ללמדך, שהתובע הסכים להצעת הנתבעת לפרישה מוקדמת לא תחת לחץ, אלא, לאחר שבדק וחישב את הסכומים המגיעים לו, והוא זה אשר הציע לנתבעת לפטרו תוך כדי קבלת פיצוים מוגדלים, הצעה שהנתבעת סירבה לה.
מסיכום הפגישה שערך מר יוסי אלבו, התרשמנו כי הנתבעת פעלה ועשתה ככול שיש בידה, בכדי לאפשר לבתו של התובע להישתלב בעבודה כעובדת קבועה, תוך שתוף התובע באפשרויות העומדות לרשותה, והמנעות ככול שניתן מפגיעה בזכויות התובע.
מעצם העובדה שביום 25.9.08 התובע מסר לנתבעת מכתב המודיע לה על יציאתו לפנסיה ב-5/2010, וזאת בהתאם לאמור בסיכום הפגישה עמו יומיים קודם לכן, ותוך פרק הזמן שניתן לו, שוכנענו כי לא הופעל על התובע כל לחץ, אדרבא, הנתבעת נהגה עם התובע לפנים משורת הדין, ועשתה כל מאמץ למצוא פיתרון הולם ופחות פוגעני בזכויות התובע, תוך כדי חריגה מנוהל איסור העסקת קרובי מישפחה נוכח התחייבות התובע בכתב לסיים העסקתו ב-5/2010 בתמורה לקליטת בתו באופן מידי כעובדת מן המניין אצל הנתבעת.
...
התחייבות הנתבעת להמשיך ולהעסיק את התובע לאחר פרישתו כעובד "עצמאי".
באשר לטענת התובע, אשר נטענה לראשונה, במסגרת עדותו (ראה: ת/1, ובעמ' 11 משורה 6 לפ'), לפיה הובטח לו כי לאחר פרישתו יחזור לעבוד עם הנתבעת כרופא עצמאי "על פי הסכם מיוחד". אנו מקבלים את טענת הנתבעת, כי המדובר בהרחבה ושינוי חזית, שכן טענה זו לא בא זכרה בבקשה לסעד זמני, ובתצהיר התומך בבקשה, וגם לא בכתב התביעה המתוקן אשר הפנה בחלק מהסעיפים לתצהיר התומך בבקשה לסעד זמני .
אולם משקבלנו את טענת הנתבעת כי המדובר בהרחבת חזית, ומשטענת התובע בעניין זה עלתה לראשונה רק בשלב הסיכומים, ולא ניתנה לנתבעת הזדמנות ראויה להתגונן מפניה - דינה להידחות.
לאור כל האמור לעיל, במצטבר, התביעה נדחית.