פיצויים בגין הוצאת דיבה נגד עובד

אין בכך כדי להביא מלוא טענות הצדדים, אך די באמור לעיל כדי להציב המסד להמשך הדיון בפסק דין זה. חלק שני – דיון והכרעה הערות כלליות בנסיבות העניין – אין מקום לקבוע פיצוי בגין הוצאת לשון הרע נטענת כנגד חבר בני אדם, ועל כך יורחב בסעיף 7 להלן.

...

וכך נקבע בע"א 8345/08 ‏ ‏ עופר בן נתן נ' מוחמד בכרי, פ''ד סה(1) 567 (2011, הש' מ' נאור, י' דנציגר, י' עמית): "דרישת הזיהוי מהווה איזון בין הזכות לשם טוב לחופש הביטוי. השם הטוב הוא נכסו של הפרט, הוא כבודו והוא מעמדו בחברה. ככל שנאמרים דברים או מתפרסמים דברים ברבים אך האדם הסביר לא קושר בין דברים אלו לבין הפרט הספציפי - אין פגיעה בשם הטוב של הפרט. באותם המקרים, בהעדר פגיעה בשם הטוב של הפרט, אין כל מקום להגביל את חופש הביטוי בשם ההגנה על הזכות לשם טוב" וכן בהמשך נקבע כי (ההדגשות לא במקור) "הבחינה המהותית של זיהוי הפרט מתיישבת היטב עם אופייה של הזכות לשם טוב. זכות זו נוגעת להערכת האדם על ידי סביבתו הקרובה והרחוקה. היא אינה מגינה על רגשותיו של הפרט לכשעצמן. משכך, מתחייבת המסקנה כי בכל מקרה ומקרה יש לבחון האם הערכת הסביבה כלפי הפרט עלולה הייתה להשתנות כתוצאה מן הפרסום. ככל שהדברים נוגעים לדרישת הזיהוי, מתבטא הדבר בבחינה, על פי מדד אובייקטיבי, האם האדם הסביר היה קושר בין הדברים לבין הפרט ומזהה אותם כמי שהתייחסו אליו. בהעדר זיהוי של הפרט וייחוס הדברים אליו - לא עלולה להיגרם פגיעה בשמו הטוב אף אם הוא עצמו חש שרגשותיו נפגעו. המבחן האובייקטיבי נגזר ממהות הזכות לשם טוב - הערכת הסביבה את הפרט" העובדה שאין לקבוע פיצוי בגין עוולת לשון הרע לתאגיד, מבלי שהוצבה "דרישת הזיהוי" לפרט הנפגע – תואמת בעיקרה אף את הרציונל שמאחורי סעיף 10 לפקודת הנזיקין, הקובע כי "תאגיד לא ייפרע פיצויים בשל עוולה אלא אם גרמה לו נזק". כלומר – אין לפסוק פיצוי כללי בגין עוולת לשון הרע לתאגיד, למעט אם הוכח נזק ספציפי.

יש לקבל הגישה לפיה הזהירות יפה והכרחית לשימוש בהוראות חוק איסור לשון הרע במקרים מעין אלה וכי "חוק זה מטרתו להגן על השם הטוב ותו לא. ההגנה על שלום הציבור או על הדמוקרטיה בהקשר הנדון נעשית באמצעות עבירות הסתה (כתופעה נגד שלום הציבור) או עבירות ההמרדה (כתופעה נגד המשטר) ולא בחוק איסור לשון הרע". חלק שלישי – הערות לפני סיום וסוף דבר הערות לפני סיום הנתבעת טענה שלא ידעה על קיומה של התובעת.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל התביעה נדחית.

עניינה של תביעה זו היא בדרישה לפצוי בגין הוצאת לשון הרע שהוציא הנתבע, לטענת התובעים, כנגדם במסגרת כתבות שפורסמו בעיתונות הכתובה.

...

לאור האמור לעיל, דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות.

כך גם אני מקבלת את הטענה של הנתבע, כי נגרם לו נזק ראייתי ופגיעה ביכולתו להתגונן בשל חלוף השנים.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני מוצאת לדחות את התביעה על הסף כנגד המבקש מחמת התיישנות ואף מחמת שיהוי ניכר בהגשתה.

