פיצויי פיטורים בהריון ללא ותק מספיק

לטענת הנתבעת, הסיבה לפיטוריה של התובעת נעוצה, כולה, בהתנהלותה הקלוקלת במהלך תקופת עבודתה; איחורים, אי נכונות לעבוד משמרות ערב וסרובה למלא מטלות ולבצע עבודה כפי שהתבקשה וכן על רקע היתנהלותה זו, ולאחר שכל הפניות אליה, לשפר היתנהגותה, לא הועילו, היא נקראה ביום 03.05.2011 לשיחה, אשר במסגרתה תיכננו מינהלי הנתבעת להודיע לה על פיטוריה אלא שבתחילת השיחה, ובטרם הספיקו לעשות כן, הודיעה התובעת על דבר הריונה.

הנתבעת טענה עוד, כי החוק אוסר פיטורים לעובדת שיעבדה למעלה משישה חודשים, כאשר הכוונה הנה לעבודה בפועל להבדיל מוותק.

מש"סבלה" הנתבעת את התובעת במשך שלושה חודשים, התבקשה הגב' ענת להסביר פשר הבהילות והחופזה שנולדו ואשר בשלהן מהרה לביתה של התובעת עת שהתה זו בחופשת מחלה, ומסרה לה מכתב פיטורים בחניית ביתה, והשיבה "כי היא הרה ושלא תהיה לה חצי שנה. זה גם היה יום חמישי ולכן מהתמ"ת אמרו לי לעשות את זה באותו היום" (עמ' 29 שורות 9-10 לפרוטוקול) וגם כשנשאלה הגב' ענת מפורשות "תאשרי לי- הסיבה בגללה הילכת לתובעת הביתה באותו יום זה כדי שלא תיחלוף חצי שנה, מועד שהיה אמור להתרחש בימים הקרובים?" השיבה "אכן" (עמ' 29 שורות 11-13 לפרוטוקול) לאור הודאתה זו של הנתבעת, כי הבהילות והדחיפות לפטר את התובעת על מנת שחוק עבודת נשים לא יחול ויגן עליה, הרי שלא נותר לנו אלא לקבוע כי הריונה של התובעת היוה שיקול לפיטוריה ובודאי זירז את ההחלטה לפטרה במועד בו פוטרה, ודי בכך כדי לבסס את טענת התובעת לפיה היא פוטרה בשל הריונה.

דיון והכרעה משקבענו כי פיטורי התובעת נעשו שלא כדין וכי הטעם העקרי להם, יסודו בהריונה, ומשהגענו למסקנה, כי לא הליקויים עליהם הלינה הנתבעת לפנינו, הם שהובילו להחלטתה לפטר את התובעת, בעיתוי בו פוטרה, הרי שקיימת הצדקה לפסוק לתובעת פיצויים על הפסד זכותה לפצויי פיטורים.

...

לנוכח האמור לעיל, מתקבלת טענת התובעת כי לא נערך לה שימוע כדין אולם בהתחשב בשיחות שכן התקיימו בין הצדדים, שיחות במהלכן ניתנה לתובעת הזדמנויות להשמיע עמדתה, כפי שהעידה בעצמה (עמ' 9 שורות 3-15, עמ' 10 שורות 1-10 לפרוטוקול) ובהתחשב בתקופת עבודתה, הקצרה יחסית, החלטנו כי בגין רכיב זה יש מקום לחייב את הנתבעת בפיצוי בגובה משכורת אחת בלבד - קרי, סכום של 3,177 ₪.

לסיכום לנוכח כל האמור לעיל ומשקיבלנו את טענות התובעת לפיה היא פוטרה בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות ובניגוד לחובת תום הלב ומתוך מטרה לחמוק מתחולתו של חוק עבודת נשים, הרינו מחייבים את הנתבעת, לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סכום של 11,082 ₪ בגין הפסד שכר עד הלידה.

הוצאות ושכר טרחת עו"ד כן תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים הבאים: סכום של 1,500 ₪ בגין הוצאות משפט.

פתיח ותשתית עובדתית עניינו של הליך זה בטענת התובעת 1 (להלן: התובעת) כי פוטרה מחמת הריונה וללא שימוע כדין.

התובעת העידה כי חמשת ימי ה"חפיפה" שנערכו לה במהלך חודש אוקטובר 2010 לא הספיקו לצורך לימוד המלאכה במלואה, כאשר לא נערכה לה הדרכה מסודרת אלא גב' דבש "ביקשה ממני לשבת ליד אחת ממנהלות החשבונות הותיקות יותר כדי להסתכל על איך היא מבצעת את העבודה שלה" (סעיף 8 לתצהירה), וכאשר היה עומס רב בעבודה ולכן לא היה זמן להקדיש לה. לאור זאת, כאשר החלה עבודתה בחודש נובמבר 2010 "ברור שלא הייתי מצויה בכל סדרי העבודה והנהלים, ושאלתי שאלות... בכל שאלה שהייתה לי פניתי לכרמית על מנת לקבל סיוע או הכוונה ובדרך כלל לא הצלחתי לקבל ממנה עזרה או מענה לשאלות והיא לחלוטין לא שתפה איתי פעולה..." (סעיף 10).

