] – 50,000 ₪ הוצאות [לעבר ולעתיד] – 25,000 ₪ כאב וסבל – 125,000 ₪ __________ 816,255 ₪ הנתבעת תשלם לתובע הסכומים כמפורט לעיל ובתוספת שכר-טרחת עו"ד בסך של 191,003 ₪, אגרה ויתרת האגרה השנייה.

התובעת, חברה העוסקת בעסקי מסעדות שוק המזון, הפעלת מסעדות ובתי קפה, ובמסגרת זאת באמצעות הסכמי זכיינות, הגישה תביעת בקשה לבצוע בלישכת הוצאה לפועל ביום 20.2.2020 כנגד הנתבע.

בדיון קדם משפט מיום 16.2.2021, פירטה ב"כ התובעת את עילת התביעה, וכן הוסיפה כי מדובר בשטרות חוב, והתביעה היא בגין פיצוי מוסכם שמקורו בהסכם הזיכיון.

...

בנוסף, לא ניתן להתעלם מהתלונות שהוגשו על ידי הנתבע ומעדותו בפני וזאת גם לאחר שעיינתי בדוח החקירה במשטרה, במסמכים שצורפו ובהחלטה על סגירת התלונה.

סוף דבר מכל האמור לעיל מורה על דחיית התובענה.

התובעת תשלם לנתבע תוך 30 יום סך של 8,000 ₪ שכר טרחת עו"ד כולל.

הנתבע לא ביקש לזמן את דוד, ולא הוכיח כי דוד אמר לו שהתובעת מעוניינת להיפטר מחתולים במפעל, או כי הציע לנתבע רוטב כפצוי על הרעלת החתולים, ויוער כי החשד עליו ביסס את השערתו בדבר אחריות התובעת בכך שדוד הציע לו בקבוק רוטב כפצוי, אין די בו כדי לבסס החשד.

הנתבע אף העיד בחקירתו כי בקירבת מקום במרחק של כ- 100-150 מ' מצוי בית עסק נוסף העוסק במזון – מסעדה, גם שם יש מדביר, כשלטענתו עובדת באותו בית עסק אמרה לו שאותו עסק מזמין מדביר כדי שיחסל את החתולים (עמ' 23, שו' 27-14).

באשר לפסיקת גובה הפצוי הראוי במקרה בו נתבעו פיצויים ללא הוכחת נזק, נקבע בפסיקה כי: "בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית המשפט, בין היתר, בהקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב והסבל שהיו מנת חלקו, ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיבידואלית. אין לקבוע "תעריפים". בכל מקרה יש להיתחשב בטיב הפירסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו ובהתנהגות הצדדים.

...

לאחר ששקלתי את כלל נסיבות המקרה שבפניי, והבאתי בחשבון מחד, את הנסיבות בהם פורסמו הפרסומים, מצבו הנפשי של הנתבע, סברתו באמיתות הדברים, הוספת המילה "לכאורה" בפרסום הראשון ותפוצתו המוגבלת, ומחיקת הפרסומים השניים יום לאחר מכן; ומאידך, את תוכן הפרסומים השניים והלשון בה השתמש הנתבע, את העובדה כי מדובר ב- 4 תגוביות, שפורסמו בעמוד התובעת, את מידת חשיפתם, וכוונתו של הנתבע לגרום לכך שהציבור לא ייקנה מהתובעת מוצרים, לצד מטרות הפיצוי הכספי, ביניהם לעודד את רוחו של הנפגע, לתקן את הנזק לשמו הטוב ולקיים את זכותו לשם טוב (ראו: חאלד גנאים, מרדכי קרמניצר ובועז שנור, דיני לשון הרע – הדין המצוי והרצוי, בעמ' 182-178 (מהדורה שנייה מורחבת, 2019), ובהשוואה לסכומי הפיצוי שנפסקו במקרים בהם הפרסום ייחס עבירה פלילית לנשוא הפרסום (ראו פירוט פסיקה בת"א 27415-01-22 אזולאי נ' יופה (פורסם בנבו, 16.7.23), בסע' 48), מצאתי להעמיד את סכום הפיצוי שישלם הנתבע לתובעת על סך של 18,000 ₪.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הנתבע ישלם לתובעת פיצוי בסך 18,000 ₪.

כמו כן, ישלם הנתבע לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪.

לעניין גובה הפצוי יש לזכור שהניתוח הכלכלי של תורת הפיצויים, מבית מדרשו של השופט לרנד הנד, שמקובלת מאוד היום בעולם המשפט (ראו R.A Posner, A Economic Analysis of Law, 167-177 (Little, Brown & Co.7th ed, 2007).

