השאלות השנויות במחלוקת
במסגרת פסק דין זה, הכרעותינו דרושות בשאלות הבאות השנויות במחלוקת בין הצדדים:
מה הייתה תקופת עבודת התובעת בנתבעת 1?
האם יש להכיר בנתבעת 1 כמעסיקה במשותף בצוותא עם הנתבעת 2, גם במהלך תקופת עבודת התובעת עבור הנתבעת 2?
האם יש לחייב את הנתבעת 2 בחובות הנתבעת 1, בגין תקופת עבודתה בנתבעת 1?
האם התובעת התפטרה או פוטרה? בהתאמה לכך, האם זכאית התובעת לפצויי פיטורים ותשלום דמי הודעה מוקדמת ולתשלום פצויי בגין פיטורים שלא כדין?
האם התובעת זכאית לתשלום שעות נוספות, דמי הבראה, פדיון חופשה?
האם הנתבעת הפרה את הוראות חוק שויון ההזדמנויות בעבודה והוראות חוק עבודת נשים? כפועל יוצא משאלות אלו, האם התובעת זכאית לסעדים הכספיים הנתבעים על ידה מכוחם של שני חוקים אלו?
להלן נדון בשאלות אלו.
בהתאם לכך, אנו מקבלות את תביעת התובעת כנגד הנתבעת 2 ברכיב זה, וקובעות כי על הנתבעת 2 לשלם לתובעת סך של 2,306 ₪ כפצוי בגין העדר הפרשות פנסיוניות.
הסכומים אותם ציינו הנתבעות 1 – 2 כסכומי הפיצויים להם זכאית התובעת, התבססו על תחשיב בשיעור של 6% לפצויי פיטורים אולם, בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף הניקיון, התובעת זכאית להפרשות בשיעור 8.33% משכרה לפצויי פיטורים, החל מחודש 3/14 (ס' 9 לצוו משנת 2014).
טענת הנתבעת 2 לקזוז תשלום דמי ההודעה המוקדמת-
עוד שקלנו את טענת הנתבעים לפיה התובעת נטשה את עבודתה ומשכך יש מקום לקזז מהתובעת סכום בגין אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות.
...
לאחר ששקלנו את העדויות והראיות, מצאנו כי דין טענת הקיזוז להידחות.
לאור האמור לעיל , מצאנו כי בנסיבות מקרה זה אין מקום אין להורות על קיזוז תשלום דמי הודעה מוקדמת מהסכומים המגיעים לתובעת על כן, דין הטענה להידחות.
סוף דבר-
הנתבעת 1 תשלם לתובעת, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, את הסכומים הבאים:
בגין תשלום שעות נוספות, סך של 8,608 ₪.