פיצויי לקוח עקב ייעוץ משפטי רשלני

ה. הלקוח מתחייב להמציא לעוה"ד התחייבות בלתי חוזרת שלו ושל עוה"ד החדש שבחר בו לייצגו באותו ענין, לפיה יעבירו מתוך כספי הפיצויים שיגיעו ללקוח, את שכה"ט שמגיע לעוה"ד על פי הסכם זה, וזאת מתוך הסכום הראשון שיתקבל עבור הלקוח מהצד הנתבע.

בעיניין בן חיים נאמר בעיניין דומה כדלקמן: "התנייה הנ"ל, לגבי חבות לשלם מלוא שכר הטירחה, ללא קשר לפעולות שביצע עורך הדין וגם במקרה שעורך הדין יפסיק הטיפול לדרישת הלקוח, הנה תנאי מקפח. בעניינינו מדובר בספק שהוא עורך דין, הנידרש לרמת הגינות גבוהה, ובחוזה שהוא חוזה למתן שרותים אישיים, כאשר הלקוחה-הנתבעת פנתה לעורך הדין בעת שנזקקה לייעוץ משפטי עקב כך שבנה הורחק מהמדרשה ימים ספורים לפני פתיחת שנת הלימודים בכיתה י"ב ועמד בפני שוקת שבורה ללא מוסד חינוכי מתאים. בנסיבות אלה, הסעיף הנ"ל, שקבע כי יש לבצע התשלום במלואו גם בהיעדר טפול כלשהוא, הוא תנאי מקפח בחוזה אחיד ודינו ביטול ובפרט בנסיבות כריתת החוזה כפי שפורטו לעיל." תא"מ (י-ם) 37106-11-14 לימור בן חמו נ' מנשה סילמן (7.4.17).

טענות הנתבע בדבר הפרת הסכם מכללא וטפול מקצועי רשלני מצד התובע לטענת הנתבע, על פי תוכנו של הסכם שכר הטירחה, התובע אמור לטפל בעינייני הנתבע בתחום של ביטוח לאומי ותביעת נזיקין עקב תאונת העבודה, אך בין הצדדים נכרת בנוסף הסכם בעל פה ובהתנהגות, במסגרתו נטל התובע על עצמו לטפל בנושא הסדרת אשרת השהייה של הנתבע בישראל.

...

לסיכום התביעה מתקבלת בכל הנוגע לשכר הטרחה המגיע לתובע עבור הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי.

התביעה למתן פסק דין הצהרתי נדחית.

בנוסף אני מחייב את הנתבע בתשלום שכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ₪ והוצאות האגרה במלואה.

התובעים מציינים כי בהנתן קביעותיהם של בית משפט השלום בחיפה וביה"ד המשמעתי של לישכת עוה"ד בחיפה הרי שלא קמה לנתבע זכות משפטית לעכב בידיו את המסמכים, ולכן היתנהלותו מלמדת על כך שהוא היתנהל כלפי התובעת 2 באופן נקמני מתוך כוונת לבוא עמה נקם בשל חוב כספי שלטענתו הנה חבה לו. התובעים מדגישים כי לטענתם הנתבע פעל ברשלנות וחרג מחובת הזהירות המוטלת עליו כעו"ד, לאחר שחרג מסטאנדארט הזהירות וההתנהגות המצופה מעו"ד סביר, ובעשותו כן גרם לתובעים נזקים כספיים בשיעור כולל של 1,472,207 ₪ (אובדן זכות תביעה בשל התיישנותה בסך של 1,422,207 ₪ ונזק לא ממוני בשיעור של 50,000 ₪) כתוצאה מהתיישנות התביעה.

הנתבע אף מוסיף ומציין כי מעולם לא היתקיימו בינו לבין התובעת 1 יחסי עו"ד-לקוח משום שהתובעת 1 מעולם לא פנתה אליו לייעוץ משפטי ומשום שהוא לא בדק את המסמכים אשר הועברו לידיו אלא העבירם לידי עו"ד בן-ארוש ולכן גם לא היה בקיא בנבכי הסיכסוך הכספי אשר היתגלע בין התובעת 1 לבין חברת "ארזי בר-שדה". עוד טוען הנתבע כי התביעה האזרחית כנגד חברת "ארזי בר-שדה" לא התבררה לגופו של עניין אלא נמחקה מטעמים של פרוצידוראליים גרידא, וכי טענת התובעים ולפיה התובענה סולקה על הסף מטעמים של היתיישנות כתוצאה מעיכוב המסמכים הנדרשים לצורך הגשת התביעה במשרדו אינם נכונים, משום שהתביעה נמחקה עקב קשיי התובעת בתשלום עלויות האגרה ולכן מדובר בניסיון ליצור יש מאין תמונה מעוותת ובלתי ריאלית החוטאת למציאות.

