פיצויי פיטורים מועד חובת תשלום על ידי המעסיק

א. צו זה יחול על כל עובד המועסק או שיועסק בכל מקום עבודה, בכפוף לכך שהוראות צו זה לא יחולו על מי שמתקיים לגביו ולו אחד מהתנאים המפורטים בסעיפים הקטנים להלן, ובכפוף לסייגים הקבועים, ככל שקובעים בהם (להלן בצו זה – עובד ו/או עובדים): (1) מי שבמועד הקובע או לאחריו מבוטח או שמעבידו מחויב לבטחו, על פי הסכם קבוצי ו/או הסדר קבוצי ו/או הסכם אישי ו/או מנהג ו/או נוהג ו/או צו הרחבה, קיים או עתידי, ו/או דין (להלן – הסכם לביטוח פנסיוני), כך ששעור ההפרשות בגין לקופת גמל, לרבות לקרן הפנסיה, עומד לכל הפחות על 17.5% משכר העובד; מובהר כי על עובד שמעבידו מחויב לבטחו בהסדר פנסיה מיטיב, כמשמעו בסעיף זה, שתחילת ההפרשה על פי ההסדר האמור חלה במועד מאוחר יותר ממועדי תחילת ההפרשה הקבועים בסעיף 6 להלן, יחול האמור בצו זה בתקופה שעד להחלת יישומו על הסדר הפנסיה המיטיב; (2) מי שבמועד הקובע או לאחריו מבוטח או שמעבידו מחויב לבטחו, מכוח הסכם לביטוח פנסיוני, בהסדר בטוחי הכולל לרבות באופן נילווה או כנספח גם ביטוח למקרה פטירה וביטוח למקרה אובדן כושר עובדה בקופת ביטוח, המבוססים על תשלום כספי תגמולים ופיצויי הפיטורים, ובילבד שחלק המעסיק לתגמולים אינו נופל מ-5% משכר העובד, וחלק העובד לתגמולים אינו נופל מ-5% משכר העובד; (3) מי שבמועד הקובע או לאחריו מבוטח או שמעבידו מחויב לבטחו, מכוח הסכם לביטוח פנסיוני, כך ששעור ההפרשות בגינו עומד לכל הפחות על 11.5% משכרו (5.5% תגמולי עובד ו-6% תגמולי מעביד) או בהסדר פנסיית יסוד בקרן פנסיה ותיקה אך על המעביד של עובד כאמור בסעיף קטן זה, תחול חובת העברת רכיב "פצויי הפיטורים", בהתאם לשיעורים, למועדים ולשכר המפורטים בסעיף 6 להלן וכן יחולו הוראות סעיף 5 לצוו זה. למען הסר ספק מובהר, כי לגבי עובד שביום 1 בינואר 2008, מועסק 9 חודשים ויותר כאמור בסעיף 6ה' עד ז', העברת רכיב "פצויי הפיטורים" תחל ביום 1.1.2008 או במועד כניסתו לתוקף של צו זה – המועד המאוחר מביניהם; (4) מי שבמועד הקובע או לאחריו מבוטח או שמעבידו מחויב לבטחו, מכוח הסכם לביטוח פנסיוני, לרבות הפרשה לקופת גמל (הסדר קצבתי או הוני ו/או כל שילוב ביניהם), כך ששעור ההפרשות בגינו עומד לכל הפחות על 10% משכרו (5% תגמולי עובד ו-5% תגמולי מעביד), אך על המעביד של עובד כאמור בסעיף קטן זה, תחול חובת העברת רכיב "פצויי הפיטורים", בהתאם לשיעורים, למועדים ולשכר המפורטים בסעיף 6 להלן וכן יחולו הוראות סעיף 5 לצוו זה; למען הסר ספק מובהר, כי לגבי עובד שביום 1 בינואר 2008, מועסק 9 חודשים ויותר כאמור בסעיף 6ה' עד ז', העברת רכיב "פצויי הפיטורים" תחל ביום 1.1.2008 או במועד כניסתו לתוקף של צו זה – המועד המאוחר מביניהם; החל ביום 1.1.2014 יימחקו סעיפים קטנים 1, 2, 3 ו-4 לעיל ובמקומם יבוא סעיף קטן (1) חדש כדלקמן: לא יראו בשיעור הפרשות לקופת גמל, הנמוך מ-17.5% משכר העובד, כהסדר פנסיה מיטיב.

