פיצויי פיטורים לעובד בשכר חודשי

סעיף 12 לחוק פצויי פיטורים קובע, כי שיעורם של פצויי הפיטורים הוא: שכר חודש אחד לכל שנת עבודה כעובד "במשכורת". עוד קובע אותו סעיף חוק, כי "עובד במשכורת" הנו עובד שעיקר גמול עבודתו, משתלם על בסיס של חודש או של תקופה ארוכה יותר.

...

לאור האמור לעיל, טענת הקיזוז של הנתבעת בהתייחס לכל הסכומים שטענה לקיזוזם, דינה להידחות.

לסיכום: אשר על כן ולאור כל האמור לעיל במצטבר, אנו קובעים שהנתבעת תשלם לתובע הסכומים מטה בערכי ברוטו, ככול וקבענו תשלום בערכי נטו, בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך של 8,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

התובע הועסק בנתבעת כעובד במשכורת חודשית.

הנתבעת שקלה כמה אפשרויות להתמודדות עם המצב, לרבות הוצאה לחל"ת, צימצום בהוצאות השכר או פיטורים של עובדים במקומות בהם הייתה פגיעה משמעותית בפעילות.

מששוכנענו כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב כשאנו מביאים בחשבון את הפגיעה בתובע, אשר בשל הפרת חוק שויון הזדמנויות בעבודה פוטר מספר שנים עובר למועד גיל הפרישה, ומששוכנענו כי הפסקת העסקתו היתה תוך הפלייתו מחמת גילו, וכשאנו מביאים בחשבון את תקופת העסקתו הארוכה, ואת הפגיעה בפיטורים תוך הפלייה מחמת גיל ואת הקושי בכך גם בהיבט הכלכלי והנפשי, לרבות קושי במציאת עבודה בגיל זה וכשאנו לוקחים בחשבון גם את רכיב עגמת הנפש וגם את שקולי הרתעה המצדיקים פסיקת פיצוי על הצד הגבוה כדי לבטא הסתייגות חברתית ,שוכנענו כי על הנתבעת לפצות את התובעת בגין רכיב זה בסך של 80,000 ₪ .

...

מעבר לאמור, למרות שהתובע מודה שקיבל דמי אבטלה הרי שלא הציג ראיות בנוגע לכימות רכיב זה. משכך התביעה בגין נזק ממוני נדחית.

הודעה על תנאי העסקה שעה שהנתבעת הציגה הודעה על תנאי העסקה (ר' נספח 2 לתצהיר התובע), לא שוכנענו כי התובע הרים את הנטל לסתור הודעה זו ומשכך רכיב תביעה זה נדחה.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, פיצוי שאינו ממוני בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בסך 80,000 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

האם ההפרשות שבוצעו בפועל לקופת פצויי פיטורין היו מלאות? מכיוון שהתובע היה זכאי לשכר חודשי של 7,800 ₪ ברוטו לחודש, הרי שההפרשות לפיצויים בהתאם לצוו ההרחבה היו אמורות להעשות בהתאם לשכר זה, ולו גם במרבית התקופה.

...

לגבי החזרה לעבודה מהמשרד בשלהי 2019 - מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי בשלב זה נדרש התובע לחתום על הסכם (בו יעבוד שוב מהמשרד, ללא הורדה בשכרו) וכי התובע סירב לחתום על הסכם זה. מכל האמור – וכאמור – תשלם הנתבעת לתובע פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בשל המעבר לעבודה מהבית והעלאת שכרו החודשי בסך של 5,000 ₪.

בנסיבות אלו, ואף שעקרונית היה התובע זכאי להוצאות בשל ניהול המשפט וקבלת חלק מזכויותיו, משלקחנו בחשבון את התנהלותו בעניין הטלפון והמחשב, אך גם בפער המשמעותי בין גובה התביעה לבין הסכומים שפסקנו לו - אנו קובעים כי הנתבעת לא תישא בהוצאותיו כלל.

סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: 5,000 ₪ בגין אי מתן הודעה לעובד; 5,000 ₪ בגין פגמים בתלושים; 18,326 ₪ בגין דמי הבראה; 19,347.5 ₪ בגין פידיון חופשה.

הפרשה לפנסיה ולפיצויי פיטורים לטענת התובע, זכאי להפרש הפרשות לפנסיה ולפיצויי פיטורים, בשל ההפרש שנוצר בין השכר ממנו הפרישה הנתבעת לבין השכר ממנו צריכה הייתה להפריש – השכר הקובע לדעתו של התובע.

באשר לפצויי פיטורים – התובע עבד 52 חודשים.

...

בהכפלת סך שכרו של התובע ב-8.33% - התוצאה היא 33,045 ₪.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים להלן: סך של 2,582 ₪ (9,752-7,182) בגין דמי הבראה; סך של 21,478.5 ₪ בגין פנסיה; סך של 4,540 ₪ בגין פיצויי פיטורים; הסכומים המנויים בסעיפים א-ג יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה וישולמו לתובע בתוך 30 ימים.

התביעה לפיצוי לפי חוק הודעה לעובד, פיצוי בגין אי מתן תלושי שכר, פדיון ימי חופשה – נדחית.

בעיניינו לא נטען שחל שינוי מהותי בתקופת עבודתו הראשונה של העובד, וממילא הנתבעת לא טענה ולא הוכיחה כי יש לחשב את פצויי הפיטורים על יסוד שכר אחר מלבד שכרו האחרון של התובע, ועל כן חרף העלייה המסוימת בשכר התובע בשלושת חודשי העבודה האחרונים לתקופת העבודה הראשונה, לא מצאתי סיבה לחרוג מהכלל הרגיל לפיו השכר הקובע לפצויי פיטורים הוא השכר המלא האחרון של התובע (ברוטו) העומד על סך של 7,629 ₪.

...

יחד עם זאת, מאחר שהתובע לא הוכיח קיומה של קופת גמל פעילה, דין התביעה ברכיב זה להידחות.

התובע ביקש להסתמך על הקופה שפתחה לו הנתבעת בחברת מגדל, אולם בין שתי תקופות העבודה של התובע אצל הנתבעת חלפו 8 חודשים ועל כן ומשהתובע טען כי היה מובטל בין שתי תקופות העבודה, לא טען ששמר על זכויותיו בקופת הגמל ולא הציג כל מסמך שמעיד על כך שקופת הגמל שנפתחה על ידי הנתבעת הייתה פעילה, הרי שלא הוכחה זכאות התובע להפרשות לקופת גמל החל מיום העבודה הראשון בתקופת העבודה השנייה והתביעה ברכיב זה נדחית.

סוף דבר נוכח כלל המפורט לעל בהרחבה, תביעת התובע מתקבלת ברובה ועל הנתבעת לשלם לתובע בתוך 30 ימים מהיום את הסכומים המפורטים להלן: פיצויי פיטורים בסך 7,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.12.18 ועד מועד התשלום בפועל.