פיצויי גירושין לפי ההלכה בעקבות מעשה בגידה

האשה הגישה תביעה נגדית ביום ד' בניסן תשע"ח (20.3.2018), במסגרתה עתרה להצהיר עליה כבעלת מחצית מהזכויות במשק או זכאותה למחצית שוויו, ולחלופין להחזר השקעות והשבחות במשק, שכר עבודה ופיצויים.

משום כך ברור שיש לפרש את מעשה הקניין כקבלה והסכמה לפסוק על פי הלכה זו. מעשה הקניין כולל בתוכו גם את סעיף 8 (2) לחוק, המאפשר לבית הדין לקבוע יחס אחר לחלוקת שווי הנכסים שנצברו על ידי הצדדים בהיתחשב בין השאר, בנכסים עתידיים ובכושר הישתכרות של כל אחד מבני הזוג.

ואם כן, טענת הבגידה, גם היא נכונה ועם כל חומרתה, איננה מהוה את העילה לגירושין.

...

לסיכום, נוכחנו כי היו השקעות ממשיות בבית בו התגוררו הצדדים, במסעדה, ובבניית השלד שהיה מיועד למגורים.

הכרעת הדין המסקנה המתבקשת מקיבוץ כל הראיות שהובאו לעיל, היא שיש מקום להחיל על הצדדים את הלכת השיתוף הספציפי.

החלטה באשר לחלוקת הזכויות לאור כל האמור קובע בית הדין כי הזכויות במשק יחולקו כדלהלן: בדירת המגורים, המסעדה והשלד, כולל הקרקעות שעליהן הם עומדים וכן לגבי החצר, קיים שיתוף ספציפי והם יחולקו בשווה בין שני הצדדים.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 1254104/2 בבית הדין הרבני הגדול ירושלים לפני כבוד הדיינים: הרב אליעזר איגרא, הרב שלמה שפירא, הרב צבי בן יעקב המערערת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד יהונתן קניר ועו"ד וטו"ר יהושע מאיר שווירץ) המשיב: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד ניסים שלם) הנידון: גירושין (ופצוי גירושין) בשל פירוד ממושך למרות כנות תביעת האשה לשלום בית על אף בגדת האיש פסק דין

וקל־וחומר שאם לא הוכח לבית הדין כלל שהאשה מעכבת מחמת שנאה וקנאה – בית הדין קיבל את תביעתה לשלום בית, ואפילו הכי הבעל המשיך במעשיו וגורם להכריחה להתגרש – יש לחייבו לשלם לאשה פיצויים בגין מעשיו ובגין הפרת פסק דינו של בית הדין.

מה שאין כן בנדון דידן שבו מחייבים את האשה להתגרש כשאין עילה לחיוב זה. ובפרט בנדון דידן, שאם האשה תזנה תפסיד את זכויותיה שעל פי ההלכה ושוב יהיה אפשר גם לכופה להתגרש, שאין מקום לחייבה להתגרש כבר עתה מפני שהבעל מאס בה. התרת הרצועה בענינים אלו, כאמור, יש בה כדי להרחיב הרס המשפחות, שיאמרו הבעלים שאם יתעקשו וימשיכו במרדם, בית הדין יחייב את נשותיהם להתגרש.

...

הרב צבי בן יעקב הערעור שלפנינו לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי (להלן: בית דין קמא) מיום י"ד בכסלו התש"ף (12.12.19), אשר קבע במסקנתו: גם האישה אינה מעוניינת בבעלה, הרי שאין מנוס מלקבוע כי יש לחייב את האישה לקבל את גיטה מבעלה [.

אם תסרב האישה לקבל את גיטה מוסמך בית הדין לבטל את ההטבות שנקבעו בסעיף ז. הרב אליעזר איגרא הרב צבי בן יעקב לאחר העיון בעמדת עמיתיי הרבנים הגאונים שליט"א, מצטרף למסקנות הגר"א איגרא שליט"א. הרב צבי בן יעקב הרב שלמה שפירא ראיתי מה שכתב ידידי הגר"א איגרא ואני על משמרתי אעמודה, שאין לאפשר למי שנתן עיניו באחרת לחייב את אשתו לקבל גט פיטורין אחרי עבור זמן של י"ח חודשים כשהאישה לא פשעה.

וודאי שלא ברור לי מדוע נפעיל הרחקות דרבנו תם על אישה עלובה שבעלה נתן עיניו באחרת, ההרחקות יהיו עליה והוא ישמח במי שנתן עיניו בה! לפיכך אף בנידון דידן אין להטיל על האישה להתגרש מיידית עתה, כשלא מצאנו פשיעה מצידה, ולהתנות את הפיצוי לגירושין בהסכמתה לגירושין עתה.

