למען הסר ספק ובלי לגרוע מהאמור, במקרה שבו בהסכמי העבודה החלים על המעביד ישנה חובת הפקדה לתגמולים ואין חובת הפקדה לרכיב פצויי פיטורים, תחול על המעסיק, מהמועד הקובע או לאחריו, החובה להעביר את רכיב "פצויי הפיטורים", בהתאם לשיעורים, למועדים ולשכר המפורטים בסעיף 6 להלן.
בע"ע (ארצי) 20780-03-19 סוסנה – מודיעין אזרחי בע"מ (4.4.21) (להלן – ענין סוסנה), פסק בית הדין הארצי לעבודה, כי אין מקום לשנות את ההלכה, לפיה [פס' 23 לפסק הדין]:
"... בכל הנוגע לתביעת פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לפנסיה, המוגשת נגד מעסיק שהיה עליו לבטח את זכויותיו הפנסיוניות של העובד בקרן פנסיה (להבדיל מתביעה נגד קרן הפנסיה עצמה ולהבדיל ממעסיק המשלם בעצמו פנסיה תקציבית), המועד שבו נולדה עילת התובענה הוא המועד שבו הפר המעסיק את חובת ההפקדה לפנסיה, שהוא למעשה המועד הראשון שבו נגרם הנזק לעובד (אובדן הצבירה בגין הפקדה או הכסוי הבטוחי), ולא מועד קרות הארוע המזכה בפנסיה."
כן חידד בית הדין הארצי לעבודה באותו עניין [פס' 32 לפסק הדין]:
"גם בתביעה של עובד נגד מעסיקו בגין אובדן הזכות לפנסיית נכות בשל הפרת חובת ההפקדה לקרן פנסיה, בין אם בשל העידר תקופת אכשרה ובין אם לאו, מועד הולדת עילת התובענה הוא המועד שבו הפר המעסיק את חובת ההפקדה לפנסיה, שהוא למעשה המועד הראשון שבו נגרם הנזק לעובד (אובדן הצבירה בגין הפקדה או הכסוי הבטוחי), ולא מועד קרות הארוע המזכה בפנסיה."
בית הדין הארצי לעבודה אף דן, באותו עניין, באפשרות להכיר בפגיעה ביטוחית כעילה נפרדת מנזקים אחרים העשויים להתגבש כתוצאה מבצוע הפקדות בחסר – ודחה אפשרות זו, בקובעו, ברחל בתך הקטנה כי "... לא מתקיימים לטעמינו התנאים המצדיקים לראות בשני הנזקים כעילות תביעה נפרדות..." [להרחבה ולהנמקות לכך, ר' ס' 30 לפס' הדין בעיניין סוסנה].
הטענה היחידה שעשויה הייתה להיות רלוואנטית להליך הנוכחי ושהועלתה על-ידי החברה בהקשר זה היא שבהליך הנוכחי, המשיכה ועמדה המבקשת על הטענה להפרת חוזה עבודתה על-ידי החברה בכל הקשור לבצוע הפקדות לביטוח מנהלים בשיעור 5% תגמולי מעסיק ו-5% תגמולי עובד, אף שזו "נדחתה באופן חד וחלק על ידי בית הדין הנכבד בפסק דינו של כב' השופט יפת".
אלא שטענות אלו של החברה אינן משקפות את טענות המבקשת בהליך הנוכחי לאחר מתן פסק הדין.
...
בייצוגם המשותף של חברי הקבוצה מצאנו אף מזור לניסיונו המצומצם יחסית, לכאורה, של ב"כ המבקשת בכל הנוגע לייצוג בבקשות לאישור תובענות ייצוגיות במשפט העבודה ו/או בירורן (טענות החברה בהקשר זה לא הוכחשו או נסתרו).
אלא שפסק הדין בהליך המקביל ניתן ביום 30.8.20 ולא מצאנו כי המבקשת טענה מאז, בהליך הנוכחי, כי בוצעו בעניינה הפקדות בשיעור הנמוך מ-5% על ידי החברה.
סוף דבר
הבקשות לאישור תובענה ייצוגית מתקבלות בחלקן, בתנאים המפורטים להלן:
חברי הקבוצה: כמפורט לעיל;
התובעים המייצגים: גב' שני ויסלבט מזרחי ומר מאיר ספיר;
באי כוח המייצגים: עוה"ד משה וקרט ועוה"ד אריק שלו;
עילות התביעה בגינן מאושרת התובענה הייצוגית: אי ביצוע הפקדות לתגמולים מכוח ההסכם הענפי באיזה מששת חודשי העבודה הראשונים (מר ספיר); אי ביצוע הפקדות לתגמולים בגין מלוא השכר, לרבות העמלות במלואן, ולגבי התקופה שבין 2011-2013 – אי ביצוען גם בשיעורים המתחייבים מן ההסכם הענפי (גב' ויסבלט מזרחי); אי הכללת עמלות בחישוב דמי החופשה ודמי המחלה עד לחודש דצמבר 2016 (כולל) (גב' ויסבלט מזרחי); אי הכללת עמלות בחישוב ההפקדות לפיצויי פיטורים מכוח הצו המשקי עד לחודש יולי 2017 (כולל) (גב' ויסבלט מזרחי).