פיצויי פיטורים בהסכם עבודה כעצמאי עם חשבונית מס

הנתבעת טוענת כי "התובעת נתפסה במעשה של גניבה ממעסיק והונאות לקוחות תוך שהיא מנהלת מתחת לאפה של הנתבעת עסק עצמאי בנגוד להסכם העבודה, משתמשת בציוד הנתבעת לטובת מתחרי הנתבעת בנגוד חמור להסכם העבודה, מדווחת דיווח כוזב של שעות עבודה". מימצאי החוקר הפרטי ששכרה הנתבעת היו לטענתה, כדלקמן: · "התובעת עובדת מזה 4 שנים עם מר אורן פורת" · "התובעת מתועדת כאשר היא מאשרת שהיא עובדת עם שלושה משרדים בו זמנית" · התובעת הנה עצמאית ופועלת למתן חוות דעת הנדסיות כעצמאית וזאת בנגוד גמור למה שהצהירה בטופס 101 שעליו חתומה לחברה" (ר' סעיף 30 לכתב ההגנה).

(3) טענתה החלופית של הנתבעת היא כי קמה לה זכות לשלילת פצויי פיטורים המגיעים, ככל שיקבע שמגיעים, לתובעת וזאת אם ימצא חרף טענת הנתבעת כי "התובעת היא זו אשר עזבה את מקום העבודה וניתקה כל מגע עם הנתבעת". (4) הנתבעת הבהירה, כי בהתאם לתקנון המשמעת של היתאחדות התעשיינים, עובד שעבד במקום אחר ללא קבלת רשות מן ההנהלה "צפוי לאחת משלוש סנקציות ביניהן נכללת אפשרות פיטורין ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויים". (5) החזר עלויות הכשרה.

ביום 29.5.2016 הגישה הנתבעת בקשה לגילוי ועיון במסמכים ספציפים ובין היתר דרשה כי התובעת תגלה את הדו"חות כספיים שהוגשו על ידה לרשויות המס בין השנים 2012-2016, פנקסי הזמנות של התובעת לשנים 2012-2016, העתקי פנקסי חשבוניות מס לשנים 2012-2016 של התובעת, תלושי שכר ממקומות עבודה אחרים שלא אצל הנתבעת ותיאומי מס שנעשו ע"י התובעת לשנים 2012-2016.

...

משכך, אני מורה לה להמציא תלושי שכר ממקומות עבודה אחרים או טפסי 106 בגין השנים 2012-2013 המועד בו פתחה עוסק מורשה וזאת על מנת שבפני הצדדים ובפני בית הדין יעמדו הנתונים הרלוונטים ביחס להקף העבודות הפרטיות שביצעה התובעת בכל שנות עבודתה אצל הנתבעת, דהיינו: החל משנת 2012.

אני סבורה שאין מקום להורות על גילוים של תיאומי המס שנעשו על ידי התובעת היות ודי במסמכים שהוריתי על גילוים כדי לשפוך אור על טענות הצדדים, ובין היתר, טענת התובעת כי ביצעה עבודות פרטיות בהקף זניח (שלא פגע באיכות ובהקף שעות עבודתה אצל הנתבעת) או, לחילופין, טענת הנתבעת, כי התובעת ניהלה עסק עצמאי לכל דבר וענין ועשתה שימוש בציוד של הנתבעת – רכב חברה, מצלמה, מד מרחק דיגיטלי ועוד – שיש בו כדי הפרת חובת תום הלב ו"חשיפת פרצופה האמיתי" של התובעת (ר' סעיף 88 לכתב ההגנה).

אני מורה, אם כן, לתובעת להמציא לנתבעת את המסמכים שגילוים התבקש.

דני וטומי עבדו כשכירים בחב' פורקור בחלק מהתקופה (בסביבות שנת 2006) ובחלק מהתקופה הם נתנו שירותים לחב' פורקור כקבלנים עצמאיים תמורת חשבוניות מס (שנים 2007 ו-2008).

באשר לשאלה האם דני זכאי לפצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו בהתאם להסכמה חוזית – הרי שבסיומו של ההסכם שנחתם ביום 1.5.2012 יש פרק אשר כותרתו "התחייבות אישית" (Personal Obligation) שבו דני מאשר באופן אישי כי הוא קיבל את כל התנאים להם היה זכאי החל מיום 1.1.2009 וכי אין לו תביעות או דרישות בגין תקופה זו או בגין סיום העבודה.

...

לסיכום נקודה זו – איננו מקבלים את טענת התובעים כי הם היו מוצמדים לא רק לשכר שקיבל דיון אלא גם לבונוסים ששולמו לו. באשר לטענת התובעים כי לא מדובר בבונוס אלא בשכר מובטח וכי דיון לא נאלץ לעשות דבר מה על מנת לקבל בונוס זה – הרי שאיננו מקבלים טענה זו. עדותו של דיון כי מדובר בבונוס חתימה על כך שהסכים לקבל על עצמו את העבודה כפי שמקובל בשוק, הייתה מהימנה בעינינו הגם שבהסכם לא פורט לאיזה סוג של בונוס הוא יהיה זכאי.

אשר על כן – טומי לא הוכיח שהנתבעת לא הפרישה כספים לביטוח המנהלים בתקופת עבודתו ודין תביעתו ברכיב זה להידחות.

סוף דבר מכל המפורט לעיל – כל רכיבי התביעה של דני ושל ניר – נדחות.

