במסגרת תביעתו עתר התובע לתשלומים שונים מכוח יחסי העבודה בין הצדדים: פיצוי בגין הפרת חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן - חוק הודעה לעובד); פיצוי בגין הפרת חוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 (להלן - חוק הגנת השכר); שכר יסוד; שעות נוספות ושבת; פדיון ימי חופשה; דמי חגים; דמי הבראה; החזר נסיעות; הפקדות לקופת גמל ופיצויים; קרן הישתלמות; דמי הודעה מוקדמת; פצויי פיטורים ופצוי בגין פיטורים שלא כדין, וכן הלנת שכר.
עוד נטען כי התובע עזב את העבודה ללא כל הודעה מוקדמת (ס' 23 לתצהיר מר מזרחי), על אף שבמקרה דנן מקום עבודתו נותר זהה וכאשר לא הוכח בפנינו כי התובע הוא שדרש לעבור לעבוד ישירות מול הנתבעת 1.
...
לאחר בחינת טענות הצדדים וחומר הראיות מצאנו כי דין תביעתו של התובע בגין רכיב זה להתקבל.
לטענת הנתבעת 2, התובע קיבל את שכרו במועד על פי הדין על כן, התובע אינו זכאי לפיצוי בגין רכיב זה.
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים בעניין זה, מסקנתנו הינה כי דין התביעה בגין רכיב זה להידחות.
משהתובע לא העלה כל טענה בעניין במסגרת כתב התביעה, אין אנו נדרשים לדון בה בשלב זה ומורים על דחיית התביעה בגין רכיב זה.
סוף דבר
תביעת התובע מתקבלת בחלקה.
