פיצויי פיטורים באיחור בגיל פרישה

מעבר לאמור קבע בית הדין, כי המבקשת לא העלתה הצדק כלשהוא מדוע הסכום שולם באיחור, ומנגד הסביר המשיב כי המבקשת סירבה לתת לו את השיק של פצויי הפיטורים עד שיחתום על טופס התחייבות שלא להתלונן על הנהלת המבקשת, טופס שעליו סרב לחתום.

אשר לסעד הראוי נוכח מסקנתו זו ציין בית הדין את טענות המשיב, כי נפגע קשות בשל פיטוריו, נוכח העובדה שהוא המפרנס העקרי במשפחתו, ונוכח הגיל המתקדם שבו פוטר, שנים בודדות לפני גיל פרישה, כאשר קלושים סכוייו למצוא מקום עבודה אחר.

...

אשר לפיצוי ההלנה קבע בית הדין ראשית, כי טענת המבקשת להתיישנות רכיב זה דינה להידחות.

לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות המבקשת, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה.

על כן דין טענה זו להידחות.

עיכוב הביצוע כמפורט לעיל, כפוף לכך שהמבקשת תפקיד בקופת בית הדין את הסכום המעוכב, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין בהתאם לנפסק בפסק הדין האזורי, או בכפוף להפקדת ערבות בנקאית אוטונומית ובלתי מותנית בגובה הסכום המעוכב, וזאת תוך 21 יום ממועד קבלת החלטה זו. סוף דבר – הבקשה מתקבלת בחלקה.

גם שיעור הפצוי שנפסק לזכות גב' שוקר הוא סביר, בהיתחשב בגילה ובותקה בעבודה ובחומרת היתנהלות הרשת כלפיה, ואין מקום להתערב בו. כללו של דבר – ערעור הרשת על פסיקת פיצוי על פיטורים שלא כדין ופצוי בגין עגמת נפש – נדחה.

העולה מהאמור הוא כי אכן פצויי פיטורים שולמו לגב' שוקר באיחור, אולם לא ברורה אחריותה של הרשת למועד התשלום, דהיינו האם מועד התשלום נקבע על ידי הרשת, או על ידי החשבת המלווה, בהתאם לתקציב שעמד לרשותה.

בנוסף, אין להיתעלם מהמצב הקשה שבו הייתה נתונה גב' שוקר, אשר עבדה ברשת שנים רבות, פוטרה קרוב לגיל פרישה לאחר תקופה ממושכת בה לא שולם לה שכר, ונותרה ללא אמצעי מחיה, שכן הרשת גם לא העבירה הפקדות לקרן הפנסיה במשך תקופה ממושכת.

...

בכל הנוגע למחלוקות העובדתיות בעניין נסיבות סיום יחסי העבודה של גב' שוקר וגב' יוסף - מקובלת עלינו קביעתו של בית הדין האזורי כי גם אם יש כמובן עדיפות להתרשמות כל חברי המותב מהעדויות עצמן, בנסיבות המקרה על יסוד החומר בכתב שהיה לפני בית הדין האזורי התקיימו נסיבות שבהן "חבר המותב החדש יוכל לקבוע ממצאים על פי עדויות שלא נשמעו בפניו ושלא הייתה לו הזדמנות להתרשם מהן". מעבר לכך, אנו סבורים כי גם היה מקום ליתן משקל לשלב שבו נמצא ההליך – לאחר שמיעת כל העדויות והגשת סיכומי טענות הצדדים, וחלוף הזמן מאז החל הליך זה, שהוא המשכו של הליך אחר שתחילתו בשנת 2003.

אנו סבורים, כי מקרה זה נמנה עם המקרים החריגים שכן שיעור ההוצאות שנפסק ביחס לסכומים שנפסקו לגננות נמוך.

בנסיבות אלה אנו קובעים כמפורט להלן: 94.1.

כמו כן, כמובהר לעיל, אנו סבורים כי לא היה מקום שהרשת תעמוד על טענותיה שנדחו בעניין בוסי ובעניין הורביץ.

להלן הנושאים העקריים בהם עוסקת תובענה זו – תחולת הוראות צו ההרחבה בענף הבנייה על הצדדים (בהקשר של תביעה לדמי גמולים לפנסיה ולקרן הישתלמות), זכאות התובע להפרשי פצויי פיטורים ופיצויי הלנה בגין האיחור שבהעברתם לתובע, הפרישי שכר בגין עבודה בשעות נוספות והחזרי הוצאות נסיעה.

