פיצויי פיטורים ברוטו לעומת נטו

אנו סבורים כי כשמדובר בהפרש בסכום כזה, וכשממילא - הצדדים הסמיכו אותנו לפסוק לפשרה ברכיב התביעה הנוגע לפצוי ההלנה - היה נבון יותר אילו הצדדים היו משכילים להגיע להסכמה על סכום הקרן של פצויי הפיטורים שהתובע היה זכאי לו. די בכך שכל אחד מהצדדים היה מוכן לוותר על סך של 77 ₪ מעמדתו - וכבר היה נחסך הצורך להכריע לדין בענין הסכום שהתובע היה זכאי לקבל כפיצויי פיטורים.

הנתבעת התבססה על שכר למישרה מלאה בסך 5,086 ₪ שלדעתנו הוא נמוך מדי (שכן הוא משקף שכר שעתי בסך נטו של 27.34 ₪ בלבד), ולעומת זאת הנתבעת התבססה על מקדם גילום לברוטו בשיעור 83.53% בלבד שלדעתנו הוא נמוך מדי, שכן המקדם הנכון עולה על 90%, לפי בחינת תלושי המשכורת לשנת 2010 ולינואר 2011.

...

כתב התביעה התבסס - בין השאר - על טענת התובע שלפיה הוא פוטר מעבודתו אצל הנתבעת, לאחר למעלה מ-14.5 שנות עבודה, כשהנתבעת היתה חייבת לו עדיין כספים בגין חלק מזכויותיו כעובד, וכי לאחר מכן - הנתבעת "בחוסר תום לב וברשעות" עיכבה את תשלום המגיע לו, תוך שבחלק מזמן העיכוב, תלתה זאת בנחיצות חתימתו של התובע על מסמכים (שבסופו של דבר ממילא לא נחתמו).

עם זאת, אנו סבורים שלא יהיה נכון לעשות כך, וזאת - בהתחשב באמור להלן: (1) נוכח אישור "כלל" מיום 23/2/11, היתה הנתבעת יכולה להניח שהסכום שמופקד בעבור התובע, על חשבון פיצויי פיטורים, אצל "כלל", מגיע לסך של 16,835 ₪, כך שלגבי סך של 939 ₪ מתוך הסכום של 1,092.50 ₪, נכון לראות את הנתבעת כמי שהיתה לה "טעות כנה" בדבר חישוב יתרת פיצויי הפיטורים.

לסיכום אנו מקבלים, חלקית, את התביעה, ומחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את האמור להלן: הפרש פיצויי פיטורים בסך 1,092.50 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית שיחושבו מיום 1/2/11 ועד התשלום בפועל.

אנו דוחים את התביעה לפדיון חופשה ולפיצוי הלנת פיצויי פיטורים.

התובעת קיבלה שכר בסכום ממוצע של 12,000 ₪ נטו, לעומת סך של 6,000 ₪ נטו שהיא קיבלה בגין עבודתה כפקידה.

התובעת הודיעה שהיא לא מוכנה להורדה בשכרה (שהתבטאה בהפרש בין הסך של 7,000 ₪ ברוטו, ובין ה-6,500 ₪ נטו שהיא קיבלה עד אז).

קרי, לגישת הנתבעים, הסיבות שבגללן לא שולמו פצויי פיטורים לתובעת עד עצם היום הזה, הן קשורות לדברים שהתגלו לאחר ההחלטה על פיטוריה, שהייתה כאמור ביום 7.5.19: היתנהלות התובעת במהלך התקופה של הודעה מוקדמת, הגשת אישורי מחלה (כשלפני כן, לגירסת הנתבעים, "אף פעם לא הייתה חולה"), אי מילוי שעות העבודה הנדרשות ממנה, סרוב להעביר היתלמדות למחליפה כפי שנידרש ממנה, ואף העברת מידע (רשימת לקוחות וסודות מסחריים אחרים) למעסיקתה החדשה.

...

אנו סבורים כי אין להשלים עם מצב שלפיו זכויותיה של התובעת עלולות להישאר ללא מענה בשל מעשיו של הנתבע.

על כן, אנו קובעים שיש עילה להרמת מסך ההתאגדות של החברה ועל הנתבעים לשלם את הסכומים המגיעים לתובעת כחייבים במשותף.

לסיכום נוכח כל האמור אנו מחייבים את שני הנתבעים – יחד ולחוד – לשלם לתובעת סכומים כדלקמן: סך של 46,317 ₪ בגין פיצויי פיטורים, בצירוף פיצויי הלנת שכר בשיעור 12% לשנה, או חלק יחסי, החל מיום 9.5.17 ועד לתשלום בפועל.

