בדומה נקבע, כי כספי ערבון שהפקיד נאשם לשם הבטחת תנאי שיחרורו ממעצר לא יוכלו לשמש למטרה שונה ואף לא לתשלום פיצויים לקורבן העבירה.
כפי שהודגש, בנסיבות שבהן הפקיד נאשם ערבון כאמור, "משעה שהתכלית להחזקת כספי הערובה פקעה, על המדינה להחזיר את כספי הערובה למפקיד. לא ניתנו בידיה בחוק סמכות וכוח להסב את כספי הערובה לתכלית של תשלום פיצוי לניזוק העבירה, חשובה ככל שתהא תכלית זו" (בש"פ 4972/07 פואז נ' מדינת ישראל (20.3.2008), כבוד השופטת א' פרוקצ'יה, פסקה 9).
ראו לעניין זה בין השאר, את ההחלטות הבאות (אלו שהוזכרו בתגובת המדינה וכן החלטות נוספות (ההדגשות שלהלן אינן במקור)): "המבקש ישלם לאוצר המדינה הוצאות בסכום של 10,000 ש"ח, אשר יגבו מתוך הפקדון שהפקיד" (עניין צפירה, כבוד השופט ע' גרוסקופף, פסקה 5; "המערער יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 5,000 ש"ח. הסכום ייגבה מן הערבון שהפקיד המערער" (עניין פלוני, כבוד הנשיא א' גרוניס, פסקה 6); "... אנו מחליטות להטיל על המערערת הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 50,000 ש"ח, שיחולטו מן הפקדון" (ע"א 4461/08 שיא ייזום ופיתוח בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל (20.7.2015), כבוד הנשיאה מ' נאור וכבוד השופטות א' חיות וע' ברון); "אני מחייב את המבקשת בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 7,500 שקלים והערבון שהופקד יחולט למטרה זו" (רע"א 825/92 מקור פיתוח ערוני בע"מ נ' סוויד (29.04.1992), כבוד השופט ש' לוין, פסקה 3); "עוד אנו מורים... כל אחד מהצדדים ישלם לאוצר המדינה הוצאות משפט בסכום של 20,000 ₪ (...). ככל שהופקד ערבון בעירעור, יש להעבירו למרכז לגביית קנסות על חשבון ההוצאות שנפסקו לטובת אוצר המדינה" (עניין חאג', פסקה האחרונה).
...
לגופם של דברים טענה המדינה, כי מאחר שהמבקש אינו תושב ישראל ולפיכך מרכז הגבייה אינו יכול לגבות ממנו את חובו, התוצאה היא כי אפשרות המדינה לגבות את הסכום שנפסק לקופתה נפגעת באופן משמעותי ואף לחלוטין.
דיון והכרעה
- הערות כלליות בעניין טענותיו של המבקש
לאחר בחינת מכלול הדברים ובכלל זה בחינת טענותיהם של המבקש ושל המדינה, הגעתי לכלל מסקנה כי חרף הקושי הנעוץ בגביית הוצאות לאוצר המדינה מכספי עירבון שמפקיד מערער – שעליו נעמוד בהמשך הדברים – בנסיבותיו של המקרה הנדון ניתן לקבל את עמדת המדינה.
ראו לעניין זה בין השאר, את ההחלטות הבאות (אלו שהוזכרו בתגובת המדינה וכן החלטות נוספות (ההדגשות שלהלן אינן במקור)): "המבקש ישלם לאוצר המדינה הוצאות בסכום של 10,000 ש"ח, אשר יגבו מתוך הפיקדון שהפקיד" (עניין צפירה, כבוד השופט ע' גרוסקופף, פסקה 5; "המערער יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 5,000 ש"ח. הסכום ייגבה מן העירבון שהפקיד המערער" (עניין פלוני, כבוד הנשיא א' גרוניס, פסקה 6); "... אנו מחליטות להטיל על המערערת הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 50,000 ש"ח, שיחולטו מן הפיקדון" (ע"א 4461/08 שיא ייזום ופיתוח בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל (20.7.2015), כבוד הנשיאה מ' נאור וכבוד השופטות א' חיות וע' ברון); "אני מחייב את המבקשת בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 7,500 שקלים והעירבון שהופקד יחולט למטרה זו" (רע"א 825/92 מקור פיתוח עירוני בע"מ נ' סוויד (29.04.1992), כבוד השופט ש' לוין, פסקה 3); "עוד אנו מורים... כל אחד מהצדדים ישלם לאוצר המדינה הוצאות משפט בסכום של 20,000 ₪ (...). ככל שהופקד עירבון בערעור, יש להעבירו למרכז לגביית קנסות על חשבון ההוצאות שנפסקו לטובת אוצר המדינה" (עניין חאג', פסקה האחרונה).