בעדותו, התובע מאשר למעשה שבקש שלא להמשיך בקבוצה תחת האימון של פרדי דוד, אלא שלטענתו, אמר זאת לאחר תקופה ארוכה של היתעללות, אי שתופו באימוני הקבוצה, אי שתופו במשחקים שנותרו עד לסוף העונה (חודש וחצי).
ואולם בהמשך אישר שאין מדובר ב"חודשים" של היתעללות אלא "שבועיים, שבועיים וחצי פלוס מינוס".
ועוד אישר:
"ש. האם אתה מאשר שמר שיינמן כפה עליך להשאר בקבוצה ולא רצה לשחרר אותך. הוא רצה שתלך למאמן להסדיר את העניין?
במהלך דיון ההוכחות, הציג התובע לראשונה, מיסמך הנחזה להיות מאת ההתאחדות לכדורגל, אודות הקבוצות בהם שיחק.
דמי הבראה
בהסכם העבודה של התובע, סעיף 9 נקבע:
"מוסכם ומוצהר בה אלא אם יוסכם אחרת בהסכם קבוצי מיוחד, כי התמורה שעליה הסכימו השחקן והקבוצה נקבעה בהיתחשב בהבנה משותפת ועל יסוד ההנחה שהעלות שנגרמת לקבוצה כתוצאה מהעסקתו של השחקן היא העלות הכוללת הסופית והבלעדית, לרבות תנאים סוצאליים נוספים, שתהיה לקבוצה בכל הקשור להתקשרות בין הצדדים".
לטענת הנתבעת, שכרו של התובע כולל דמי הבראה.
נפנה לדברים שנכתבו על ידי כב' השופטת זלמנוביץ בתיק סע"ש (תא) 70645-11-16 גרינבוים נ' בני רמת גן (מיום 29/1/17), בהם יש היתייחסות גם לסמכות הבורר לידון בסיום יחסי עובד ומעביד ובזכאות לפצויי פיטורים.
...
לאור האמור, טענת מעשה בית דין נדחית.
סוף דבר
התביעה מתקבלת באופן חלקי.
הנתבעת תשלם לתובע:
א. פיצויי פיטורים בסך 188,925 ₪.