לעומתו, טענה הנתבעת כי שכרו החודשי המוסכם היה בסך 15,000 ₪ נטו (בתוספת 35 ₪ ליום עבור ארוחה) ובהתאם לכך, שכר הברוטו השתנה מדי חודש בהתאם למיסים שנדרשו לשלם על מנת שהתובע יהיה זכאי לשכר נטו בסך זה. בסיכומיה, טענה הנתבעת שהשכר הקובע הנו 27,000 ₪ ברוטו, שכן, זהו שכר הברוטו הממוצע בהפחתת התשלום עבור הארוחות.

בס' 6.2 להסכם העבודה נקבע כי "כל התשלומים אשר ישולמו על ידי החברה לביטוח הפנסיוני יבואו במקום פצויי הפיטורים שיגיעו לעובד או לשאיריו מהחברה בגין השכר שממנו שולמו התשלומים האמורים ולתקופה ששולמו (להלן – "השכר המופטר") והעובד נותן בזה הסכמתו לכך, וזאת לפי סעיף 14 לחוק פצויי פיטורים , התשכ"ג – 1963 (להלן – "החוק").

...

סוף דבר התביעה נדחית ברכיבים: הפרשות לפנסיה ולביטוח מנהלים, חלף הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורין והלנה.

הנתבעת תשלם לתובע חלקית וכמפורט את הרכיבים: * הפרשה לקרן השתלמות בסך 3,765 ₪, * פגמי שימוע בסך 4,000 ₪.

כן תשלם הנתבעת שכ"ט ב"כ התובע בסך 5,500 ₪.

לעומתו, טוענת הנתבעת כי קיבל משכורת בהתאם לתלושי המשכורת שהונפקו לו. גרסת התובע לגבי גובה המשכורת שקבל מהנתבעת מלאה בסתירות.

משכך, המשכורת הקובעת של התובע בתקופת עבודתו אצל הנתבעת היא 7,500 ₪ נטו, 8,400 ₪ ברוטו (ראו תלוש ינואר 2020), לפי סכום זה נבצע את החישובים הרלוואנטיים.

רכיבי התביעה – פצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, גמול שעות נוספות, לילה ומנוחה שבועית, דמי נסיעות ופצוי בגין אי מסירת תלושים נדחים.

...

על כן תשלם הנתבעת לתובע סך 3,048 ₪ בגין פדיון חופשה.

אשר על כן נדחה רכיב תביעה זה. סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית כך שמתקבלים רכיבי התביעה פדיון חופשה 3,048 ₪, הפקדות פנסיוניות 5,775 ₪ - סה"כ 8,823 ₪.

על אף האמור והקשיים שעוררה בנו גרסתו של התובע, החלטנו לא לפסוק הוצאות לטובת הנתבעת, בשים דגש על אי הגשת מסמכים רלוונטיים כמו הודעה על תנאי עבודה או דוחות נוכחות בשלב מוקדם בהליך, מה שהיה מייתר את ניהול התביעה והיה חוסך בעלויות התובע להוכיח תקופת עבודתו או שכרו לחישוב זכויותיו.

על כן, יש להחיל את סעיף 17 לחוק פצויי פיטורים, שבו נאמר: "בענף העבודה שאין בו הסכם קבוצי, רשאי בית הדין האיזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא-פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בעיניין זה יונחה בית הדין האיזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים.". בהתאם להלכה הפסוקה, עלינו להיות מונחים בעיניין זה על פי הוראות תקנון העבודה הכלול בהסכם הקבוצי הכללי שבין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית.

(ייתכן והפער בין 14 ימים ל-10.8 ימים להם טוענת חברת כחילה, נובע מספירת ימים ברוטו לעומת ספירת ימים נטו).

...

מנגד טוענים TLC ואסא כי פזית, רונן ואלקסיס ביחד עם עופר ואריק, היו שותפים לקנוניה אשר במסגרתה נעשו מעשי הונאה, תרמית, עושק וגניבה מ-TLC, מעשים אשר בסופו של דבר הביאו להתמוטטותה של TLC.

הננו מחייבים את התובעים הבאים לשלם לחברת ס. כחילה בע"מ את הסכומים כדלקמן: א.עופר יחזקאל סך 100,000 ₪ בקיזוז סך 9,917 ₪ ובסה"כ סכום של 90,083 ₪.

הננו מחייבים את חברת TLC מוצרי איכות בע"מ לשלם לתובעים הבאים את הסכומים כדלקמן: פזית נוימן סך 3,321 ₪.

יתר התביעות שבין הצדדים נדחות.