פיצויים בגין אפוטרופסות בתאונות דרכים קטלניות

התובע, יליד 13.4.94 הגיש נגד הנתבעת תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לו עקב תאונת דרכים קטלנית מיום 17.12.11.

הוצאות רפואיות, נסיעות ואחרות – ב"כ התובע טען כי כתוצאה מהתאונה נגרמו לתובע הוצאות נסיעה לטיפולים, הוצאות מחייה בתקופת האזפוז, והוצאות לטיפולים רפואיים, וכן נגרמו להוריו הוצאות בגין הליך הוצאת אפוטרופסות, בשים לב למצבו הקשה לאחר התאונה ובהמלצת רופאיו.

...

לאחר בחינת טענות הצדדים והפסיקה, אני סבורה כי כל עוד לא שונתה ההלכה בבית המשפט העליון, אין מקום לסטות משעור הריבית הנהוג, דהיינו 3%, כטענת הנתבעת.

לגופו של ענין, לאחר שנבחנו חוות דעת מומחים שהוגוש לערכאה הדיונית הגיע כבוד השופט אור למסקנה כי "אף אם חלה ירידה מסויימת בתשואה המושגת בהשקעה באיגרות חוב ממשלתיות לא ניתן עדיין לקבוע כי התשואה הצפויה בהשקעה באפיק זה לאורך זמן ירדה מתחת לשיעור של 3% לשנה". וברע"א 3585/14 אבו מוך נ. המועצה האזורית חוף הכרמל ואח' (21.8.14) נדחתה בקשת רשות ערעור על בקשה לשאול בשאלון שאלות הנוגעות לשיעור הייון, כאשר, בין היתר, מציין כבוד השופט נ. זילברטל כי "מכאן שגם בהנחה שהמבקשים יוכלו לטעון ולהוכיח את שיעור הריבית על מנת לשנות את "הלכת ההיוון" הנחה שעל פני הדברים אינה פשוטה כלל נוכח מה שנאמר בע"א 2099/94 "...נראה, כי הם ממילא אמורים לאסוף נתונים שיצביעו על תמונה כוללת במשק הישראלי...". בענייננו – נושא אחידות הריבית אינו מתעורר מאחר והתובע לא אמור לקבל גימלאות לעתיד מחד, ומאידך, לא הובאו בפני בית המשפט כל חוות דעת שמאיות ו/או חשבונאיות וכל ראיות שיש בהם כדי להצדיק את שינוי שיעור הריבית.

וראה גם עא 426/17 ‏פלוני נ' פלונית (21.12.17) שם קבע כבוד השופט י. עמית כי : "הטענה לגבי שיעור ריבית ההיוון הועלתה בשלב הסיכומים בלבד, ולא הונחה לה תשתית ראייתית כלשהי, כגון חוות דעת כלכלית. לכן, לא אדרש לטענה זו במסגרת תיק זה". לפיכך, אני קובעת כי שיעור ההיוון יעמוד על 3%.

נוכח כל האמור אני מעמידה את הפיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד על 150,000 ₪.

רקע בפני תביעתו של עזבון המנוחים מחמוד עבד שקרא ואישתו המנוחה אמנה שקרא, (להלן: "המנוח" ו- "המנוחה") בגין נזקים שנגרמו לעזבון ותביעתם של ילדיהם התלויים של המנוחים ("התובעים 3 – 8") בגין נזקים שנגרמו להם בתור תלויים בהוריהם כתוצאה מתאונת דרכים קטלנית ממנה נפטרו המנוחים (להלן: "התאונה").

מעבר לראשי נזק אלו, טוענים התובעים גם כי מגיע להם לקבל פיצוי בגין שירותי אב, אם וסבתא על סך גלובלי של 300,000 ₪, עבור כאב וסבל 86,000 ₪, 20,000 ₪ עבור הוצאות קבורה ומצבה ועל שכר אפוטרופוס של 35,040 ₪ כך שסכום תביעתם מגיע ל – 1,294,136 ₪.

ההיגיון של חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 מוביל אותנו לפרשנות מהותית שאין להגביל את זכאותם של תלויים בגלל חטאי אבותיהם.

...

על כן גם לגופו של עניין סבורני שאין מקום לפצות את התובעים בגין הצורך במינוי אפוטרופוס.

סבורני, אם כן שנדרש לקזז מהפיצוי הכולל שנקבע את מס ההכנסה בגין מרכיב זה. על-פי חישוב שעשיתי לעיל, פיצוי מהוון בסך 193,983 ש"ח משקף פיצוי שכביכול מגיע לתובעים בגין נזקם, בלי שנוכה ממנו מס הכנסה.

סיכום כל מרכיבי הפיצוי דלעיל וקיזוז מהם את סכום הניכויים וקיזוז הסכום שיועבר לרשויות מס הכנסה מביא לכך שהנתבעת תשלם לתובעים סכום כולל ומהוון של 646,403 ₪ על פי התחשיב של 676,832 + 180,000 + 20,000 + 86,780 – (31,483) –(246,930) – (38,796).

רקע עובדתי: ביום 30.3.00 אירעה תאונת דרכים קטלנית (להלן: "הארוע" או "התאונה"), כאשר בנה של התובעת נדרס למוות אל מול עיניה.

הנתבע, שהיה בתקופה הרלוואנטית לכתב התביעה, עורך דין במקצועו (להלן: "הנתבע" או "פוקרא"), ייצג את התובעת בת.א. 1516/01 (שלום נצרת) (להלן: "התביעה הראשונה") נגד נהג הרכב הפוגע ומבטחת הרכב (להלן: "הנתבעים"), בה עתרה התובעת לחייבם בפיצויים בגין הנזק הנפשי שניגרם לה עקב התאונה.

