פיצויים בגין הפרת הסכמי הוצאה לאור של מוצרים ספרותיים

"כאשר המוכר הוא אדם פרטי שאינו עוסק בשיווק דירות, אין הוא נהנה בהכרח מעדיפות משמעותית על-פני הקונה מבחינת המידע על הדירה, מבחינת המומחיות הדרושה לעריכת החוזה, או מבחינת כוח המיקוח היחסי שלו... לכן יש פחות חשש לחוסר איזון ושקילות בחוזה ופחות צורך לעודד היתחשבות של המוכר באינטרסים של הקונה." (ספרו של פרופ' זמיר, עמ' 184) נוכח היעדרה של ראשית ראיה להיות הנתבעים יזמי מקרקעין, ביקשו התובעים לראות בצחי כמי שהיה היזם ופעל למכירת הבית על ידי הנתבעים.

"בעימות שבין מוכר-מפר שידע (או היה עליו לדעת) בעת גמירת החוזה את דבר קיומן של עובדות מסוימות, אותן לא גילה לקונה – לבין רשלנות הקונה שלא בדק ולא גילה אותן עובדות (ואפילו הצהיר שעשה כן) – יד הקונה על העליונה. הוא זכאי לפיכך למלוא התרופות המוקנות בדין לנפגע עקב הפרה בשל אי-התאמה, ובכללן: ביטול החוזה, בצרוף השבה ופיצויים מוסכמים. במקרה שכזה – אין לייחס אשם תורם לחובת הקונה." (ע"א 8068/11 עיני נ' שיפריס, 11.2.14, פסקה 2 לפסק דינו של כב' השופט ח' מלצר) אמנם לטענת הנתבעים, התובעים הביאו אנשי מיקצוע מטעמם לבדוק את הבית, אולם טענה זו לא הוכחה.

את האיחור במסירה חישבו התובעים לפי פיצוי בהתאם לחוק המכר (דירות), אולם לאור מסקנתי בדבר העידר תחולה לחוק זה, אין בסיס לחישוב זה. גם לגופו של עניין אין מקום לפצוי בגין איחור במסירה, לאור עדות התובעים כי בפועל לא נגרם להם נזק עקב האיחור בהוצאות טופס 4.

למרות שהתובעים רכשו את הבית בשלבי בנייתו הסופיים, חוק המכר (דירות) לא חל על עסקת הרכישה, אולם הנתבעים אחראיים מחמת הפרת ההיתחייבות החוזית והפרת החובה בחוק המכר למכור מוצר תקין.

...

אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים סך של 218,431 ₪ בגין עלות תיקון הליקויים בבית.

בנוסף ישלמו הנתבעים לתובעים סך של 25,000 ₪, נכון למועד פסק הדין, פיצוי בגין נזק לא ממוני.

אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים את הוצאות ההליך בגין אגרה בסך של 7,500 ₪, ובנוסף יישאו בהוצאות התובעים בגין המומחים ושכר העדים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד כל הוצאה.

לגישת חב' בי 52 מפציץ בע"מ, בשל ההפרות הנטענות, על הגב' זקרי לשלם לה, את התמלוגים שלא שולמו, ושאותם אמדה החברה בסך של 217,500 ₪; הישתתפות בהוצאות פירסום בסכום של 90,000 ₪; פיצוי בגין נזק תדמיתי בסכום של 50,000 ₪; ופצוי בגין נזק כללי בשל אובדן זמן בסכום של 25,000 ₪.

השני, כאשר לטענת התובעת, הנתבעת מבצעת עוולה של "גניבת עין", שעה שהיא ממשיכה להחזיק בחנות המעוצבת בהתאם לקוים המנחים של עיצוב חנויות "המעבדה". דיון והכרעה הטענה להפרת ההסכם על-ידי הנתבעת טוענת התובעת, כי הנתבעת הפרה הפרות יסודיות קשות ונמשכות, התחייבויות רבות הקבועות בהסכם הזיכיון, בין היתר – לפעול לפי הנחיות התובעת, לרבות בכל הקשור למלאי, אחזקתו ומכירתו; למכור בחנות אך ורק מוצרים שימסרו לה על-ידי התובעת, או נרכשו מספקים שאושרו על-ידי התובעת; לשלם תמלוגים חודשיים כנגזרת של מחזור הקניות; להציב בפתח החנות שלט הנושא את השם "המעבדה"; הישתתפות בהוצאות הפירסום; להציג ספרי חשבונות, כרטסת מלאי, כרטסת לקוחות ועוד.