הרב אליעזר איגרא פסק דין המסקנות העולות להלכה מכל האמור לעיל הן כדלהלן: מאחר שהצדדים בפירוד מעל שמונה־עשרה חודש האישה חייבת לקבל את גיטה.

עם זאת קיים בענייננו השתק פלוגתא אשר מקים מחסום דיוני לנתבעת לשוב ולהתדיין בשאלות עובדתיות שכבר נדונו בין בעלי - הדין בהתדיינות קודמת: הבגידה הפינאנסית הבגידה של התובע עם אשה אחרת והתלונה למישטרה, והתקיימו לגביהם ארבעת התנאים שנקבעו בפסיקה (רע"א 682/07 לב לבייב נ' שמעון גילר ]פורסם בנבו[; וכן פנינה זלצמן, - ( מעשה בית דין בהליך האזרחי, עמ' הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים.

לטענתה ביה"ד הרבני קבע מפורשות כי התובע בגד בה ובשל כך היא זכאית לפצוי בשל הפרת חובה חקוקה (הפרת זכות כבוד האדם וחירותו), הפרת הבטחתו לשמור לה אמונים כחלק מהסכם נישואין שנכרת ביניהם, ועוולת הרשלנות שכן אדם סביר לא היה עושה כן בנסיבות בהן אין עילת גירושין (סיכומי הנתבעת סע' - 124 .

הגם שהבגידה עם אשה אחרת פגעה בנתבעת וגרמה לה נזק נפשי, עדיין אין בעילה זו, כדי לבסס פיצוי כספי לאור הילכות בית משפט העליון.

התובע טען מנגד כי מצבה הנפשי של הנתבעת הינו תולדה של אובססיה ונקמנות וכי היא לא הצליחה להוכיח את טענותיה בעיניין זה. עוד טען התובע כי הנתבעת כבר טענה בפני בית הדין הרבני על נזקיה הנפשיים, ולכן אין מקום לתבוע זאת בשנית בשל מעשה בית דין.

...

התובע הגיש כתב הגנה לתביעה שכנגד ובו טען כי דין התביעה להידחות על הסף בשל מעשה בית דין/השתק עילה/השתק פלוגתא שכן בית הדין הרבני נתן פסק דינו ואף הוגש ערעור לבית הדין הרבני הגדול בנוגע לטענותיה של הנתבעת.

מהאמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה שכנגד של הנתבעת על כל טענותיה ועילותיה.

התביעה שכנגד כספית, נזיקית ולשון הרע נדחית.

בנוסף הנני מחייבת הנתבעת בהוצאות משפט ושכ''ט עו''ד בשיעור של 12,000 ₪ בצירוף מע''מ אשר יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

בנסיבות אלה הלכה המתלוננת לחדרה ונשכבה במיטה.

במעמד הדיון ביום 29.10.2023 הצעתי לסניגור לשקול שוב את החלטתו שלא להמתין לתסקיר שירות המבחן נוכח המעשים החמורים המיוחסים לנאשם.

עפ"ג (מרכז) 24951-11-21 אסף חיים נ' מדינת ישראל (9.1.2022) – המערער הורשע בכך שעל רקע סיכסוך גירושין בנוגע להסדרי ראייה וחשדותיו כי המתלוננת בוגדת בו איים על המתלוננת "... יהיה פה מחיר כבד, כבד מאוד... חבל יקרה אסון". במועד אחר שלח המערער למתלוננת הודעות מאיימות בהן נכתב בין היתר, שהוא בא להרוג אותה "בחיים לא חלמתי שאני יעיז לחתוך אותך, ישר שפריצים בגרון.. שווה לי אני יהנה לחתוך אותך בגרון" ואיומים קשים נוספים.

תשלום הפצוי ייעשה ישירות לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגביה באחת הדרכים הבאות: בכרטיס אשראי באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה (חפוש בגוגל "תשלום גביית קנסות"): www.eca.gov.il (ניתן לשלם בפריסה של עד 18 תשלומים בהסדר קרדיט).

...

הערעור נדחה.

בשים לב לעקרון ההלימה; בהתחשב בעוצמת הפגיעה בערכים המוגנים, נסיבות ביצוע העבירות וריבוין ובהתחשב בענישה הנוהגת – אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בענייננו נע בין 8 לבין 20 חודשי מאסר בפועל.