בשיקלול הנתונים הללו שבהם נמצא כי הנתבע חרג מכל נורמה אתית סבירה המצופה מעורך דין סביר הן בשלב קבלת התיק במשרדו לצורכי הוועצות ואף בתום הייצוג ולכן יש מקום לפצות את הלקוחה/הנפגעת, ובעניינינו את התובעת 2, בגין עגמת הנפש שנגרמה לה על ידי התובע בפצוי משמעותי ביותר בסך של 50,000 ₪.

...

מן המקובץ לעיל עולה כי הנתבע אכן התנהג כלפי התובעת 2 באופן אכזרי ומחפיר שכל תכליתו לעשות שימוש לרעה במסמכים אשר הגיעו לידיו לצורכי היוועצות בתיק אשר עניינו אינו נוגע במישרין לנושא שמלכתחילה נשכר על ידי התובעת 2 לייצג בו. נדרשת מידה רבה של עזות מצח לקבל מסמכים לבדיקה 6 שנים לאחר קום העילה (בשים לב שבאופן עקרוני, שאלת ההתיישנות הינה השאלה הראשונה הנבחנת על ידי עורך דין בעת קבלת תיק לבחינה), ולעכב מסמכים אלו – השייכים למי שעוה"ד טוען כיום בדיעבד כי אינו לקוחו – עד חלוף מלוא תקופת ההתיישנות ויותר.

סוף דבר : תביעת התובעת 1 נדחית, נסיבות ההליך אינו מצדיקות חיובה בהוצאות.

הנתבע ישלם לתובעת 2 בלבד את הסך של 50,000 ₪ כאשר סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום הגשת כתב התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

הנתבע "גנב" את לקוחותיו ולכן התגבשה גם העילה הקבועה בסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט -1979 והוא זכאי להשבה אותה אמד בסך של 15,000 ₪.

הוא עשה זאת בסמוך לחגי תשרי, תקופה עמוסה בענף הפרחים ועל כן עליו לפצותו בסך 15,000 ש"ח. לטענתו עוולת הרשלנות הוכרה בדין כמסגרת ראויה למניעת תחרות בלתי הוגנת, כאשר מדובר בצדדים הידועים האחד למישנהו כמו במקרה זה, כך שקיימת ביניהם חובת זהירות מושגית.

הנתבע העיד וסיפק גם את התשובה לכך, שכן העיד כי לאחר הגשת התביעה ולאור ייעוץ משפטי שקבל הסיר את המילה עד לכשתתברר התביעה.

...

משלא הוכיח התובע נזקיו, מתייתר הצורך לדון בשאלה האם במעשיו הכביד הנתבע על גישת לקוחותיו של התובע אל עסקו או קבלת שירותיו וגם עילה זו נדחית.

גם אם בעניינו הוכח היסוד הנוסף, התובע לא הוכיח את שווי העסקאות מהם נהנה הנתבע על חשבונו, ולא הוכיח את נזקיו והפסדיו ומכאן שהתביעה בגין רכיב זה נדחית.

רשלנות: מאחר והתובע לא הוכיח נזקיו, לא מצאתי מקום לדון גם בעוולה זו. סוף דבר: על הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים: את הסך 70,000 ₪ בתוספת הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (6.12.17) ועד ליום התשלום בפועל; את הוצאות המשפט הכוללות את אגרת המשפט, שכר העד המומחה מטעם התובע בגין חוות הדעת ובגין עדות העד בבית המשפט בתוספת הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪ בתוספת הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

סכום התביעה מורכב מהרכיבים הבאים: 378,584 ₪ בגין הנזק הישיר של הלקוח שעל התובע לשפותו בגינו; 4,847 ₪ בגין הריבית ששילם הלקוח לצורך נטילת הלוואה המיועדת לתשלום מס הרכישה בשיעור של 3.1% לשנה; 86,745 ₪ בגין הוצאות שהוציא התובע לצורך הקטנת הנזק (21,000 ₪ בגין 30 שעות עבודה של התובע, 50,000 ₪ בצרוף מע"מ בגין שכר הטירחה של רו"ח אבו-אלעסל ו- 3,141 ₪ בגין ייעוץ משפטי שנטל התובע); ולבסוף סך של 16,000 ₪ בגין פיצוי עונשי מכוח סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח.

בעניינינו, מכתב התובע למבטחת מיום 28.11.17, המצורפים לו טופס הודעה על מקרה ביטוח ומכתב המפרט באופן מסודר את רשלנותו המקצועית של התובע כעורך דין ואת הנזק הצפוי להגרם בעטיה ללקוח (לאחר הפעולות שבוצעו לצורך הקטנת הנזק) מהוה באופן חד מסירת הודעה בכתב "בדבר נסיבות אשר עלולות להוות עילה לתביעה על פי הפוליסה". מכאן הוא כשלעצמו מהוה "מקרה ביטוח" לפי ההרחבות לתנאי הפוליסה שהנפיקה המבטחת.

