פיצוי קבוע ומוסכם בגין איחור במסירה

בגדרה של התביעה מבקש התובע לחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, בתשלום פיצוי בגין הליקויים ובגין ירידת ערך ותשלום הפצוי המוסכם הקבוע בהסכם בגין איחור במסירה.

...

למעלה מזה, התובע היה הנתבע בהליך המקביל, משהיה לו יומו באותו הליך וטענה שהוא העלה נדחתה, אין לאפשר לתובע "לפתוח" מחדש את ההתדיינות באותו עניין למען יהיה סוף לריב ולדיונים.

עניין זה לא נכלל ולא נדון בהליך מקביל ובידי התובע להמשיך את בירור כנגד נתבע 3 במסגרת הליך זה. התוצאה, אפוא, מכל האמור היא כדלקמן: התביעה נגד הנתבעים 1-2 נדחית.

התביעה נגד נתבע 3 נדחית, למעט התביעה לחיוב נתבע 3 בהשבת סך של 10,000 ₪ שנטען בכתב התביעה ששולם לנתבע זה לאחר סיום עבודתו בחודש יוני 2016.

על פי לשון סעיף 9.13 להסכם הבניה, הפצוי מגיע לכל מי שהזמינו מהחברה שירותי בניה כמפורט להלן: "9.13. אם יפגר הקבלן בבצוע הבניה על פי לוח הזמנים כקבוע על פי הסכם זה, הרי בנוסף ומבלי לפגוע בכל זכות ו/או סעד אחרים שיש למזמין על פי החוק ו/או על פי הסכם זה, יהיה הקבלן חייב לשלם למזמין סך בשקלים חדשים השווה ל- 150 דולר, לפי שער הדולר היציג של דולר ארה"ב כפי שיתפרסם על ידי בנק ישראל ביום התשלום בפועל, בעבור כל יום איחור או פגור בלוח הזמנים האמור, וזאת כדמי פיצוי קבועים ומוסכמים מראש.". רמי טען שהוא אחד מהמזמינים על פי הסכם הבניה ולכן יש לפרש סכום הפצוי המוסכם כך שמגיע גם לו ולנעמי לחלוק בפצוי, ולכן יש לחייב החברה לשלם למי דן מחצית בלבד.

ביהמ"ש קובע שכשם שמתן פיצוי לנעמי ורמי ע"י החברה בגין איחור במסירה ע"י חברה בבעלותם, חסרת הגיון ואף מהולה בחוסר תום לב, כך גם טענת מי דן לזכאות לפצוי מוסכם בגין אי רישום בית משותף עקב מחדל של מי דן להעמיד אישור הערייה, אינו הגיוני וחסר תום לב באותה מידה.

...

התייחסותי הינה לחשבון חלקי מס' 1 מיום 30/3/19, מאחר שאני סבור כי החשבון הראשון הינו החשבון הרלבנטי, למעט הסכמות שניתנו לגביו.

סיכום התשלומים לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי על מי דן לשלם לקבלן את התשלומים כדלקמן: 17.1.

סוף דבר ביהמ"ש מחייב את מי דן לשלם לחברה כלהלן הסך של 415,827 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום הגשת התביעה שכנגד ועד למועד התשלום המלא בפועל.

רכיבי התביעה שכנגד כוללים את עלויות תיקון ליקויי הבנייה בסך של 556,452 ₪ (כולל מע"מ ופקוח הנדסי) עפ"י חוות דעת הנדסית (נספח י"ב לכתב ההגנה) ; פיצוי בגין איחור במסירה עבור 107 ימי איחור, לפי דמי פיצוי קבועים ומוסכמים מראש בסעיף 13 ב' להסכם בסך 2500 ₪ ליום, ובסה"כ 267,500 ₪ ; נזק לא ממוני בדמות אי נוחות, עוגמת נפש והיעדר הנאה בסך 50,000 ₪; פיצוי מוסכם וקבוע מראש בסך של 20,000 ₪ בגין הפרה יסודית מכוח סעיף 25 להסכם וזאת בנוסף לכל סעד אחר; סה"כ עומד הקף התביעה שכנגד על סך 893,952 ₪.

...