בעיניין מורנו גם הוסברו הנימוקים לסעיף זה, ואלה יפים כיום, כמו במועד חקיקת הסעיף (בשנת 1977) וללא קשר לחקיקת חוק גיל פרישה: "הוראה שבסעיף 11(ה) היא כאמור בגדר הודאה ל'אפליה חיובית' ובתור שכזאת אין לתת לה פירוש מרחיב. מדברי ההסבר להצעת החוק עולה, כי הכוונה היתה לאפשר 'לעובדת ולעובד אשר ברצונם להתפטר מן העבודה בהגיעם לגיל הפרישה המקובל ( 65בגבר ו- 60באישה) ואשר אינם נהנים מזכויות לקיצבה על-פי חוק או על-פי הסכם יחידי או הסכם קבוצי' - להתפטר תוך זכאות לפצויי פיטורים (ה"ח, שם).

...

דיון והכרעה תחולת צו ההרחבה בענף הבניה במחלוקת בין הצדדים, בשאלה אם חלות עליו הוראות צו ההרחבה בענף הבנייה, אנו סבורים שיש לקבל את עמדת התובע, כפי שיוסבר להלן.

על פי הנתונים שבתלושי השכר, בשנים 2009 – 2010 (להוציא חודש פברואר 2009, בו שולמו לתובע 75 ₪ בגין נסיעות), שולמו לתובע דמי נסיעות בשיעור העולה על עלות "חופשי חודשי". כמו כן, התובע אישר כי עד לשנת 2010 הוא נהנה משירותי הסעה 4 פעמים בשבוע (עמוד 7 שורות 30-31), ובנסיבות אלה, יש לדחות את תביעתו לתקופה זו. אשר לחודשים ינואר עד מרץ 2011, אולניק הצהיר כי באותה התקופה ויקטור (זלוטניקוב) הסיע את התובע (סעיפים 7-9 לתצהיר אולניק).

עדות התובע בנושא זה היתה מתחמקת, אולם מאחר שבתו של התובע אישרה שאביה עבד מביתו לאחר תום חופשת המחלה (עמוד 25, שורות 13-14), מצאנו כי בדין לא שולמו לו דמי נסיעות באותו חודש.

על כן אינו זכאי לסכום נוסף בגין נסיעות בחודש זה. סוף דבר – התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: הפרשי פיצויי פיטורים בסך 1,660 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.15 ועד התשלום בפועל; גמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך 2,209 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית התקופה המזכה (1.2.2013) ועד התשלום בפועל; חלק המעסיק בתגמולים לפנסיה בסך 24,717 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית התקופה המזכה (1.1.2012) ועד התשלום בפועל; החזר הוצאות נסיעה בסך 900 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.2011 ועד התשלום בפועל.

עם זאת נפסק, כי התשלום ששילמה המערערת למשיבה כהשלמת פצויי פיטורים (בסך 30,863 ש"ח) הועבר לחשבונה בחריגה מן המועד שנקבע בסעיף 20(א) לחוק הגנת השכר, אף כי הצדדים לא נחלקו לגבי זכאותה של המשיבה לקבלו, וכן כי גם טופס 161 נימסר למשיבה באיחור.

השני, אי זכאותה מלכתחילה של המשיבה לתשלום פצויי פיטורים, מאחר שסיימה את עבודתה עקב הגיעה לגיל פרישה ועמד לרשותה הסדר ביטוח פנסיוני מקיף.

...

מצאנו, לפיכך, לקבל את ערעור המערערת ולבטל את פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים שהושתו עליה, באופן שהסכום של 30,863 ₪ יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד סיום העבודה (31.3.2015) ועד למועד הפקדתו בחשבון המשיבה (27.5.2015).

סוף דבר ערעור המערערת נדחה, בכפוף להפחתת פיצויי ההלנה כאמור בסעיף 57 בפסק הדין.

בנסיבות העניין, ובהן תקדימיות הסוגיה וחשיבותה, לא מצאנו לנכון לעשות צו להוצאות בערעור.

עם זאת, לא הניחה הנתבעת טעם המניח את הדעת לכך שמלוא פצויי הפיטורים הושלמו לתובעת רק בחודש 2.17, כאשר ממילא היתה זכאית התובעת לפצויי פיטורים בהגיעה לגיל פרישה.

כן תשלם הנתבעת פיצוי בגין תשלום פצויי הפיטורים באיחור סך 15,000 ₪.

...

סוף דבר מכל האמור לעיל, התוצאה הינה אפוא, כי תביעת התובע מתקבלת בחלקה הקטן, ועל הנתבעת לשלם לתובעת הסכומים הבאים: סך 50,000 ₪, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין; סך 3,793 ₪ בגין דמי הודעה מוקדמת; סך 6,220 ₪, בגין פדיון חופשה; ד. סך 1,151 ₪ בגין הפרש דמי הבראה; הסכומים ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.2014 ועד לתשלום המלא בפועל.

כן תשלם הנתבעת פיצוי בגין תשלום פיצויי הפיטורים באיחור סך 15,000 ₪.

יתר תביעות התובעת לפיצוי בגין הרכיבים: פנסיה, קרן השתלמות ופיצויי פיטורים - נדחות.