...

טענה זו של מומחה המבטחת מובילה למסקנה הפוכה מזו שהמבטחת טוענת לה. כאמור, טענת המבטחת היא שעסקת העברת המקרקעין לא בוטלה, מאחר שהיא הצמיחה למר עונאללה ולחברה יתרונות אשראי.

לכן גם בפוליסה עצמה בסעיף 8(ה) המבטחת אינה רשאית לחייב את המבוטח להתגונן מפני תביעה "אלא אם יועץ משפטי בכיר (עליו יוסכם בין המבוטח והמבטח) יחווה את דעתו שיש סיכוי סביר להתגונן מפני התביעה כאמור". יפים לענייננו דברי בית המשפט בת"א (מחוזי חי') 466/01 ביאדסה נ' עבד אלכרים ואח' (13.1.4): "במקרים מספר נתקלתי בפוליסות ביטוח בהן מחריגה חברת הביטוח את אחריותה במקרה שהמבוטח מודה בחבותו. סברתי, ועודני סבור, כי מדיניות משפטית ראויה חייבת לכבד הודאתו של מבוטח בחבותו, מקום בו המבוטח אכן סבור, בתום לב, כי הוא אחראי לנזק שנגרם לאדם אחר. ברוח דברים אלה, סברתי, כי אין לאפשר לחברת הביטוח להתנער מחבותה רק משום שהמבוטח גילה את דעתו האמיתית ביחס לאחריותו לנזק שגרם, ואין להשלים עם כך שבשל מדיניות חברת הביטוח, המבוטח יגרר לדבר שקר, ויכחיש אחריותו לאירוע מסויים, מקום בו הוא סבור, באמת ובתמים, שנזק מסוים נגרם באחריותו" (וראו גם ת"א (שלום ת"א) 24564-11-09 עו"ד אוחיון נ' איילון (9.9.12)) (להרחבה נוספת ולגישה שלפיה סעיפי איסור הודאה בחבות נוגדים את תקנת הציבור, ראו בספרו של אליאס לעיל, בעמ' 1257-1258).

סוף דבר על הנתבעת לשפות את התובע בסך של 437,084 ₪, בצירוף ריבית שקלית בהתאם לסעיף 2 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 (להלן: חוק פסיקת ריבית) ממועד תשלום שוברי המס (14.2.18) ועד מועד התשלום בפועל (למקרים של הפרות חמורות המצדיקות שערוך לפי החלופה הגבוהה יותר בחוק פסיקת ריבית, שנכון להיום הינה ריבית שקלית ולא הפרשי הצמדה וריבית, ראו דבריי בת"א 20691-05-19 גלברט נ' צמח (19.6.22) בפסקאות 73-83 לפסק הדין).

בתשובתה הבהירה המשיבה כי אכן עד סוף שנת 2017 חייבה את לקוחותיה בגין האריזה וזאת על פי מחיר המוצר אותו רכשו ולא בוצעה הפחתה של משקל האריזה בעת הקנייה.

נטען כי המשיבה קיבלה בשעתו ייעוץ משפטי לפיו די בשלט בו ניתקל המבקש כמפורט לעיל כדי להוות גילוי נאות המכשיר גביית תשלום בגין אריזת מוצרי המזון.

בהנתן כל זאת, לרבות הטענה כי בפועל הופחת משקל אריזות מהמחיר שנגבה מהלקוחות עוד מאז שנת 2017, נראה שסכום הפצוי הכולל שהוסכם ראוי בהחלט ומספק מענה לנטען בבקשת האישור.

הסבר זה הניח את דעת המבקש בכל הנוגע לעילה נטענת זו, ומשאלו פני הדברים אינני מוצרת פגם בהסדר הפשרה בהקשר זה. עילות התביעה ושאלות משותפות עילות התביעה שפורטו בבקשת האישור הן הטעה צרכנית וחוזית; הפרת חובה חקוקה; עשיית עושר ולא במשפט; רשלנות; תרמית; הפרת חוזה וחוסר תום לב. בקשת האישור העלתה שאלות משותפות ובכללן אופן היתנהלותה של המשיבה במכירת מוצריה והנפקות המשפטית של אי הפחתת משקל אריזות במכירה.

...

לאור הנתונים שהוצגו, נראה כי ניתן להיעתר לבקשה להימנע ממינוי בודק, שכן הנתונים שבבסיס ההסדר הוצגו בפניי באופן שהניח את דעתי.

בהתאם, מקובלת עליי עמדת הצדדים כי ניתן להימנע ממנוי בודק לפי סעיף 19 (ב)(1) לחוק, וכך אני מורה.

סוף דבר לאור כל האמור, מאושר הסדר הפשרה כמפורט לעיל.