מובהר כי על עובד שמעבידו מחויב לבטחו בהסדר פנסיה מיטיב, כמשמעו בסעיף זה, שתחילת ההפרשה על פי ההסדר האמור חלה במועד מאוחר יותר ממועדי תחילת ההפרשה הקבועים בסעיף 6 להלן, יחול האמור בצו זה בתקופה שעד להחלת יישומו של הסדר הפנסיה המיטיב; (5) מי שבמועד הקובע או לאחריו מבוטח או שמעבידו מחויב לבטחו מכוח הסכם לביטוח פנסיוני בפנסיה תקציבית בתכנית המעניקה לעובד זכות לפנסיית זקנה, וכיסויים למקרה מוות ונכות, המשולמת על ידי המעביד (בין במישרין ובין באמצעות קופת גמל כשלם) ובילבד שמדובר בהסדר המיטיב על ההסדר הקבוע בצו זה. על האמור בסעיפים קטנים 1 עד 5, יחולו גם הוראות סעיף 5(א) להלן (להלן יחד – הסדר פנסיה מיטיב).

...

בנוסף, מצאנו כי המבקשת פעלה בחוסר תום לב כאשר במכתב ההתראה הושמטו פרטים מהותיים מהמשיבה.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

נוכח התוצאה אליה הגענו, אנו מחייבים את המבקשת לשלם למשיבה הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

יחד עם זאת, הסדר זה אימץ את הכללים שנקבעו בהלכה הפסוקה בדבר חובת תשלום פצויי פיטורים על ידי המעסיק הראשון בעת חילופי מעסיקים, וממילא אין בו כדי לגרוע מהוראות סעיף 1(א) לחוק פצויי פיטורים.

לפיכך, ובהתאם למצב המשפטי כפי שפורט, על הנתבעת 1 לשאת בתשלום פצויי פיטורים לתובעת עבור מלוא תקופת ההעסקה, כולל מועד מכירת הפעילות וחילופי המעסיקים.

...

משאין חולק שליבת תפקידו של המערער לא היתה ניקיון או תחזוקה, ומששימש הוא בתפקיד מנהל מחוז הדרום, שזהו תפקיד ניהולי בכיר בחברה - סבורים אנו כי אין מקום להשקיף על המערער כעל עובד כפיים או כעל עובד ניקיון, שזהו תנאי להגדרת עובד כאחראי ניקיון.

לנוכח האמור לעיל ובהתחשב בתקופה בה עבדה התובע אצל הנתבעת 1, אנו מחייבים את הנתבעת 1 לשלם לתובעת סכום של 3,500 ₪ המהווה פיצוי בגין הפגמים שנפלו בהליך פיטוריה.

יחד עם זאת, לא מצאנו מקום לפסוק לטובת התובעת פיצוי בגין העדר שימוע או בגין נזק לא ממוני בשל "העברת התובעת מיד אל יד". התובעת המשיכה לעבוד אצל הנתבעת 1, כאשר זכויותיה נשמרו ולא הוכח כי היא ניזוקה בצורה זו או אחרת כתוצאה מחילופי המעסיקים.

לסיכום - א. הנתבעת 1 תשלם לתובעת, תוך 30 יום ממועד פסק הדין, את הסכומים הבאים - פדיון חופשה שנתית בסך 5,107 ₪.

במהלך השיחה שנערכה ביום 19.3.17 בין התובעת לבין עו"ד נחמיאס והגב' אסולין, נאמר לתובעת, בין היתר, כי בהתאם למכתב מיום 6.2.17 ומשהתובעת לא נבדקה על ידי רופא מטעם הנתבעת, הנתבעת רואה בה כמתפטרת; בהמשך נאמר לה כי משלא נבדקה על ידי רופא מטעם הנתבעת, הנתבעת רואה בה כמפוטרת ושהותה בשטח הנתבעת נכון למועד השיחה מהוה הסגת גבול והנתבעת אף יכלה לזמן מישטרה[footnoteRef:53].

אשר לדמי המחלה, סעיף 7 לחוק דמי מחלה קובע כי "דין דמי מחלה המשתלמים על ידי מעסיק כדין שכר עבודה לכל דבר". תקנה 3(א) לתקנות דמי מחלה (נהלים לתשלום דמי מחלה), תשל"ז- 1956 קובעת כי "המעביד ישלם לעובדו דמי מחלה במועד שהיה משלם לו שכר עבודה אילו עבד, ובילבד שתעודת המחלה הוגשה למעביד לפחות שבעה ימים לפני המועד האמור". כפי שקבענו לעיל, התובעת העבירה לנתבעת את אישורי המחלה שקבלה בזמן אמת, בעוד שהנתבעת הערימה קשיים ביחס לקבלתם.