לאור המפורט, הגם שהנתבעת לא שלחה הודעת ביטול כנדרש בסעיף 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1971, הרי שניתן לראות בעצם הסרת השלט והסרת הסממנים הקשורים לרשת "המעבדה", ומנגד העובדה שהתובעת לא תבעה סעד של אכיפת הסכם הזיכיון על הנתבעת, כהודעה משותפת של הצדדים בדבר סיום ההיתקשרות ביניהם בחודש מרץ 2018.

הנתבעת לא שילמה את התמלוגים, על אף שלא שלחה לתובעת הודעה בדבר ביטול הסכם הזיכיון, ואף שהחנות המשיכה לשאת את השם וסממנים של רשת "המעבדה", והנתבעת ביצעה רכישות של מוצרי אופנה מספקים אליהם הופנתה על-ידי מר חזן והתובעת.

...

כפי שיובהר מיד, יש לדחות את עתירת התובעת בעניין זה. אך תחילה יש לומר, כי לא ברור מהיכן למדה התובעת שיש להוסיף רכיב של מע"מ על הפיצוי המוסכם, ואף להוסיף הפרשי הצמדה וריבית בגינו.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה באופן חלקי.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 56,273.50 ₪.

נייר חדרה הפניתה להוראות סעיף 28 לחוק המכר בנוגע לכך שאי-תיקון הפגם במכר, והפרת חיובי המוכר, מזכה את הקונה להפחית מהמחיר של המוצר את הסכום שבו פחת שווי המוצר עקב אי-ההתאמה.

הראל מדגישה כי בית-המשפט אינו נידרש לפסוק בתביעה בשאלה האם היתה רשלנות כל שהיא מצד ליעד, אלא בשאלה האם ההסכם בין נייר חדרה לליעד הופר, ומה הסעד שיש לפסוק בגין כך. הראל הדגישה כי הפוליסה אינה מכסה אי-התאמה במוצר שסופק על-ידי ליעד, ואינה מכסה את הצורך של ליעד לתקן את המכונה או להתאימה למוסכם בהסכם, אלא מטרתה לשפות את ליעד בגין חבותה כלפי צד ג', ולא בגין עלויות הייצור או התיקון או ההתאמה לצרכי הלקוח.

על-פי הפסיקה, קיום סעיף בהסכם בין צדדים בדבר פיצוי מוסכם, איננו מונע מנייר חדרה את האפשרות לתבוע פיצוי הנזק שניגרם לה, וזאת בהתאם לסעיף 15(ב) לחוק התרופות, הקובע כי: "הסכם על-פיצויים מוסכמים אין בו, כשלעצמו, כדי לגרוע מזכותו של הנפגע לתבוע במקומם פיצויים לפי סעיף 10-14 או לגרוע מכל תרופה אחרת בשל הפרת חוזה" התנאת צדדים על תרופות המוקנות להם בדין צריכה להיות ברורה דיה, בפרט בקשר לפצוי מוסכם ולאור סעיף 15(ב) לחוק התרופות.

כך מפורט גם בספרות, ראה שלו ואדר, עמ' 350: "כאשר טיב הנזק הוא כזה שאין קושי להביא ראיות מוצקות לגבי שיעורו, כגון אבדן ערך שוק של נכס או שירות, הוצאות תיקון פגם או הוצאות להקטנת נזק - והנפגע לא עשה כן - עלולה תביעתו לפיצויים להדחות מכל וכל. הוא הדין במצבים שבהם, למרות אופיו הספקולאטיבי של הנזק (למשל: נזק של אבדן רווח), היו בנמצא נתונים עובדתיים שהנפגע יכול היה להסתמך עליהם ולחשב בעזרתם, ולו באופן מקורב, את הקף הפגיעה הכלכלית בו". כן ראה שם, בעמ' 448: "הינה כי כן, במקרים שבהם הוכח סיכוי סביר להפקת רווח מקיום החוזה, לא תקצר ידו של בית-המשפט מלהורות על-פיצוי גם כאשר הקשר הסיבתי-העובדתי בין ההפרה לבין הנזק לא הוכח לפניו במידת הוודאות הרגילה של "עודף הסתברויות". אף אל פי כן, בחיי המעשה, נראה כי החשש מפני הספקולאטיביות הטבועה בהערכתו של אבדן רווח והחשש מפסיקת פיצוי-יתר יביאו, במקרים רבים, לשלילת הזכות לפצוי או לפסיקת פיצויים מתונה בראש נזק טיפוסי זה. זאת, בעיקר כאשר נראה שהנפגע יכול היה להתאמץ יותר בהבאת ראיות רלוואנטיות".

