פיצוי שחקן כדורגל על פציעה באימון

הנתבע הוסיף וטען כי אין חולק שהתובע ניפצע בעת אימון כדורגל במיגרש הפועל טובא, אשר בזמן הרלוואנטי היתה בליגה ג', לנתבע לא דווח על העסקת התובע ע"י העמותה כאשר במקביל היה עובד במשרה מלאה אצל אלי מוזלבט.

מגירסתו הנ"ל של התובע עולים קשיים: ראשית, באשר לסוגיית מועד התחלת יחסי העבודה הנטענים בינו לבין הפועל טובא, עולה בבירור ממסמכי ההתאחדות לכדורגל בישראל כי התובע הישתתף, כשחקן פעיל, במשחק הקבוצה ביום 21/10/2017, כשבהתאם לעדותו של העד מטעמו, המאמן מר יוסי סופר, "ברור" כי לפני שהשתתף באותו משחק הוא הישתתף באימונים לקראתו (ש' 20-26 בעמ' 23 לפרוטוקול).

. האם בכך שהוצאת לגד מוזלבט תלושי שכר מעיד על כך שהיה שכיר בקבוצת הכדורגל טובא זנגריה גד מוזלבט לא היה שכיר בקבוצת הכדורגל טובא זנגריה פשוט הייתי צריך אסמכתא להוצאת השיקים שנתתי לו כפצוי מי מדווח כשכיר בעמותת הכדורגל טובא זנגריה אני דיווחתי על 2 מאמני כדורגל כעובדים שכירים בעמותת הכדורגל טובא זנגריה האם מישהו מהשחקנים בקבוצת הכדורגל טובא זנגריה לאורך כל קיומה היה מדווח כשכיר לא .

עוד עולה כי מטרת הוצאת התלושים של 11,12/2017 היתה על מנת "לפצות" את התובע על הפציעה שנגרמה לו כתוצאה מהתאונה, ומכאן עלה צורך במילוי טופס 101 .

...

לא שוכנענו בגרסת התובע לעניין כריתת הסכם עבודה עם מר נאסר הייב בדבר שכר חודשי של 7,000 ₪.

התרשמנו שבאותה נקודת זמן מר עוקבא היה מודע להשלכות מילוי אותם טפסים, אך בכל אופן, ובנסיבות העניין, אין לטעמנו בעצם מילוי הטפסים על ידי העמותה כדי להצביע על כך שהיא ראתה את עצמה כמעסיקתו של התובע, אלא השתכנענו שהטפסים מולאו במטרה לסייע לו בלבד.

לאור כל המפורט לעיל, התביעה נדחית.

להלן נפרט בתמצית את טענות הצדדים – התובע טוען כי עבודתו החלה עוד בחודש יולי 2019, אולם הנתבעת ביקשה לשלם לו רק מחודש ספטמבר 2019, וממילא הוא לא קיבל ממנה שכר כלל; הוא ניפצע במסגרת אימון בנתבעת, אך הנתבעת היתנערה ממנו; לנתבעת לא היה ביטוח מקצועי תקף שהיה אמור לפצות אותו בגין פציעתו, ולכן היא בחרה לפטר אותו; הוא פוטר לאלתר ביום 29.10.2019 מהנתבעת ובשל כך הוא זכאי לפצוי בגין עונת משחקים שלמה; הוא היה שחקן אחראי ומסור.

גם העד דור אמר בדומה ש"איך הוא ניפצע במדויק? אני לא יכול להגיד לך שנתיים אחרי, אנחנו שחקני כדורגל, נפצעים בהרבה וריאציות".

...

לאחר עיון בטענות ומסמכי הצדדים אנו קובעים כי עילת התביעה שבנדון דינה להידחות.

לסיכום לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 9,109 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

לאור הפער הניכר בין סכום התביעה המתוקנת לבין הסכום שנפסק בסופו של דבר, ואף לאור תיקון כתבי הטענות – דבר שהצריך מהנתבעת התדיינות נוספות (ראו החלטת כב' הרשמת נסראלדין מיום 6.12.2020, וכן החלטת אב"ד מיום 22.4.2021), יישא כל צד בהוצאותיו.

ביום 5.11.17 הודיע התובע למנהל הקבוצה, מר דוד סאסי, כי הוא מבקש לסיים את החוזה מפני שהוא "רוצה ללכת לטפל ברגל ומבקש את חתימתך על תביעה לתשלום דמי פגיעה בביטוח לאומי על הפציעה". לא נסתרה טענת התובע ולפיה מר סאסי היתנה את חתימתו על התביעה בחתימה על כתב סילוק – ומשהתובע לא חתם על כתב הסילוק, לא חתם מר סאסי על טופס התביעה למוסד.

לאחר הפציעה, התובע הראה מחויבות והגיע לאימונים, אך כפי שציין מר מרטן - "הוא לא התאמן עם הקבוצה. הוא היה תמיד בצד. יש פיזיותראפיסט, הוא ניצל את זה בשביל לשקם את עצמו ולחזור מהר. הוא בחור טוב אז אשרתי לו להגיע" (ע' 19 ש' 28-29).