התוצאה היא שאני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 10 חודשים בניכוי ימי מעצרו לפי רישומי שב"ס. מאסר מותנה למשך 6 חודשים, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור עבירה בה הורשע למשך 3 שנים מסיום מאסרו.

בחזון יחזקאל (כתובות פ"א, ג') דחה את דברי הקצוה"ח ממה שעכו"ם שנשא בת ישראל אין לה כתובה גם לאחר שיתגייר ע"ש. כתב הרמב"ם (מורה נבוכים ח"ג פרק מ"ט): "...ובאור זה שבעילת קדשה קודם מתן תורה היה כבעילת האדם אישתו אחר מתן תורה, ר"ל שהיה מעשה מותר לא היה אדם מרחיק אותו כלל, ונתינת שכר המותנה עליו לקדשה אז, כנתינת כתובת אישה לה עתה בעת הגרושין, ר"ל שהוא דין מדיני האישה שחייב עליו לתת...

במרדכי בכתובות פרק י"ג בהביא תש' מהר"ם מרוטנבורג שהביא תשובת רב פלטוי גאון, וז"ל: "והיכא דארגילו קטטה, אם היא מרגלת כמורדת דמיא אין לה כלום. ואם הוא מרגיל יש לה כל כתובתה, ואם מרגילין בני הבית כגון חמות ובת חמות יש עליו מן הדין להוציאה למקום אחר, אין אדם דר עם נחש בכפיפה. ואם אין מוציאה מגרשה ונותן לה כתובתה, וכן הלכה וכן מנהג" עכ"ל. הרי שהרגלת קטטה היא סיבה להפסד כתובה או לחיוב בגירושין כמו שכתב המהר"ם שם, א"כ בנדון דידן הרי שאם האישה היא זו שהרגילה קטטה בצורה שאי אפשר לחיות עימה, הרי שהיא הנחשבת כמורדת והפסידה את כתובתה.

האשה הודתה שהיא זו שאמרה לבעל לעזוב, אולם לדבריה בקשה שחזור מיד לאחר מכן, ולדבריה אמירתה היתה על הרקע דברי הבעל שהוא מאס בה ולא מוכן לגעת בה. כמו כן, נתנה האשה אמתלא לדבריה שהבעל ביקש שלושה שבועות לפני העזיבה שתלך עם הבנות לאילת לחופשה והיא סירב באמתלאות שונות, וכאשר חזרה השתנתה ההיתנהגות שלו ולכן חשדה שהוא בוגד בה. ברור לבית הדין שהבעל מואס באשה ולא מוכן לחזור לשלו"ב, ולכן עזב את הבית אלא שאפשר שמאיסותו נובעת מהתנהגותה של האשה.

וכך כתב גם הגרי"ש אלישיב זצ"ל, בפד"ר חלק א עמוד 336 (ומובא בקובץ תשובות חלק ב סי' קעט): ומעתה בנידון דידן הרי גם לפי דברי הבעל לפני המקרה אמרה לו האישה שרוצה בשלום, והוא ענה לה שלעולם לא ישלים אתה ועומד על דעתו לגרשה, ואין לך סבה וקטטה יותר גדולה מזו שהאישה עומדת ומתחננת על נפשה בפני בעלה שרוצה בשלום, והוא עונה לה שלעולם לא ישלים אתה, מפני שנתן עיניו באחרת, ומכיון שיש לתלות שעשתה את המעשה מחמת כעס וקטטה לא מקרי עוברת על דת דאין אדם נתפס על צערו.

ראשית, לו יהי שהחתימה על הכתובה לא מחייבת, בנדון דידן יש לחייב סכום נכבד מדין פצויי גירושין, לנוכח נטישת האיש את האישה ואת משפחתו והשלכתה של האישה בחוסר כל. שנית, ניכר בנדון זה שהאיש היה מודע לחתימתו, וקשה לקבל את טענתו שלא שם לב או חשב שהוא לכבוד בעלמא.

...

ביה"ד מציין: הגרוש אמר, היא קבעה לי מה הכתובה?!, אני החלטתי מה לכתוב.

בערב האחרון נסעתי עם חבר מצאנו דירה, סגרתי עם הבן אדם, הלכתי, חלאס.

סה"כ 470,000 ₪ ( 900,000 * 1/3 – 130,000 ) לאור האמור אני מחליט כדלקמן: תביעת הגירושין של הבעל מתקבלת ותביעת שלום הבית של האישה נדחית.