פיצויי פיטורים לעובד שפרש עקב הרעה בתנאים

להשלמת התמונה נזכיר כי בעת חקיקתו של החוק נהנו חלק מהעובדים במשק מהסדרים של חיסכון פנסיוני וסעיף 14 לחוק קבע את הזיקה בין פצויי הפיטורים לבין החיסכון בקופת גמל, ועם זאת, עד שנת 2008 חלק גדול מהעובדים במשק לא זכו להפרשות לפנסיה, וככל שהתפטרו בטרם הגיעם לגיל פרישה מבלי שעלה בידם להוכיח איזו מהעילות שבדין, סיימו את עבודתם, לעיתים לאחר שנים רבות, ללא כל פיצוי.

על רקע האמור נבהיר כי על פי הוראות סעיף 11 לחוק פצויי פיטורים, על מנת לזכות בפצוי פיטורים על העובד לשכנע את בית הדין כי היתקיימו נסיבות בהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו ובלשון לחוק : (א) התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים.

...

כללו של דבר בתוך 30 יום ישלם הנתבע לתובעת פיצויי פיטורים בסך 107,080 ₪.

בנוסף ישלם הנתבע לתובעת סכום בסך 3,267 ₪ בגין הפרשות חסרות בקרן הפנסיה.

בשים לב לתוצאות ההליך הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.

כך הצהירה: "יש לראות את נסיבות הפסקת עבודתי כהתפטרות עקב הרעה מוחשית שחלה התנאי העבודה שעה שהועברתי ממעמד של עובדת בתלוש משכורת למעמד של קבלנית עצמאית, ויש לראותני כזכאית לתשלום פצויי פיטורים". בכתב ההגנה נטען כי גב' פולק אינה זכאית לפצויי פיטורים שעה שהפסיקה את ההיתקשרות עם המדינה מסיבות השמורות עימה וכן לא הציגה ראשית ראיה לכך שהורעו תנאיה.

אף בעיניינה של גב' מאירוביץ אני קובעת כי לא הוכח שהתפטרה בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים, לא הוכח שנתנה התראה לפני ההתפטרות, לא צורף מכתב התפטרות, לא הוכחה גילה של התובעת והאם התפטרה לאחר הגיעה לגיל פרישה.

...

לאור כל האמור, בהתחשב בתקופת העבודה הארוכה, בהיקפי המשרה, בתשלום ששולם לתובעות במשך השנים - על פי תעריף שלא חל בו כל שינוי, חומרת הפגיעה בתובעות אשר סיימו העסקתן לאחר עשרות שנים ללא זכויות מינימליות, אני קובעת כי כל אחת מהתובעות זכאית לפיצוי לא ממוני בסך 45,000 ₪.

סוף דבר התביעות מתקבלות.

אני קובעת כי בין כל אחת מהתובעות לבין המדינה התקיימו יחסי עובד ומעסיק.

ביום 4.11.2018 התובע הודיע לנתבע כי הוא מבקש לפרוש מעבודתו בהתאם להצעת הפרישה שהוצעה לו. הבנק נענה לבקשתו של התובע והציג בפניו את תנאי הפרישה המוצעים על ידו, לרבות תשלום השלמת פצויי פיטורים בסך 1,364,073 ₪ ומענק פרישה מיוחד בסך 1,919,087 ₪.

התובע טען כי כבר בחודש פברואר 2016 ביקש לפרוש מרצון מעבודתו, בשל הרעה מוחשית בתנאי העסקתו, זאת בהתאם לנוהל ולתוכניות הפרישה אשר היו נהוגות בנתבע עוד באמצע שנת 2016 (ס' 25 לתגובתו).

...

דיון והכרעה: לאחר עיון בבקשה, בתגובת התובע ובתשובת הנתבע, הגענו למסקנה כי יש לקבל הבקשה ולהורות על סילוק התביעה על הסף.

בנסיבות אלה הבקשה מתקבלת.

התביעה נדחית על הסף.