עם זאת, לא ניתן להיתעלם מכך שהיו גם סיבות ענייניות שלקחו חלק מסוים בהחלטה על פיטורי התובעת (עצם הספיקות בדבר התאמתה לתפקיד), כך שאין ודאות כי לולא ההריון – ממשיכה הייתה בעבודתה עד מועד הלידה ועד תום התקופה המוגנת שלאחר חופשת הלידה (לפצוי חלקי, בנסיבות בהן היו גם הצדקות לגיטימיות לפיטורים, ראו למשל את תב"ע (ת"א) נו/3-2018 ז'קלין יונאי – גולד שופ בע"מ, מיום 30.8.98; עב' (ת"א) 1096/03 שרון ליסנר – סטאק פלסט בע"מ, מיום 28.3.05; עב' (ת"א) 10952/05 שירלי אלעדי – דן רכב ותחבורה ד.ר.ת בע"מ, מיום 19.11.06).

...

להלן הדברים העיקריים שנאמרו על ידי הנתבע במהלך השימוע, לפי התמליל (נספח ה' לתצהיר התובעת): "הזמנתי אותך לשימוע כיוון שכבר תקופה לא קצרה רצינו להחליף אותך... הגענו למסקנה די בסמוך לתחילת העבודה שלך, לאחר כשבועיים, שמידת ההתאמה שלך לתפקיד היא לא נכונה... תוך שבועיים אני יכול לזהות שיש בעיה, ולכן זיהינו את הבעיה, ומטעמים כאלה ואחרים בין השאר גם מהעובדה שגייסנו מנהלות חשבונות חדשות למחלקה, גם לתחומים נוספים, היה מאוד מאוד קשה לבצע את ההחלפה... התכוונתי לקיים את השיחה איתך ביום חמישי שבוע שעבר... וכרמית ביקשה ממני לקיים את השיחה רק לאחר המע"מ, כי היה קשה ולחץ. למעשה גם ראיינתי לפני שבועיים מספר מועמדות ואחת מהן כבר התקבלה... קורה שאדם לא מתאים לסביבת העבודה שלו. במקרה שלך יכול להיות שמשכנו את זה קצת מעבר לסביר, אבל זו התמונה כפי שהיא... יש לי את הכוונה לסיים את ההעסקה שלך, ואם יש לך מה לומר בקשר לעניין, אז זה הזמן...". במענה לטרוניית התובעת כי לא ניתנה לה הזדמנות להוכיח את עצמה לאחר זמן כה קצר וכי פוטרה רק בגלל הריונה ויום עבודה אחד בלבד לאחר שהודיעה על היותה בהריון, ציין הנתבע – "אני זה שקיבל את עינת לנדאו לעבודה לפני שבועיים, אני יודע שאז בוודאי לא ידעתי שאת בהריון, ולכן גם חוקית, גם מוסרית, אני מרגיש שהידיים שלי נקיות לחלוטין..." (במאמר מוסגר יצוין כי מצאנו לנכון להקנות לתמליל – שנערך על ידי חברה מקצועית – משקל מלא, הגם שהוגש ללא ההקלטה, ומשהנתבעים לא עתרו לקבלת ההקלטה).

בנסיבות המקרה שלפנינו, שוכנענו כאמור לעיל כי גם אם התובעת גילתה קשיים ראשוניים או צורך בתקופת "חפיפה" ארוכה מהרגיל – לא מתקבלת הייתה החלטת פיטורים כה מהירה לולא הודעתה על הריונה.

סוף דבר – התביעה כנגד הנתבע נדחית.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: הפסד שכרה עד הלידה בסך של 23,118 ₪ בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 1.4.11 (מחצית התקופה מטעמי נוחות) ועד למועד התשלום בפועל; הפסד דמי לידה בסך של 5,419 ₪ בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 15.12.11 (המועד בו שולמו דמי הלידה מהמוסד לביטוח לאומי) ועד למועד התשלום בפועל; פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 20,000 ₪, לתשלום תוך 30 יום שאם לא כן ישא ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל; הוצאות המשפט בסך של 750 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪, לתשלום תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

כיוון שהנתבע יוצג על ידי ב"כ הנתבעת, לא מצאנו לפסוק הוצאות לזכותו.