אשר לפצויי הפיטורים, כפי שפורט בהרחבה לעיל, ביחס לאופן בו ניסתה הנתבעת לחמוק מתשלום פצויי הפיטורים, תוך העלאת טענות הגנה עובדתיות שלא היה בהן ממש (הצגת התובעת כמי שעזבה ביום 25.1.17 את העבודה על דעת עצמה ולאחר מכן הציגה מצב בריאות שאינו אמיתי, לא צרפה אישורי מחלה, נקטה באלימות ובפרובוקציות), הרי שלא ניתן לומר כי מדובר ב"מחלוקת כנה".

במסגרת מימוש הזכות, על המעסיק לשמוע את העובד בלב פתוח ונפש חפצה על מנת להעניק לו אפשרות אמתית וכנה לנסות ולשכנע את המעסיק לשנות מדעתו:  "זכות הטיעון איננה מטבע לשון, אין לראות בה "טֶקֶס" גרדא שיש לקיימו, מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת ידי חובה.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק הדין, כדלקמן: א. תשלום בגין דמי מחלה בסכום של 7,965 ₪.

הנתבעת תשלם את הוצאות התובעת בסכום של 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪.

לטענת התובע, רכיב "תוספת לשעות"/"פנסיה לעובדים זרים"/"תוספת לשעות נוספות", המנוי בתלושי השכר תחת הכותרת "נכויי רשות", איננו תשלום עבור פנסיה, אלא הסכמות בין הצדדים שמדובר בשכר עבודה בדמות זכוי לחיובי חובה, תשלום ששולם על ידי המעסיק.

בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 27.1.2020 הודיעו הצדדים על ההסכמה כדלהלן: "לאחר שיג ושיח אנו מודיעים לביה"ד כי הגענו להסכמה לפיה, לצרכי פשרה חלקית בלבד, כי התובע יורד מתביעתו ביחס לפצויי פיטורים ועומד על הזכאות שלו לסכומים שהיה צריך להפריש לפי פנסיית חובה. בנוסף, הסכמה זו אף משקפת את רצון הצדדים שביה"ד לא ידון בשאלת סיום יחסי עובד-מעסיק. בתמורה לאמור, מוסכם כי לגבי כל סכום שייפסק סך של 3,000 ₪ כדמי הודעה מוקדמת". בשים לב להסכמת הצדדים, אזי הנתבעת זכאית לקזוז 3,000 ₪ כדמי הודעה מוקדמת.

הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין ויישאו הפרישי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

...

תחשיב התובע שצורף לכתב התביעה המתוקן, לא נסתר; ומצאנו לקבל התחשיב לפיו קיימים הפרשי שכר בסך 51,977 ₪.

סוף דבר: התביעה נגד הנתבעת מתקבלת ברכיבים הבאים: א. הפרשות לפיצויים בסך 6,074 ₪; ב. הפרשות לפנסיה בסך 6,074 ₪; ג. דמי חגים בסך 6,048 ₪; ד. חופשה שנתית בסך 6,088 ₪; ה. הפרשי שכר (גמול ש"נ ושבת) בסך 51,977 ₪.

נוכח התוצאה אליה הגענו, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 8,000 ₪, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

נוכח האמור, לא שוכנענו כי הוכח על ידי התובע מעשה פיטורים ולכן תביעותיו של התובע לפצויי פיטורים, פיצוי בגין אי קיום שימוע, והודעה מוקדמת - נדחות.

נוכח תשובתו של מר אביר בחקירתו הנגדית כאמור, ובכל מקרה משקבענו כי לא ניתן לקבל את התלושים כראיה לעניין התשלומים ששולמו לתובע, ומשלא הוצג על ידי הנתבעים כל אישור על העברת תשלומים לקרן מסתננים או לקרן פנסיה או לקופה ייעודית כלשהיא לטובת התובע, אנו מקבלים את טענת התובע כי תשלומים כאמור לא הועברו וקובעים, בהתאם לחישוב שהוצג על ידי התובע, כי על הנתבעים לשלם לו פיצוי בסך 12,667 ₪ עבור חלק התגמולים (8% * 29 חודשי העסוקה* 182 שעות * 30 ₪ לשעה).

