התובעת צירפה תלושי שכר מחברת ביוטי סי בע"מ עבור חודשים 01/2016 עד 06/2016, כאשר בתלוש השכר מחודש 06/2016 שולמו פצויי פיטורין המלמדים על הפסקת עבודתה.
מהראיות שהובאו עולה כי התובעת שבה לעבוד בחודש מאי 2018, ב"אור ועזר", במשרה חלקית כנוטלת דם בלבד, בשכר של כ- 1,600 לחודש, אשר היתה כל הכנסתה בתקופה של 7 חודשים עד ל- 6.12.18 בו החלה לעבוד "במטב עמותה לשרותי טיפול ורווח", כמטפלת לילד אחד בכיתה א' בשכר של כ- 1,300 ₪ עד ל- 05/2019, ובמועד הנ"ל החלה לעבוד גם בעריית תל אביב בשכר של כ- 5,000 ₪.
...
אין בידי לקבל את טענת הנתבעת בסיכומיה, כי נותר ספק לגבי מיקום המפגע- הבור והאשפה.
לצורך הדיון כאן, ניתן להניח, כי קמה בנסיבות גם חובת זהירות קונקרטית והשאלה הדרושה הכרעה הינה האם הופרה חובת זהירות זו.
בנסיבות המקרה דנן, אני סבור, כי המענה לשאלה זו הוא חיובי.
בנסיבות העניין, סבור אני, כי יש לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור של 15%.
אין בידי לקבל את טענת הנתבעת בסיכומיה, כי אין בראיות שהובאו כדי ללמד על מהות העבודה של התובעת, ככזו המצריכה עמידה ממושכת ו/או מאמץ המופעל על רגל ימין.
לאחר שעיינתי במסמכים הרפואיים שצרפה התובעת במסגרת ראיותיה, בשים לב לכך שהתובעת סבלה משבר בקרסול רגל ימין, רגלה גובסה, שהתה באי כושר מלא של 4 חודשים, עברה טיפול פיזיותרפיה לשיקום, סבלה מכאבים, אני סבור כי יש לפסוק לתובעת סכום פיצוי בגין כאב וסבל בסך 30,000 ₪, המשקף את הנזק הלא ממוני שסבלה.