פסיקת פיצוי בגין נזק ממוני (רכיבים א' – ו' בטענותיה של התובעת) – יש לציין, כי עצם העובדה שהתובעת עבדה בנתבעת פרק זמן של פחות משישה חודשים (מיום 18.5.2014 ועד ליום 31.10.2014), משמעה על פני הדברים כי חוק עבודת נשים אינו חל במקרה שלפנינו[footnoteRef:95], כמו גם ההגנות הנובעות מכוחו לעניין איסור פיטורים של עובדת הנמצאת בהיריון.

העובדת הספיקה לעבוד אצל המעסיק במשך חודשיים וחצי, עד שמנהל החברה הודיע לה על פיטוריה, בסמוך לאחר שהודיעה לו על הריונה, בהיותה בחודש החמשי להריון, וכאשר המדובר היה בהיריון בסיכון גבוה.

פיצוי בגין העדר שימוע ופיטורים שלא כדין – באשר לשעור הפצוי שיפסוק בית הדין בנסיבות של פיטורים שלא כדין, הרי שנקבע כי קביעת שיעור הפצוי תיעשה תוך "שיקלול כלל הנסיבות, לרבות חומרת הפגם שנפל במעשה הפיטורים; הנזק הממוני כתוצאה מאיבוד מקור הפרנסה, ככל שרלוונטי....; הנסיבות האישיות, לרבות ותק במקום העבודה; והפגיעה בכבוד העובד כאדם כתוצאה מהדרך בה בוצעו פיטוריו..."[footnoteRef:111].

ביחס לעניין זה, השיבה התובעת, כי "למה שאני אעזוב עבודה קבועה בכדי להכנס לעבודה שלטענתך אני בישלתי וידעתי שלבסוף יפטרו אותי, אם ידעתי שאני רוצה להביא ילד לעולם, ובסופו של דבר ומה שיקרה שאני אשאר בהיריון ללא כל מקום עבודה או מקור הכנסה, מדוע אני אעשה כזה דבר לעצמי"[footnoteRef:118].

...

ביחס לעניין זה, השיבה התובעת, כי "למה שאני אעזוב עבודה קבועה בכדי להיכנס לעבודה שלטענתך אני בישלתי וידעתי שלבסוף יפטרו אותי, אם ידעתי שאני רוצה להביא ילד לעולם, ובסופו של דבר ומה שיקרה שאני אשאר בהיריון ללא כל מקום עבודה או מקור הכנסה, מדוע אני אעשה כזה דבר לעצמי"[footnoteRef:118].

לסיכום לסיכום ולאור כל האמור לעיל, דין תביעתה של התובעת להתקבל כולה (לעניין הנימוקים) ובחלקה (לעניין הסעדים).

הוצאות – הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ₪, וזאת לתשלום בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיה, שאחרת יישאו סכומים אלה בהפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין, ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובעת.

לטענתה יש להעמיד הפצוי ע"ס 30,000 ₪ בהיתחשב בכך כי חובת השימוע הופרה באופן בוטה, כבוד התובעת נרמס, היא פוטרה ללא סיבה, מבלי להיתחשב בכך שאינה צעירה בותק וכי לא נפל דופי בהתנהגותה.

לגופו של עניין התובעת לא פוטרה על רקע היותה אם לילדים או בשל הריונה וכיוצ"ב ואף עדותה העידה על כך. הפצוי -לאור כך שהתובעת לא הוכיחה טענותיה – אין ליתן לה פיצוי בגינן.

לגבי אופן קיום השימוע – נפסק זה מכבר כי יש לקיים כללים מספר כדי שתכלית השימוע תישמר: "בין היתר, יידוע העובד בדבר אפשרות הפיטורים; מתן הנימוקים המפורטים בגינם נשקלת אפשרות פיטוריו מספיק זמן מראש, וזאת על מנת שתהא לעובד האפשרות להערך לקראת השימוע; שקילת טענות העובד בנפש פתוחה וחפצה; ככל שהעובד חפץ להיות מיוצג בהליך השימוע שמורה לו ככלל הזכות לכך[footnoteRef:5]". [5: ע"ע (ארצי) 23402-09-15‏ ‏ אוריאל ברד - קנסטו בע"מ [פורסם בנבו] (28.2.17)] החובה לערוך שימוע מופנית כלפי מעסיקים פרטיים וציבוריים כאחד, ראו - ע"ע (ארצי) 10940-10-15 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ - רון, (6.9.18) – שם נאמר - "זה המקום לציין כי לא כל פגם שנפל בהליכי השימוע מצדיק פסיקת פיצוי, וכאשר המדובר בפגם קל שלא השפיע על יעילות הליך השימוע או הוגנותו – אין הכרח לפסוק פיצוי. לעניין זה נפנה לדברים שנאמרו בע"ע (ארצי) 554-09 צבר ברזל הספקה ושיווק מתכת בע"מ - משה שמיר [פורסם בנבו] (13.1.11). וכך נאמר (ההדגשות שלנו): "על מנת לקיים את חובת השימוע, אין משמעות הדבר כי חייבים להתקיים 'כללי טקס' צורניים מסויימים. השאלה האם מולאה חובת השימוע נגזרת בכל מקרה מנסיבותיו הוא. לא דומה מקרה בו התשתית העובדתית או האחרת לפיטורים רחבת הקף למקרה פשוט. זאת ועוד, לא כל 'פגם' בשימוע בהכרח יש בו כדי להצדיק מתן פיצוי – כל מקרה צריך להיבחן בנסיבותיו"".