...

בחינת התביעה שהוגשה על-ידי נייר חדרה כנגד ליעד מביאה למסקנה שמרבית התביעה אינה נכללת בהגדרת "מקרה ביטוח" בהתאם למי מהפוליסות שהיו קיימות לליעד.

מקובלת עלי טענת הראל כי תביעת נייר חדרה איננה מתייחסת למקרה ביטוח כמשמעותו בפוליסת חבות המוצר.

לסיכום - נייר חדרה תשלם לליעד הסכומים המפורטים בסעיף 131 לפסק-דין זה, והראל תשלם לליעד הסכום המפורט בסעיף 138 לפסק-דין זה. המזכירות תמציא העתק מפסק-הדין לבאי-כח הצדדים.

בסעיף 7.1 להסכם העקרי נקבע כי בין הצדדים ייחתם הסכם היתקשרות למתן שירותים (נספח ד' להסכם העקרי), במסגרתו יעניקו התובעים 2-1 לקולורדו, באמצעות טוביה, שירותי שיווק, הפצה ומכירה של מוצרי מחלקת תוצרת גמורה, לתקופה של עשר שנים, בתמורה לתשלום חודשי בסך של 15,000 ש"ח (להלן: "הסכם השירותים").

בכתב התביעה שכנגד אמנם טענו הנתבעים, בתמצית ובאופן כללי בלבד, כי "קיימת בהקשר זה הפרה צפויה, לאור היתנהלות הנתבעים [שכנגד] עד כה, הפרה המצטרפת ליתר הפרות ההסכם". אך זאת, מבלי שנעשה כל ניסיון להבהיר אילו פעולות קונקרטיות מבססות את הטענה לקיומה של הפרה צפויה, בהתאם לתנאי סעיף 17 לחוק החוזים - תרופות, ואילו עובדות וראיות מוכיחות את קיומה בדרגת ההסתברות הגבוהה הנדרשת לשם כך (ר': פרידמן וכהן – כרך ד', בעמ' 96-93; שלו ואדר, בעמ' 143-140; מיגל דויטש ביטול חוזה בעקבות הפרתו 135-134 (1993); משה גלברד "הפרה צפויה של חיוב בהצעת הקודקס האזרחי החדש" מאזני משפט ה 229, 241-239 (התשס"ו)).

במסגרת זו בחן המומחה מטעם בית המשפט את הכנסות מחלקת תוצרת גמורה בשנת 2017; את הקף ההכנסה הצפויה במועד חתימת ההסכם העקרי ממכירת מוצרי קיץ וחורף לשנת 2017; את צפי הגידול השנתי בהכנסה בשנים שלאחר מכן; את הרווח הגולמי שמחלקת תוצרת גמורה היתה צפויה להפיק; את ההוצאות הקבועות והמשתנות בהן מחלקת תוצרת גמורה היתה צפויה לשאת; ולבסוף את השעור לפיו יש להוון את חלקם של התובעים מרווחיה הצפויים של מחלקת תוצרת גמורה.

תחילתה של מגמה זו בפסק הדין המנחה בע"א 3912/90 Eximin S.A תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פררארי בע"מ, פ"ד מז(4) 64, 88 (1993), אשר בהתבסס על ספרו של אריאל פורת הגנת אשם תורם בדיני חוזים (1997), הכיר לראשונה בעקרונות של אשם תורם וחלוקת אחריות בדיני החוזים, וזאת על פי שלוש דרכים אפשריות לחלוקת אחריות: "(א) חלוקה לפי השוואת מידת חוסר תום הלב, שדבק בכל אחד מהצדדים; (ב) חלוקה לפי השוואת התרומה הסיבתית של כל אחד מהצדדים לנזק; (ג) חלוקה תוך שילוב של מידת חוסר תום הלב והתרומה הסיבתית האמורה לנזק". עקרונות אלו, שכאמור שואבים את כחם מעקרון תום הלב, מאפשרים להגיע לתוצאה צודקת יותר במצבים שאינם שחור ולבן, בהם שני הצדדים נהגו בחוסר תום לב ותרמו במשותף ליצירת ניזקו של האחר.