במכתבו, היתנגד התובע להמשך החל"ת. התובע פרש בפני הנתבעת טענות לפיהן תלושי השכר אינם משקפים את שכרו, ואף לא את הנתונים העובדתיים הנוגעים לתקופת עבודתו[footnoteRef:4].

 סעיף 11א לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, קובע כי עובד יהיה זכאי לפצויי פיטורים אם התפטר מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו.

...

אשר לאיפוס הוותק מדובר במחלוקת עובדתית בין הצדדים, ולאור הראיות שהובאו לעיל לא מצאנו כי מדובר בניצול לרעה של נוביצקי.

נוכח כל האמור לא היה מקום לצירוף הנתבעת להליך ולפיכך התביעה נגדה נדחית.

סוף דבר   בנסיבות אלה, הנתבעת 1 תשלם לתובע, בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, סך של 37,780 ₪, לפי הפירוט שלהלן:     הפרש פיצויי פיטורים בסך 30,384 ₪; פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה בסך 2,000 ₪;  פיצויים בגין תלושי שכר שאינם ערוכים כראוי בסך 1,000 ₪;  החזר ניכוי מהשכר בגין חלף הודעה מוקדמת בסך 4,396 ₪;    התביעה נגד נוביצקי נדחית.

פצויי פיטורין לטענת התובע, התפטרותו נבעה מהרעת תנאים בשל ההפחתה בשכרו ועל כן הוא זכאי לפצויי פיטורין.

אין חולק כי בסופו של דבר פנה בכתב לנתבעת (נספח 2 לתצהיר הנתבעת) "עקב ירידה במשכורת הגלובאלית". אין ספק איפוא שתנאיו של התובע הורעו והוא התפטר בעקבות הרעה זו. אלא, קיימת גם הלכה ידועה לפיה כאשר עובד ממשיך בעבודתו משך פרק זמן ארוך בשכר המופחת, מבלי שימחה על כך, יש לראות בכך ראיה להסכמתו להפחתה.

ממילא אין חובה להכריע בשאלה זו, שכן בהתאם לסעיף 11(ה) לחוק פצויי פיטורים התשכ"ג-1963, עובד המתפטר לאחר גיל פרישה, צריך ממילא להחשב כמתפטר בדין מפוטר והוא זכאי לפצויי פיטורים.

...

התיישנות: לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות ככל שהיא מתייחסת לתקופה לפני 6.11.20, שישה חודשים בטרם הגשת התביעה.

בנוסף, טענתה של הנתבעת לפיה הדו"חות מונפקים בהתאם לקוד האישי שמקודד העובד ברכב מקובלת עלינו.

בהקשר זה נשאל מר צדיק בחקירתו: "ש....לעניין התאונות, תיקנת את התאונות? ת. ברור. ש. יופי הפעלתם ביטוח? ת. יכול להיות אם זה תאונה קטנה בדרך כלל מתחת ל-5,000 שקל לא מפעילים ההשתתפות העצמית שלנו גבוהה באוטובוס זעיר ואם זה מעל אז בדרך כלל משתפים ביטוח. ש. צירפת אבל מסמך שמעיד על זה ששילמתם או שהפעלת ביטוח? ת. אני לא זכור לי אם בדקתי את זה לפני שבאתי, נראה לי שבתאונה הראשונה יש לך שמאות מדויקת בתאונה השנייה אולי תיקנו עצמאי. ש. אבל אני לא יודע אם זה שולם או לא שולם. ת.מה זאת אומרת שולם או לא שולם? ... ש. אני לא יודע, שילמתם? לא שילמתם?...אתה יודע כרגע להוכיח לי אם הביטוח כיסה את זה או לא?...ת. לפי דעתי כן". כלומר, לפי עדות זו, הנזק הנטען (שממילא לא הובאה כל עדות להוכיחו) שולם על ידי חברת הביטוח ואין כל מקום לתבוע אותו מהתובע.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים מהיום סך של 92,934 ₪ לפי הפירוט שלהלן: גמול שעות נוספות בסך של 58,311 ₪.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות ושכר טרחה בסך כולל של 10,000 ₪.