פיצויי פיטורים למטפלת בילדים

לעיתים נאלצה להשאר לעבוד מעבר לשעה 16:00 בשל איחור של הורי הילדים; במתכונת זו עבדה עד לחודש 8/2008 ; החל בחודש 9/2008 עבדה 3 ימים בשבוע מהשעה 8:00 עד השעה 14:00 כמטפלת בילדים וביומיים הנוספים עבדה עד 16:00 וביום שישי עבדה עד השעה 12:30; בחודש 9/2009 חזרה לעבוד כטבחית במעון אלא שהפעם עבדה שישה ימים בשבוע כאשר במשך הימים ראשון עד חמישי עבדה 4.5 שעות בלבד עד השעה 12:30.

בעניינינו משהנתבעים עצמם מודים כי היה שינוי בימי עבודתה של התובעת, ומנגד לא נסתרו טענות התובעת כי היתנגדה לשינוי האמור הרי שמודעות הנתבעים להרעה הנטענת ברורה ויש להגמיש את הדרישה למתן התראה, כך שניתן לראות בהתנגדות התובעת ככזו העונה על מתן ההתראה כאמור כך גם, בנסיבות שהוצגו בפנינו, כאשר הנתבעים טענו כי השינוי שבוצע היה שינוי מערכתי ולכל המטפלות, הרי שלא היה במתן התראה כדי לשנות את הרעת התנאים ועל כן בנסיבות המיוחדות שלפנינו פטורה התובעת ממתן התראה כאמור כנדרש בסעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים.

...

על כן אנו מקבלים את השכר הקובע לו טענה התובעת בגין שנים אלו.

סוף דבר: הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים - 21,920 ש"ח הכוללים את הסכומים שצבורים לזכות התובעת בקופת הפיצויים ואשר ישוחררו לטובת התובעת על ידי הנתבעים; ב. תשלום בגין ימי חופשה – 1,678 ₪; ג. תשלום בעד ימי חג – 5,969.5 ₪; ד. פדיון הבראה – 4,249 ₪; ה. הפרשי פנסיה – 715 ₪; הסכומים האמורים ישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה של התובעת.

התובעת תשלם לנתבעים תשלום בגין העדר מתן הודעה מוקדמת להתפטרות בסך 3,709 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד סיום העסקתה, הנתבעים רשאים לקזז סכום זה מהסכום בו הם חבים לתובעת.

גם בעדותן של אמהות אלה אין כדי לתרום לשאלות הטעונות הכרעה בעניינינו, שכן עדותן, רובה ככולה, היתמקדה בכישוריה הטובים של התובעת ובתלונות על ניהול המעון בכלל ועל היתנהגותה כמנהלת של הגב' הילמן בפרט, אלא שאיננו סבורים שאישיותה כמנהלת של הגב' הילמן היא הטעונה בירור בעניינינו, או השאלה האם ילדי הגם אהבו אותה אם לאו, אלא תיפקודה של התובעת באותם הקשרים ותחומים בגינם הוחלט לפטרה.

משכך, נדחית תביעתה לפצוי בהקשר זה. אשר לתביעה לפצוי בגין לשון הרע – עיון בתצהירה של התובעת ובסיכומי בא כוחה, מראה כי טענתה לפיה הנתבעת הוציאה דיבתה מתחלקת לשלושה ראשים – האחד – טענה לפיה הגב' הילמן השמיצה אותה באזני הגב' אירית גבאי, שהיתה בעבר מטפלת במעון 200 פלוס והועברה למעון בשיכון ב' במקביל להעברתה של התובעת מאותו המעון למעון 200 פלוס.

...

אשר על כן אנו קובעים שהתובעת לא הוכיחה שנאמרו בגנותה אותם הדברים שהעמידה בבסיס עילת לשון הרע, ודין תביעת התובעת לפיצוי בגין לשון הרע להידחות.

סיכומו של דבר – תביעת התובעת (שהועמדה על סך של 267,440 ₪ בצירוף "חישוב אריתמטי של ס"ק ו" שעניינו הזכויות הנלוות) נדחתה מראשיתה ועד סופה.

בנסיבות האלה אנו מחייבים את התובעת לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ .

רקע עובדתי התובעת עבדה כמטפלת בילדים במסגרת הנתבעת 1 מחודש 09/2015 ועד לחודש 04/2018.

בהסכם הפשרה נקבע כי: "הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 27,000 ₪ נטו ב- 5 תשלומים של 5,400 ₪ (כל תשלום חמשת אלפים וארבע מאות ₪) בהמחאות לפקודת ב"כ התובעת עו"ד בדראן סלאמה, החל ב- 1.6.2019 ובכל חודש עוקב. בנוסף תעביר הנתבעת לתובעת באמצעות בא כוחה טופס 161 ומכתבי שיחרור לקופות גמל וקרן הישתלמות כולל פצויי פיטורין, וזאת עד למועד ההמחאה הראשונה. הצדדים מתחייבים לשמור הסכם זה בסודיות." אין חולק בין הצדדים כי התמורה שסוכמה בהסכם הפשרה שולמה לתובעת.

...