יתרה מכך, הנתבעת נדרשה להביא שני עדים מחו"ל על מנת שיעידו בתיק זה. על כן – אנו קובעים כי על התובעים 1 ו-2 לשאת בהוצאות המשפט של הנתבעת בסך של 40,000 ₪ (20,000 ₪ כל תובע).

בשנות העבודה הראשונות הועסק התובע כעובד שכיר כנגד תלושי שכר ובהמשך שונתה צורת העסקת התובע והוא הועסק כקבלן עצמאי בהסכם עבודה המתחדש מידי שנה, הסכם אשר נחתם בין הצדדים במועד הסמוך לסיומה של כל שנה קלנדרית מטעמי תקציב ושכרו שולם כנגד חשבונית מס. לתובע שולם שכר הדומה לשכרם של עובדים שכירים בתפקיד ובותק כשלו אך, הוא לא נהנה מזכויות סוציאליות להן הוא זכאי לרבות, פנסיה, הבראה, ימי חופשה ועוד.

בחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות נכללת הוראה המנויה בסעיף 52.2 שכותרתה "פיצוי בעת פרישה, עבור ימי מחלה שלא נוצלו" (ההדגשה של המותב) הקובעת כי פיצוי עבור חופשת מחלה בלתי מנוצלת ינתן, בין היתר, לעובד שפרש לגימלאות.

זכאות התובע לפצוי בגין פיטורים שלא כדין, פצויי פיטורים ואי מתן הודעה מוקדמת לטענת התובע, הוא פוטר ללא כל התראה, מבלי שנערך לו שימוע וניתנה לו היזדמנות להשמיע את טענותיו כנגד הפיטורים ומטעמים לא עניינים.

...

לטענת הנתבעת, לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים ולפיכך יש לדחות את התביעה.

טענות הנתבעת: יישום המבחנים שנקבעו בפסיקה ובחינת התמונה בכללותה מביא למסקנה כי התובע לא היה עובד הנתבעת ולפיכך יש לדחות את התביעה.

לפיכך, דין התביעה לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת להידחות.

נוסיף כי במסגרת התחשיב של הזכויות הסוציאליות כמפורט לעיל, נכלל תשלום עבור פיצויי פיטורים בשיעור 8.3% ורק מן הטעם הזה יש לדחות את התביעה לתשלום פיצויי פיטורים.

סוף דבר: לאור כל האמור נקבע : התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים.

לפנינו תביעה בגין שכר עבודה, פצויי פיטורים, פדיון חופשה, פיצויים בגין הפרת חוזה ופצוי על נזק לא ממוני (עגמת נפש).

התובעת הייתה יכולה לבחור לקבל תשלום כעצמאית ולהנפיק חשבונית מס/קבלה לנתבעת 1, אולם בחרה לקבל תלוש משכורת לצורכי מס הכנסה, ביטוח לאומי והפרשות סוציאליות.

גם אם במזכר ההבנות צוין כי "התמורה הנ"ל תשולם ללילך כשכירה או כנותנת שירותים עצמאית" (כנגד חשבוניות) (סעיף 14), הבחירה שנעשתה הייתה להנפיק תלושי שכר וכך התנהלו הדיווחים במהלך תקופת העבודה, ללא הסתייגות מטעם הנתבעים.

...

בסופו של דבר בחודש מרס 2015 נחתם בין הצדדים הסכם ובמקביל הוקמה החברה.

מאחר שהתובעת לא הוכיחה כי נותרו לה ימי חופשה שלא ניצלה, והיא מתבססת על נתונים לא נכונים שבתלוש השכר, דין התביעה בגין רכיב זה להידחות.

לסיכום נוכח האמור לעיל, אנו מחייבות את הנתבעת 1 לשלם לתובעת סכומים כדלקמן: סך של 319,091 ₪ בגין פיצוי על הפרת הסכם ותמורת הודעה מוקדמת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.4.16 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

התביעה כנגד נתבעים 2,3,4 נדחית על כל רכיביה.

בעבר הרחוק בין השנים 83' עד 96' הוא עשה כשכיר, ואחר כך מ-92' אתה כותב שגם בתור שכיר וגם בתור, כנגד חשבוניות מס, נכון? זאת אומרת, הייתה תקופה של 4 שנים שהוא עבד גם שכיר וגם לכאורה עצמאי כנגד חשבוניות מס, נכון? העד, מר גלאה: אוקיי.

באותה תקופה הועסק התובע הן כעצמאי והן כשכיר ברם בשנת 1996 קיבל פיצוי פיטורין רק בגין עבודתו כשכיר ולא בגין עבודתו כעצמאי.

קיים פער בין הישתכרותו של התובע כעצמאי לבין הישתכרות של נהג ממוצע אך אין מקום לקזוז או להשבה של הכספים ששולמו לתובע (סעיף 4.2 להסכם) (סעיף 27 לסיכומי הנתבעת) או לשיפוי כלשהוא מאת התובע (סעיף 28 לסיכומי הנתבע) שכן יחסי הצדדים לא הוכרו בפסק דין זה כיחסי עבודה אלא של מעין יחסי עבודה כך שלא מיתקיים האמור בהסכם.

...

מבחן תום הלב התובע הגיע למסקנה כי יעדיף לעבוד רק בהסעות ובשנת 1996 בחר התובע כאמור לעיל להתפטר: עו"ד כרמי ברק : יפה, נכון.

לכן, דין טענת הנתבעת באשר לשיהוי להידחות.

סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך של 441,600 ₪ (276 חודשים * 19,200 ₪) בתוספת הצמדה וריבית מיום 1.5.19 ועד התשלום בפועל.