לאור האמור, מקום שתרם המזמין בהתנהגותו תרומה משמעותית לעוגמת הנפש הנטענת על ידו, אין מקום לפסוק עבורו פיצוי בגין כך. ומשכך, אני דוחה את התביעה ברכיב זה. סיכום ותוצאה התביעה העיקרית מתקבלת במלואה.

בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת שכ"ט עו"ד בסך כולל של 65,000 ₪, וכן הוצאות משפט הכוללות החזר בגין חוות דעת המומחה מטעמו ומומחה בית המשפט והחזר אגרות משפט ששולמו בגין התביעה העיקרית.

בנוסף תשלם הנתבעת שכנגד לתובע שכנגד שכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪, וכן הוצאות משפט הכוללות החזר בגין חוות דעת המומחה מטעמו וחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, וכן החזר אגרות בתביעה שכנגד באופן יחסי, זאת בהתחשב בסכום התביעה שהתקבל לעומת סכום התביעה שהוגש.

טענת הנתבעת לפיה "היו הבנות לסיטואציה שנוצרה" (ראו סעיף 7 לסיכומי הנתבעת) וכי איש מבעלי הדירות לא הגיש כנגד הנתבעת תביעה בגין האיחור במסירה – גם כאן הנתבעת לא הביאה כל ראיה באשר לאותן "הבנות" נטענות, ויתרה מכך גם אם בעלי הדירות הביעו "הבנה" למצב, אין לא היה בכך משום ויתור על זכות בעלי הדירות לפצוי הקבוע בהסכם התמ"א בגין איחור במסירה, על אחת כמה וכמה משנקבע בהסכם זה כי אין כל תוקף לויתור על זכות לפיו אלא אם זו נעשתה בכתב (ראו סעיף 24.3 להסכם), ויתרה מכך ממילא אין השלכה על ענייננו לכך שיתר בעלי הדירות לא תבעו את הנתבעת בגין האיחור במסירה.

אשר למועד המסירה והפיצוי המוסכם בגין איחור במסירה: בהתאם להוראות סעיפים 13.2, 13.6 ו-23 להסכם התמ"א על הנתבעת היה לסיים את העבודות ולמסור הדירות לבעליהן לא יאוחר מתום 18 חודשים ממועד קבלת היתר הבניה.

...

בהתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים, לרבות שווי הסכום שנתבע ונפסק, אופן ניהול ההליך, קבלת התביעה שכנגד והתעריף המינימלי המומלץ, אני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובעת בגין שכר טרחת עורך-דין סך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ – סה"כ 11,700 ₪.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל הנני קובעת כי הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: פיצוי בגין איחור במסירת הדירה – 96,000 ₪.

ולבסוף, אני מורה כדלהלן: הסכום שהתובעת / נתבעת שכנגד הפקידה בקופת בית המשפט, בהתאם להחלטתי מיום 3.10.22, יושב לה, באמצעות בא כוחה.

בענייננו סעיף הפיצויים המוסכמים הכללי בסך 90,000 ₪ (בסעיף 13), קבע במפורש שבנוסף לו יהיו הקונים זכאים לפצוי המוסכם היומי בסך 300 ₪ ליום בגין איחור במסירת החזקה המשפטית מעל 7 ימים הקבוע בסעיף 11.2 להסכם.

...

בנסיבות אלו אני סבורה כי בנוסף לפיצוי המוסכם בסך של 90,000 ₪ יש לפסוק לזכות התובעים את דמי השכירות שהנתבעים שלשלו לכיסם ולא העבירו לתובעים, חלף הפיצוי המוסכם הנפרד שנקבע עבור האיחור במסירת החזקה שהנתבעים אחרו תוך שעשו מכך רווח על גבם של התובעים.

סוף דבר הנתבעים יחד ולחוד ישלמו לתובעים פיצוי מוסכם בסך 90,000 ₪ וכן את סכום דמי השכירות שהגיע לתובעים בסך 22,331 ₪, שניהם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (3.2.19) ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף ישלמו הנתבעים יחד ולחוד לתובעים הוצאות אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלום האגרה על ידי התובעים ועד למועד התשלום ע"י הנתבעים וכן הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.