יא.2 פיצוי בשל נזקים עקיפים שנגרמו לתובעים מהפרת ההסכם העקרי ומביצוע עוולות נזיקיות אני סבור כי התובעים לא הוכיחו את זכאותם לפסיקת הפצוי שהתבקש בסך של מיליון ש"ח בגין נזקים נטענים שגרמו להם הנתבעים, ובכלל זאת נזקים שהתבטאו בקריסתם הכלכלית של התובעים 2-1 ובפגיעה במוניטין שלהם בשל ייצור מוצרים באיכות ירודה על ידי קולורדו.

...

לסיכום, לסכום הפיצויים לו זכאים התובעים בגין הפרת ההסכם העיקרי, בסך של 1,263,156 ש"ח, יש להוסיף ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית החל מיום 1.1.2017, הוא המועד אליו הוון שיעור הרווחים הצפויים בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, ועד למועד התשלום בפועל.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה נגד קולורדו (הנתבעת 1) ונדחית נגד הנתבעים 4-2.

בנסיבות העניין, לאחר שנתתי דעתי לשיקולים הקבועים בתקנה 153(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, הגעתי למסקנה כי יש מקום לקבוע שכל צד יישא בהוצאותיו.

בכתב התביעה עותרים התובעים לחיוב הנתבעות בסכום של 390,000 ₪, בהתאם לפירוט שבסעיפים 65-67 לכתב התביעה (עלות תיקון ליקויים, ירידת ערך בגין ליקויים, ירידת ערך בגין קומת הדירה, נזקים כלליים, פיצוי בגין איחור במסירה, דיור חלופי והוצאות לרבות ייעוץ משפטי), בהתאם לחלוקה הבאה: דירה מספר 29 (התובע מספר 1) – 180,000 ₪; דירה מספר 24 (התובעים 2-3) – 120,000 ₪; דירה מספר 7 (התובעים 4-5) – 90,000 ₪.

עוד הודיעו הנתבעות כי הן מוכנות להשיב לתובעים סך של 13,930 ₪ בגין מוצרים/אביזרים/עבודות שהיו זכאים לקבל בהתאם למיפרט ולא נצרכו על ידם, כמפורט בחוות דעת המומחה.

זכות הקבלן לתקן אי התאמה עליה קיבל הודעה במועד נובעת מחובת הקטנת הנזק החלה על הרוכש, שכן לעיתים קרובות עלות תיקון הליקויים על-ידי הקבלן תהא נמוכה יותר מעלותה על-ידי קבלן מזדמן (סעיף 14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970; ד"ר גיל הררי, האחריות החוזית לליקויי בניה לאור חוק המכר (דירות) וחוק חוזה קבלנות, בורסי הוצאה לאור, התשע"ו-2016, עמ' 272).

" (כן ר' פסק הדין בע"א 13935-06-15 רקפות בגבעה בע"מ נגד סבג  (20.10.2015) ופסק הדין בת"א (חי') 25126-06-14  אריק לב נ' גרופית הנדסה אזרחית ועבודות ציבוריות בע"מ  (17.7.2016); לעניין זה ראו גם ספרו של זמיר חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973, פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג' טדסקי (2002), בעמ' 597-599) מקום בו לא ניתנה לקבלן אפשרות סבירה לבצוע התיקונים, רשאי בית המשפט, במקרים המתאימים, לקבוע כי הפיצויים יעמדו בשיעור עלות ביצוע התיקונים על-ידי הקבלן (ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (28.2.05); ע"א 7799/01 יורם-סלים ואורלי ברזילי ואח' נגד שרביב בע"מ, נו (5) 725).

...

הנתבעות ישלמו לתובעים הוצאות בקשה זו בסך 1,500 ₪.

בהמשך להחלטתי מיום 16.8.2023 אני מורה על הגשת ראיות הצדדים: א. התובעים יגישו ראיותיהם עד יום 1.1.2024; ב. הנתבעת תגיש ראיותיה עד יום 1.3.2024.

אני קובעת קדם משפט מסכם ביום 12.5.2024 שעה 09:30.