סוף דבר
אם תשמע דעתי ייקבע, כי צדקא לא היה "עובד" או "עצמאי" אלא "מישתתף חופשי". משכך, יש ליישם על צדקא את המבחן התכליתי ומכוחו להעניק לו זכויות של "עובד", כפי שהן קבועות בחוק פצויי פיטורים ובחוק הגנת השכר בהתאמות המתבקשות, שביטוי להן ניתן בתוצאת פסק הדין, כמפורט בסיומו.
...
בית הדין האזורי בירושלים [השופט מ' כליף ונציגי הציבור א' תמיר ומ' נצר; תב"ע נב/ 3 - 388] דחה את תובענתו של צדקא מן הטעם שהגיע למסקנה, כי לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק בינו לבין גל"צ. על כך הערעור שבפנינו [יצוין, כי באי כוח הצדדים החלו לטעון בבית דין זה, בפני מותב אחר, אשר הציע להם לסיים את הסכסוך בכך, שבית הדין יפסוק לפשרה.
על דעת המותב כולו ולאור האמור בסעיפים 24- 23 לפסק דינו של הנשיא, תוצאת פסק הדין הינה כדלהלן:
המשיבה תשלם לצדקא פיצויי פיטורים בסכום השווה בשקלים לסך של 4,000$ לפי השער היציג של הדולר ביום 5.9.1991 ותמורת הודעה מוקדמת בשיעור של חודש אחד בסכום השווה בשקלים לסך של 500$ לפי השער היציג של הדולר ביום 5.9.1991.
נדחית תביעתו של צדקא לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים.
בית הדין האזורי לא דן בתביעתו של צדקא להפרשי שכר ובנושא זה בלבד, מוחזר ההליך לבית הדין האזורי כדי שייקבעו העובדות ותוכרע הזכאות, אלא אם כן יגיעו בעלי הדין להסכמה ביניהם בעניין זה.
המשיבה תשלם לצדקא הוצאות משפט בשתי הערכאות בסך 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ.
ניתן היום, כ"ט תשרי תשס"ב (16 באוקטובר 2001) בירושלים ויישלח לצדדים.