משכך ולאחר שעיינתי במספר פסקי דין שניתנו במקרי הרעלת מזון בידי מספקי מזון ולקחתי בחשבון את דרגות הקושי וסכוני תוצאות ההרעלה (ת"א 35036-11-17 פלוני (ת.ח) קטין נ' מקום בלב בע"מ , ת"ק 12683-09-22 פלוני נ' ליבנה צפוני בע"מ , ת"ק 38867-11-19 פלוני נ' בית מלון אראה, ת"ק 46526-04-13 גור ואח' נ' שחר ואח') ולאור הזלזול שגילו עובדי הנבתעת בבריאותה של התובעת והיעדר כל "אשם תורם" מצידה בגין הנזק שניגרם, הנני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת סך גלובאלי של 25,000 ₪ בצרוף הוצאות משפט בסך 1,800 ₪.

סכום זה הולם הן את הנזקים הממוניים והלא ממוניים שנגרמו לתובעת והן את ההרתעה הנדרשת בהתאם לגישת השופט רנד כאמור לעיל, בכדי למנוע נזקים לאורחי המסעדה העתידיים והתייחסות לא רצינית כלפי "כמות רעל" שבעיני עודבי הנתבעת היא "מינורית". המזכירות תעביר לידי התובעת את סכום הפקדון שהופקד בתיק ואת היתרה ישלמו הנתבעות לתובעת ישירות תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרישי הצמדה וריבית כחוק, מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

...

לעניין זה ראו דברי כב' הש' מיטל אלעד קרביס בת"א 35036-11-17 פלוני (ת.ח) קטין נ' מקום בלב בע"מ (26.03.21): " לא ניתן לדרוש מאדם שיודע כי יש לו רגישות או אלרגיה למזון כלשהוא כי ימנע מכל אכילה מחוץ לביתו. הדבר אמנם יאיין כל סיכון, אולם דרישה זו היא בלתי סבירה ופוגעת באפשרות שלו לפתח חיי חברה, ליהנות מאכילה בחברותא, במסעדות או באירועים." יתירה מזו, נראה כי הנתבעות והעד מטעמם לא ממש מודעים למצב המסוכן של אלרגיה מסוג זה. כך למשל עד ההגנה העיד (עמ' 2, שורות26-27 לפרוטוקול מיום 12.02.24): " היה מנה שהוגשה פסטה שבעקרון לא מגיעה עם פסטו והגיעה עם כמות מאוד מינורית וזה מה שקרה" (הדגשה של הח"מ. מ.ק.) וכך טען מנהל המסעדה, מר בנו (עמ' 3, שורות 15-17 לפרוטוקול מיום 12.02.24): "דביר המלצר גילה פעמיים עירנות, הוא אמר לה מנה שהיא לא יכולה לאכול כי יש אגוז והעבירה אותה למנה אחרת שהיא בחרה, מתוך הרטוב יש נגיעה מינורית של פסטו וזה המינורית הקטנה שלא מאה אחוז." (הדגשה של הח"מ. מ.ק.) על כך עולה בדמיוני שאלה - האם מר שכטר או מר בנו היו מוכנים לבלוע כוס מים עם "נגיעה מינורית" של ציאניד? נראה לי שלא.

משכך ולאחר שעיינתי במספר פסקי דין שניתנו במקרי הרעלת מזון בידי מספקי מזון ולקחתי בחשבון את דרגות הקושי וסיכוני תוצאות ההרעלה (ת"א 35036-11-17 פלוני (ת.ח) קטין נ' מקום בלב בע"מ , ת"ק 12683-09-22 פלוני נ' ליבנה צפוני בע"מ , ת"ק 38867-11-19 פלוני נ' בית מלון אראה, ת"ק 46526-04-13 גור ואח' נ' שחר ואח') ולאור הזלזול שגילו עובדי הנבתעת בבריאותה של התובעת והעדר כל "אשם תורם" מצידה בגין הנזק שנגרם, הנני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת סך גלובלי של 25,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך 1,800 ₪.

סכום זה הולם הן את הנזקים הממוניים והלא ממוניים שנגרמו לתובעת והן את ההרתעה הנדרשת בהתאם לגישת השופט רנד כאמור לעיל, בכדי למנוע נזקים לאורחי המסעדה העתידיים והתייחסות לא רצינית כלפי "כמות רעל" שבעיני עודבי הנתבעת היא "מינורית". המזכירות תעביר לידי התובעת את סכום הפיקדון שהופקד בתיק ואת היתרה ישלמו הנתבעות לתובעת ישירות תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.