...

באשר לפיצוי מכוח חוק עבודת נשים, סעיף 13א(1) לחוק עבודת נשים מאפשר לבית הדין "לפסוק פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין". בסעיף 13א(ב)(1) יש התייחסות ספציפית לפיצוי בגין נזק ממוני מכוח סעיף 9 – "מצא בית הדין האזורי לעבודה כי העובד או העובדת שהגישו תובענה, פוטרו בניגוד להוראות סעיף 9, יפסוק פיצויים שסכומם לא יפחת מ-150% מהשכר שהיה מגיע להם במהלך התקופה המזכה; ואולם רשאי בית הדין, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצויים בסכום אחר שיקבע; לענין חישוב השכר לפי סעיף קטן זה, יחולו הוראות סעיף 13ב לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, ותקנות לפי סעיף 13 לחוק האמור". בהמשך בסעיף 13(ב)(2) "לענין סעיף קטן זה, "התקופה המזכה" – תקופה שתחילתה ביום הפיטורים או ביום שבו המעסיק ידע או שהיה עליו לדעת על קיומה של העילה להגבלת הפיטורים, לפי המאוחר, וסיומה במועד המוקדם מבין אלה: (1) תום התקופה שבה חלה הגבלת הפיטורים כאמור; (2) אם ניתן היתר פיטורים לפי סעיף 9 - יום תחילת תוקפו של ההיתר; (3) אם העובד או העובדת הוחזרו לעבודה- יום החזרה לעבודה" .

נוכח הגבלת סכום התביעה ל- 40,000 ₪ ודחיית רכיב הפיצוי הממוני על סך 20,000 ₪, החלטנו לחייב הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי על סך 20,000 ₪ בגין פיטוריה שלא כדין בתקופה המוגנת.

סוף דבר על סמך האמור הרינו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 20,000 ₪ כפיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים.

כאמור כל אלו לטעמינו היו טענות לא מסוימות מספיק, בודאי במצב בו הנתבעת העידה את כל גירסתה על אתר ובלי הכנה.

כי רבקה הייתה עובדת ותיקה ומוצלחת וכי מרגע שמצבה הרפואי הוטב בעקבות הניתוח העדיפה הנתבעת להחזיר אותה לעבודה על חשבונה של התובעת.

היינו, בנגוד לפסיקה שהובאה בסיכומי התובעת שם הוכח כי עילת הפיטורים קשורה להריון ועל כן מהוה הפרה של חוק שויון הזדמנויות בעבודה- במצב בו עילת הפיטורים אינה קשורה להריון, למעסיק יש זכות להקדים את הפיטורים רק בשל העובדה שעומד לחלוף הזמן בו ניתן לפטר עובדת ללא צורך בפרוצדורה המורכבת הקבועה בחוק עבודת נשים (ראה והקש- עע (ארצי) 472/09 זוהר גולן נ' או. אר. אס משאבי אנוש בע"מ).

החובה לוודא עניין זה מוטלת על המעסיק ולא ניתן לקבל את הטענה שהתובעת לא דיווחה על כך. על כן, ובהתאם לחישוב שהציגה התובעת היא זכאית להפרשות לגמולים ופיצויים מיום עבודתה הראשון ובסך הכל בסך של 2096 ₪.

...

האם התובעת פוטרה בגלל הריונה: לאחר ששמענו את העדויות הגענו למסקנה כי התובעת לא פוטרה בגלל הריונה.

לא ברור האם הדבר דווח בזמן אמת לנתבעת אולם משעה שהתובעת הציגה אישורים רפואיים והנתבעת לא חלקה על מהימנותם מצאנו לנכון לקבל את התביעה ברכיב זה ולפסוק סך של 376 ₪ כנדרש.

בסך הכול תשלם הנתבעת בתוך 30 יום סך של 19,925 ₪ על פי הפירוט שלמעלה.

אשר להוצאות: מצאנו לנכון להתחשב בכך שעסקה של הנתבעת נסגר בעקבות משבר הקורונה ולפסוק הוצאות על הצד הנמוך בסך של 2300 ₪ .