בעניינינו, משקבענו כי לא ניתן להסתמך על המופיע בתלושי השכר וכן לא קיבלנו את דוחות הנוכחות כראיה, ונוכח טענתם הכללית של התובעים כי נימסר להם כי כל זכויות התובע שולמו מבלי שהוצגה על ידי הנתבעים כל ראיה לתשלום פדיון ימי חופשה או ראיה אחרת לשהייתו של התובע בחופשה בפועל במהלך תקופת העסקתו, כאשר עליהם הנטל לנהל פנקס חופשה – אנו מקבלים את תביעת התובע בהקשר זה. כמו כן, משלא הוצג כל תחשיב נגדי על ידי הנתבעים, אנו מקבלים את תחשיב התובע וקובעים כי על הנתבעים לשלם לו תשלום בסך 6,960 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית מסיום יחסי העבודה ועד למועד התשלום בפועל.

תקנה 1 לתקנות דמי מחלה (נהלים לתשלום דמי מחלה), תשל"ז-1976 (להלן: תקנות דמי מחלה) קובעת כי: "עובד הנעדר מעבודתו עקב מחלה ימסור למעביד הודעה על כך תוך שלושה ימים מהיום הראשון להעדרו ועל התקופה המשוערת שבה לא יהיה מסוגל לעבודה; ההודעה תמסר על ידי העובד או מטעמו, ובילבד שהמעביד הביא לידיעת העובד את חובתו לקיום הוראות תקנה זו." תקנה 2 לתקנות דמי מחלה קובעת אילו פרטים צריכים להופיע בתעודת מחלה שממציא עובד למעסיקו על מנת לקבל דמי מחלה.

...

ובהמשך הצהיר כי: "חבר שלי ששמו אדם (חזר לסודן) הביא אותי לעבודה במלון והכיר לי את סטיב וככה התחלתי לעבוד במלון. אחרי כמה חודשים שהשכר שלי התעכב בכמה ימים, ביררתי עם סטיב מדוע לא משולם לי השכר, וסטיב אמר לי שיש קבלן בשם משה ושהוא לא הביא את המשכורת." (ר' סעיף 10 לתצהיר התובע) ערים אנו לסתירה שעל פניו עולה מתצהיר התובע בהקשר זה. עם זאת, עיון בפרוטוקול דיון ההוכחות מעלה כי התובע הסביר סתירה זאת כך: "ש. למה לא אמרת שזה לא נכון סעיף 3, ושאתה הגעת לעבודה דרך אדם ואת משה אביר הכרת רק אחרי כמה חודשים כשהתעכב השכר שלך? ת. אדם אמר לי שיש קבלן בשם משה, אבל לא ראיתי אותו כל הזמן הזה. ש. אז איך משה אביר הציב אותך לעבודה אם בכלל לא ראית אותו? ת. אתה שלחת אותי למלון באמצעות החבר שלי. ש. מה עשיתי שנוצרה ההצבה שלך לעבודה? איך אני קשור לזה? ת. הפועלים אמרו לי שהקבלן זה משה." (ר' עמ' 10 שורות 14-20 לפרוטוקול) שעה שמר אביר לא הזמין לעדות את פרשס, אשר לטענתו שימש כקבלן כוח אדם וככזה היה צריך להיות הגורם שקיבל את התובע לעבודה - מקבלים אנו את הסבר התובע לטענתו בראשית התצהיר ביחס לגורם האחראי להצבתו בעבודה.

לפיכך, ומשלא הוצג תחשיב נגדי, אנו מקבלים את תחשיב התובע וקובעים כי על הנתבעים לשלם לו דמי מחלה בסך 8,400 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מסיום תקופת העסקה ועד לתשלום המלא בפועל.

בכל הנוגע לרכיב התביעה בגין הלנה, לא שוכנענו כי בנסיבות העניין יש הצדקה לחייב ברכיב הלנה כלשהו נוכח המחלוקות נשוא תיק וקביעותינו לעיל ושעה שרכיב זה נטען באופן כללי וללא כל פירוט.

סוף דבר בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין על הנתבעים לשלם לתובע (ביחד ולחוד) את הסכומים הבאים: פיצוי בסך 1,500 ₪ בגין אי מסירת הודעה כדין על תנאי העסקה.