רכיב נוסף שנכלל במסגרת הסעדים בכתב התביעה הוא פיצוי בגין הוצאת לשון הרע כנגד התובעת וזאת בשל דבריו של איתי קנטרוביץ, סמנכ"ל בנתבעת בשיחה עם מנכ"ל חברת גילאר, ספקית מוצרי הצבע לתובעת שבה כך על פי תצהירו של גד לביא, המצהיר מטעם התובעת, הטיח קנטרוביץ האשמות כנגד התובעת לפיהן היא ביצעה גניבה של צבע ולא השתמשה בכל הכמות שדיווחיה לצורך ביצוע עבודות הצביעה בחניון.

...

המומחה מטעם בית המשפט נחקר בחקירה נגדית על ידי באי כוח הצדדים .לא מצאתי כי נסתרו הממצאים השונים המפורטים בחוות דעתו על ידי מי מהצדדים ולכן בנסיבות אלה איני סבורה כי יש לסטות מחוות דעת המומחה שנמסרה לבית המשפט ואני מקבלת את ממצאיו ועל כן ההכרעה במחלוקות המקצועיות הרלוונטיות תיעשה על בסיס חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.

לאור מסקנותיי דלעיל אני קובעת שהתובעת שכנגד לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש הן בנוגע לקיומם של ליקויים ופגמים בהיקף הנרחב הנטען בכתב התביעה ובתצהירי העדות הראשית של המצהירים מטעם התובעת שכנגד והן לעניין שיעור הנזק והאופן שבו חושבו סכומי הפיצויים שנתבעו כחלק מהסעדים בכתב התביעה.

ממכלול טעמים אלה , אני דוחה את טענות התובעת שכנגד לפיצוי בגין אובדן הכנסות בשל עיכוב בביצוע העבודות.

סיכום לאחר שבחנתי את התביעה והתביעה שכנגד, הגעתי למסקנה כי למעט לעניין הסכום שנותר כעיכבון בידי הנתבעת והתובעת שכנגד, אותו היא נדרשת להשיב לידי התובעת והנתבעת שכנגד בקיזוז סכום של 20,194 ש"ח, דינן של שתי התביעות להידחות.

תביעה בבית משפט השלום בראשון לציון, משנת 2021 – הנתבע 2 הגיש כנגד התובע תביעה לפצוי בגין הוצאת לשון הרע.

...

לענין זה אני מקבל הטענה בדבר מסמכים הנדרשים לצורך רישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל התביעה נדחית.

אני מחייב את התובע בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, תוך התייחסות לסעיף 153 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018, בסך של 14,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

עוד טוען הנתבע כי הפוסט שפורסם על ידי התובעים הוציא דיבתו רעה וגרם לו לנזק רב ועל כן הגיש במקביל לכתב ההגנה גם תביעה שכנגד לפצוי בגין הוצאת לשון הרע בסך של 100,000 ₪.

בכל הקשור לתביעה שכנגד יש להכריע האם בפוסט שפורסם נגד הנתבע יש משום לשון הרע ואף אם כן האם יש לחייב את הנתבעים שכנגד 1-3 בפצוי בגינו.

...

מנגד, לא מצאתי להיעתר גם לתביעה שכנגד שהגיש הנתבע נגד התובעים בגין הפוסט שפורסם על ידי בנם של התובעים אברהם רון (הנתבע שכנגד 4).

אלא שבענייננו נטען על ידי ב"כ הנתבעים שכנגד 1-3 כי אברהם רון מתגורר בחו"ל. הנתבע לא ביקש לחלוק על כך. בנסיבות אלה, אין בידי לקבוע כי אברהם רון הנתבע שכנגד 4 קיבל לידו את כתב התביעה שכנגד באופן המהווה המצאה כדין וממילא אין מקום ליתן נגדו פסק דין בהעדר הגנה.

לסיום, לאחר שעיינתי שוב בכל ההליכים שהתקיימו בתיק זה, הגעתי למסקנה כי אין מקום לפסוק הוצאות למי מהצדדים בהליך זה וכי יש לקבוע כי כל צד יישא בהוצאותיו.