על רקע זה יש לקרוא את סעיף 4.2 להסכם, בו צוין כי "השחקן מתחייב כי הוא כשיר ובריא לשחק כדורגל וכי אם יתברר כי הוא לא, רשאית הקבוצה לסיים הסכם זה מיידית וללא כל פיצוי". יש בכך גם הסבר מדוע הציעה העמותה לתובע הסכם לחצי עונה בלבד ולא מעבר לכך (ראו עדות התובע בע' 11 ש' 5).

...

אם כן: על אף שבסופו של דבר נחתם הסכם עבודה בין הצדדים, התובע לא הוכיח שהיה עובד בעת האירוע, או שמדובר בתקופת הכשרה, התלמדות או נסיון.

המסקנה היא אפוא שדין התביעה להידחות.

מאחר שהתביעה נדחית – אין צורך לדון בהודעה לצד ג' התלויה בשאלה האם התובע היה במועד הרלוונטי עובד שיש לשלם בעדו דמי ביטוח.

רק בסיכום ביקור מ-10/2017 – הפניה לפיזיותרפיה של ד"ר פריד כריני מיום 16.10.2017 - נזכרת לראשונה תלונה של כאבים בברך ימין לאחר חבלה בכדורגל באימון (נספח 2 לתצהיר התובע).

העובדה שהתובע היה באותה תקופה שחקן כדורגל ששיחק בשורות הקבוצה, לא מקימה חזקה שהריצה ביום 26.10.2016 היתה תוך כדי ועקב הישתתפותו באימון בקבוצה.

עצם העובדה שחברת הביטוח איילון החליטה לשלם לתובע פיצוי כספי, לא מהוה ראיה שהתובע סובב את ברכו ביום 26.10.2016 תוך כדי ועקב אימון בקבוצה.

...

מטעם זה לא מצאנו להקנות משקל רב לגרסת יוסף בעדותו שציין שהתובע נפצע במהלך אימון בו נכח יוסף (עדות יוסף בעמ' 8-10 לפרוטוקול).

התוצאה היא שלא הוכח שסיבוב ברך ימין ביום 26.10.2016 תוך כדי ריצה אירע תוך כדי ועקב השתתפות התובע באימון כדורגל.

לאור האמור לעיל התביעה נדחית.

התובע אף לא צירף לתביעתו כל מיסמך רפואי המעיד על פציעתו הנטענת ולא חשף האם פנה אל המוסד לביטוח לאומי בתביעה לדמי פגיעה עבור פציעתו.

מכל מקום, החלטתו של התובע להפסיק להגיע לאימונים בעקבות תוצאות הבדיקה שערך, מבלי שיודיע על כך לאיש מהנתבעת, וגם אם ההחלטה נשענת על דבריו של המנכ"ל לתובע, עוד קודם לקבלת תוצאות הבדיקה, לפיהם "לא חותמים על הסכם עם שחקנים פצועים", הרי היא לכל הפחות הסכמה עם עמדת הנתבעת שאין טעם לחתום על חוזה העסקה באותו שלב.

פיצוי בגין אי עריכת ביטוח לטענת התובע, חרף התחייבות הנתבעת בהסכם ההעסקה לבטחו בביטוח המחויב על פי ההתאחדות לכדורגל, היא הפרה את חובתה זו כך שהתובע לא היה מבוטח במועד פציעתו.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה  על יסוד כלל האמור לעיל.

בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין תשלם הנתבעת לתובע את הסכומים הבאים: הפרשי פרמיות בסך 2,344 ש"ח, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.6.2018; שכר עבור חודש מאי 2018 בסך 520 ש"ח, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.6.2018; שכר עבור עונת ההכנה 2017 בסך 1,888.32 ש"ח, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.8.2017 (מחצית תקופת הזכאות); פיצוי חלף הפקדות לפנסיה (חלק מעסיק לפיצויים ותגמולים) בסך 1,701 ש"ח, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 15.11.2017 (מחצית תקופת הזכאות); דמי הבראה בסך 984 ש"ח בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.9.2017 (מחצית תקופת הזכאות); דמי נסיעות בסך 2,719 ש"ח, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.9.2017 (מחצית תקופת הזכאות); פדיון חופשה בסך 840 ש"ח, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.6.2018; החזר ניכוי מהשכר בסך 200 ש"ח, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.6.2018; פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר בסך 3,000 ש"ח. אשר להוצאות ההליך – מחד גיסא פסקנו לתובע כשליש מסכום התביעה, תוך שטענתו העיקרית בדבר נסיבות סיום עבודתו נדחתה.

מאידך גיסא עלה מהתביעה שלפנינו כי הנתבעת הפרה זכויות קוגנטיות רבות של התובע, החל ממסירת הודעה לעובד ותלושי שכר וכלה בתשלום זכויות על פי דין, כל זאת בנסיבות של העסקה בשכר הנופל משכר המינימום בשים לב להיקף המשרה בה הועסק, לפיכך אנו מחייבים את הנתבעת בהוצאות התובע בסך 6,000 ש"ח, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.