אף לא ניתנה לו כל הסכמה מצד בעלה, אשר לימים מונה ע"י בית הדין השרעי כאפוטרופוס שלה.

בכך הפר הוא את חובות הזהירות שלו כלפיה, לפיכך מחויב הוא לפצותה על נזקיה שנגרמו כתוצאה מהפרה זו. הנזק: על-פי הנטען בפרשת התביעה, הנזק שניגרם לתובעת משתקף בפער האדיר וחוסר הפרופורציה בין סכום הפצוי עליו הוסכם בהסכם הפשרה לבין הנזקים הנפשיים שנגרמו לתובעת בפועל, עקב היותה עדה לתאונת הדרכים האכזרית שקיפחה את חיי בנה.

...

נוכח האמור לעיל, המסקנה אליה הגעתי היא כי פוקרא התרשל במהלך הטיפול המשפטי בתביעה הראשונה שהגיש בשם התובעת, בעת שלא יידע אותה על פרטי ההצעה, ולא קבל את הסכמתה המפורשת לכך.

לאחר שעיינתי בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, וביתר המסמכים שבתיק, הגעתי למסקנה כי אכן מדובר בפער משמעותי.

לסיכום, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 150,000 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 20%.

נזק לא ממוני לעזבון בהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976, תקנה 4, עומד הפצוי בגין 25% מהסכום המאקסימאלי לפי משערכת, על 52,431 ₪.

לפיכך, ראה בתאונת הדרכים הקטלנית של אביה, תוספת למצבה הנפשי של התובעת בשיעור של 5% נכות נפשית-למשך שנה.

במקביל ניתן בזאת צו המורה לאפוטרופוס הכללי להתערב וליתן דעתו מה יעשה בחלק זה. היתרה בסך 161,921 ₪, תשולם לתובעים, יחד עם חלקם בתביעת התלויים בסך 2,736,912 ₪,לה יש להוסיף הוצאות קבורה ומצבה בסך 15,000 ₪ ובסה"כ 2,751,912 ₪.

...

עקרון השבת המצב לקדמותו צריך לחול בשתי החזיתות: חזית התלויים וחזית העיזבון (למקרה שבו הוחלט לפצות גבר בגין אובדן שירותי אישתו שנפטרה, ובעקבות מסקנה זו נמצא – על-יסוד הלכת הניכוי – כי יש לבטל את הפיצוי לעיזבון בגין כאב וסבל, ראו רע"א 5999/93 עזבון אגבארייה ז"ל נ' ד"ר דרור להב, תק-על 96(2) 560).

על אף זאת,ועל בסיס ההלכה ולפיה הניכוי הינו חד צדדי-היינו ככל שתביעת התלויים גבוהה יותר מתביעת העזבון,מנכים את אותם חלקים בתביעת העזבון הניתנים לניכוי מתביעת התלויים,אך אין כך מקום בו תביעת העזבון גבוהה מתביעת התלויים כשאז,אין מנכים את תביעת התלויים מתביעת העזבון,ומטעם זה,הכיר בית המשפט באפשרות הוספת הפיצוי בגין ראש הנזק של אבדן שירותים,מתביעת התלויים אל עבר תביעת העזבון והוספתו עליה.כאן המקום לציין כי ביהמ"ש העליון חזר למעשה על ביקורתו כאמור בפס"ד צרור גם בפרשת כרכבי בדיוק באותו אופן אך גם שם לא שינה ההלכה באותה עילה כי הצדדים לא הניחו התשתית לבירור הקף תחולת הילכת הניכוי והותיר הסוגיה לעת מצוא.נדמה כי שעה זו הגיעה.כפי לשונו של המשנה לנשיאה כב' הש' ריבלין בפרשת כרכבי: "אנו סבורים כי במצב זה 'תוצאת החלתה של הלכת הניכוי איננה מניעת כפל פיצוי או פיצוי ביתר, אלא מניעת פיצוי כפשוטו', ועל כך עמדנו בעניין צרור." כך גם לעניננו.מאחר ואף לטעמי הפחתת הנזק הלא ממוני מהתלויים מהוה מניעת פיצוי ולא יצירת כפל פיצוי,בדיוק כפי שהפחתת ידת החסכון מהתלויים בפסה"ד עמאש נ' בורבינדר,לא הוכרה,כי אז סברתי,בכל הענווה,כי יש מקום כאמור לפצות התלויים גם בגין נזקי העזבון כאמור.

מעבר לכך, תשלם הנתבעת הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 13% + מע"מ מהסכום דלעיל, וכן תישא באגרת המשפט בה נשאו התובעות בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום ההוצאה ועד התשלום המלא בפועל, ולרבות שכר העדים בהם נשאו התובעות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום קביעתם ועד ליום התשלום המלא בפועל.

שני ההליכים נוגעים לאותה תאונת דרכים קטלנית שהתרחשה ביום 10.2.2021 והביאה למותו של אדם (להלן: המנוח).

כל אחד מהם טוען כי הוא האפוטרופוס החוקי לארבעת ילדי המנוח (הם המבקשים 5-2 והמשיבים 8-5; להלן: הקטינים).

המבקשת הגישה יחד עם הקטינים תביעה לבית משפט השלום בנתניה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו עקב התאונה (ת"א 12379-02-24).

...

לאחר עיון בבקשה ובתגובות לה, אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל.

באשר למקום איחוד התובענות – אני סבורה כי יש לקיים את הדיון המאוחד בבית משפט השלום בנתניה.