בהסכם הפשרה נקבע כי: "הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 27,000 ₪ נטו ב- 5 תשלומים של 5,400 ₪ (כל תשלום חמשת אלפים וארבע מאות ₪) בהמחאות לפקודת ב"כ התובעת עו"ד בדראן סלאמה, החל ב- 1.6.2019 ובכל חודש עוקב. בנוסף תעביר הנתבעת לתובעת באמצעות בא כוחה טופס 161 ומכתבי שחרור לקופות גמל וקרן השתלמות כולל פיצויי פיטורין, וזאת עד למועד ההמחאה הראשונה. הצדדים מתחייבים לשמור הסכם זה בסודיות." אין חולק בין הצדדים כי התמורה שסוכמה בהסכם הפשרה שולמה לתובעת.

הבקשה לתיקון כתב התביעה נדחית.

סוף דבר הבקשה לסילוק על הסף מתקבלת.

התביעה נדחית אפוא.

השופט מיכאל שפיצר לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האיזורי בנצרת (השופטת הבכירה ורד שפר ונציג הציבור מר ראובן גבריאל כהן; סע"ש 45616-09-15), במסגרתו נדחתה תביעתה של המבקשת במלואה, והיא חויבה לשלם למשיבה שכר טירחת עו"ד בסך 10,000 ש"ח. המבקשת עבדה בשירות המשיבה כמטפלת בילדים במעונות יום, החל מיום 10.6.07 ועד לפיטוריה ביום 11.8.13.

בנוסף טענה המבקשת כי הוכפשה על ידי בעלות תפקיד בכירות במבקשת, אשר הוציאו דיבתה, ועל כן עתרה לפצוי "בגין עוולת לשון הרע", בסך 100,000 ש"ח. לבסוף, תבעה המבקשת לרכיבי תביעה כספיים של פצויי פיטורים (53,294 ש"ח), הודעה מוקדמת (12,754 ש"ח), וזכויות סוציאליות שונות שלא כומתו.

...

למסקנה זו הגיע בית הדין מהנימוקים הבאים: הקלטות עצמן, שתוכנן מופיע בתמלילים, לא הוגשו לתיק בית הדין, למרות שסוגיית קבלת התמלילים עלתה בישיבת ההוכחות; לא הוגש תצהיר מטעם מי שביצע את ההקלטות, ולא ניתן היה לוודא ששמות הדוברים המופיעים בתמליל הם אכן של הדוברים שקולם נשמע; המבקשת טענה שההקלטות בוצעו על ידי אמו של אחד מילדי המעון, אך בחרה שלא לזמן אותה למתן עדות; בתמלילים מופיעים רק חלקים מהשיחות שמופיעות בהקלטות, כך שלא ניתן לבסס מסקנות באופן ראוי אודות הרקע לאמירת הדברים המתועדים בתמלילים.

במקרה שלפני, לא שוכנעתי כי פרק זמן של כחודש ממועד הגשת הערעור מצדיק כשלעצמו את דחיית הבקשה.

אשר לסיכויי הערעור – פסק הדין מושתת בעיקרו על קביעות עובדתיות שככלל אין ערכאת הערעור מתערבת בהן ולכך אוסיף כי במקרה זה בו מדובר בתשלום ההוצאות, לא שוכנעתי שסיכויי הערעור כשלעצמם מצדיקים את עיכוב הביצוע.

סוף דבר – לאור האמור לעיל, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

התובעת צירפה תלושי שכר מחברת ביוטי סי בע"מ עבור חודשים 01/2016 עד 06/2016, כאשר בתלוש השכר מחודש 06/2016 שולמו פצויי פיטורין המלמדים על הפסקת עבודתה.

מהראיות שהובאו עולה כי התובעת שבה לעבוד בחודש מאי 2018, ב"אור ועזר", במשרה חלקית כנוטלת דם בלבד, בשכר של כ- 1,600 לחודש, אשר היתה כל הכנסתה בתקופה של 7 חודשים עד ל- 6.12.18 בו החלה לעבוד "במטב עמותה לשרותי טיפול ורווח", כמטפלת לילד אחד בכיתה א' בשכר של כ- 1,300 ₪ עד ל- 05/2019, ובמועד הנ"ל החלה לעבוד גם בעריית תל אביב בשכר של כ- 5,000 ₪.

...

אין בידי לקבל את טענת הנתבעת בסיכומיה, כי נותר ספק לגבי מיקום המפגע- הבור והאשפה.

לצורך הדיון כאן, ניתן להניח, כי קמה בנסיבות גם חובת זהירות קונקרטית והשאלה הדרושה הכרעה הינה האם הופרה חובת זהירות זו. בנסיבות המקרה דנן, אני סבור, כי המענה לשאלה זו הוא חיובי.

בנסיבות העניין, סבור אני, כי יש לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור של 15%.

אין בידי לקבל את טענת הנתבעת בסיכומיה, כי אין בראיות שהובאו כדי ללמד על מהות העבודה של התובעת, ככזו המצריכה עמידה ממושכת ו/או מאמץ המופעל על רגל ימין.

לאחר שעיינתי במסמכים הרפואיים שצרפה התובעת במסגרת ראיותיה, בשים לב לכך שהתובעת סבלה משבר בקרסול רגל ימין, רגלה גובסה, שהתה באי כושר מלא של 4 חודשים, עברה טיפול פיזיותרפיה לשיקום, סבלה מכאבים, אני סבור כי יש לפסוק לתובעת סכום פיצוי בגין כאב וסבל בסך 30,000 ₪, המשקף את הנזק הלא ממוני שסבלה.