פיצוי על שירות לקוי בבנק

העותרת מוסיפה כי לא הייתה כל טענה אשר הועלתה בפניי העותרת יותר מפעם אחת, כך שלא היתקיים בעניינינו הכלל "אין עונשין אלא אם כן מזהירין". אי סבירות ההחלטה באה לידי ביטוי בכך שהעירייה יכולה הייתה יכולה להביא לפיתרון הבעיות שהתעוררו באמצעים מתונים וסבירים יותר מסיום היתקשרות, כגון דרישה להחליף את הנהג או את כלי הרכב הספציפי בו היתרחשו ליקויים.

הערייה מוסיפה כי על פי סעיף 3.1 להסכם ההיתקשרות, רשאית היא להורות על ביטול שירותי ההסעה, כולם או חלקם, בהודעה מוקדמת של יממה מראש, וזאת מבלי שתהא לעותרת זכות לקבל תשלום או פיצוי כלשהוא בגין שירותי ההסעה המבוטלת.

סעיף 9.7 להסכם ההיתקשרות קובע כך "... אם הפר הקבלן את החוזה ו/או איזה מתנאי המיכרז הפרה יסודית, תהא הרשות המקומית זכאית לכל סעד ותרופה משפטית, על פי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970 ועל פי הדין. מבלי לגרוע מהזכויות האמורות, תהא הרשות זכאית לתבוע את אכיפת החוזה ו/או לבטל את החוזה ו/או לתבוע פיצויים על הפרת החוזה ו/או לחלט את הערבות/יות הבנקאית/יות ו/או להשלים את ביצוע ההסעות באמצעות קבלן אחר". נמצא, כי הערייה רשאית הייתה לבטל את הסכם ההיתקשרות עם העותרת בנסיבות העניין.

...

יוצא אפוא כי בנו של מר דוד נקש, מור, הוא המבצע בפועל את ההסעות במסלול 14, הגם שההתקשרות עם העירייה היא מול משיבה 2.

סוף דבר – העתירה נדחית.

העותרת תשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לכל אחת מהמשיבות 1 ו-2, בסך כולל של 5,000 ש"ח (סה"כ 10,000 ₪).

רק לאחר שתבל שיפצה את אולם האירועים והחלה להפעילו, התגלו ליקויים חמורים במערכת מיזוג האויר ובמערכות האינסטלציה והביוב.

אי התאמה מהראיות שהובאו ניתן ללמוד כי יש לקבל את טענותיה של תבל לכך שהמושכר לא התאים לשמש כאולם אירועים, בשל העידר מערכת מיזוג אויר תקינה שתתאים לצרכיו המיוחדים של אולם אירועים, המארח מספר רב של אנשים בו זמנית, במיוחד בעיר באר שבע, וזאת לצד ליקויים חמורים שהתגלו במערכות האינסטלציה והביוב המשרתות את המושכר.

לאור ריבוי הנזילות לחנותו קיבל מרשת קו-אופ הריבוע הכחול פיצוי על דרך של פטור מדמי שכירות לתקופה של שנה.

גם בבקשה לסעד זמני למניעת מימוש הערבות הבנקאית, שהגישה תבל לבית משפט השלום, לא הוזכרו חוסר התאמה של המושכר לצרכי העסק, ליקויים סמויים או טעות מצדה של תבל.

...

סיכום ביניים לסיכום נקודה זו, מצאתי שמחסני השוק הפרה את חובת תום הלב במשא ומתן המוטלת עליה, בשל העדר גילוי נאות אודות פגמים סמויים במושכר שעליהם ידעה או שהיה עליה לדעת עליהם.

תביעתה של מחסני השוק משנקבע כי תבל הייתה רשאית לבטל את הסכם השכירות, וכי הימנעותה של תבל מלהמשיך ולשלם את דמי השכירות אינה בגדר הפרתו של הסכם השכירות, יש לדחות את תביעתה של מחסני השוק בגין הפרה כביכול של הסכם השכירות, ואת עתירתה לתשלום דמי השכירות ודמי הניהול, כמו גם ארנונה, עד תום תקופת השכירות, בניכוי דמי שכירות ודמי ניהול ששולמו על ידי שוכרים חליפיים.

מחסני השוק לא הוכיחה אחרת, ועל כן, אף שהסכם השכירות בוטל בסוף חודש ינואר 2018, ועל כן היה תקף עד אותו מועד, וחרף העובדה שתבל לא שילמה ארנונה החל בחודש דצמבר 2017, ביכרתי את גרסתה של תבל, ולא מצאתי שיש לחייבה בפיצויה של מחסני השוק בגין תשלום הארנונה סיכום אשר על כן אני מקבלת את תביעתה של תבל באופן חלקי, ודוחה את תביעתה של מחסני השוק.

העידר מיסמכי נסיעה נאותים לטענת נתבעת 1 עליה היה לסרב להעלות את התובעים לטיסה מכוחו של סעיף 5 לחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב- 2012 (להלן: "חוק שירותי תעופה").

אין היא נוטלת על עצמה אחריות לאיכותו של השרות האמור, ואף לא לליקויים העלולים ליפול בו (למעט כאלה בהם ניתן לייחס לה אשם)" (שם, בפיסקה 18(ג)).

על פי, שער ההמרה נכון ליום 15.10.2019 מתוך אתר בנק ישראל, דולר ארה"ב- 3.5130 ₪ נוסף על כך עותרים התובעים לפצוי על בושת וטירחה בסך 576 ₪.

...

טענת התובע, כי אף לאחר ביצוע התיקון על גבי הכרטיס למחרת, לא צלח הצ'ק אין וכי רק לאחר ביצוע פעולות מסוימות על ידי הנתבעת, צלחה העלאתם לטיסה, אך מחזקת את המסקנה.

בית המשפט המחוזי קבע בסוגיית הנזק הלא ממוני כך: "קיום ייחוד העילה אין משמעו כי האמנה אינה מאפשרת פסיקת פיצוי בגין עגמת נפש עבור נזק שנגרם מחמת איחור. האמנה אינה מפרשת מהם ראשי הנזק בגינם ניתן לפסוק פיצוי ולא מצאנו בטיעוני המערערת הצדקה לאי פסיקת פיצוי בגין עגמת נפש, מקום שכזו מוכחת." הוכח בפניי כי נגרמו לתובעים עוגמת נפש, טרטור וטרחה מיותרת.

לסיכום סך כל הפיצוי לו זכאים התובעים הינו 6,063 ₪.

לאחרונה נידרש בית-המשפט לסוגיה זו במסגרת פרשת ביבי כבישים שנידונה במסגרת ע"א 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 20.11.2019) (מפי כבוד השופט אלכס שטיין, אליו הצטרפו השופטים פוגלמן וגרוסקופף), והבחין בין "חוזי יחס" פתוחים אשר נועדו להסדיר מערכות יחסים ארוכות טווח (למשל חוזים בין בנק ללקוח), לבין "חוזים סגורים". בית-המשפט הדגיש כי הכלל הבסיסי הנו שלשון החוזה הוא כלי הקיבול של אומד דעת הצדדים (שם, בפיסקה 14) בהקשר זה ציין בית-המשפט כי אמנם: "...הילכת אפרופים חלה על כל חוזה וחוזה, אבל לא כל החוזים נולדו שוים...בקצה אחד של הספקטרום נמצא חוזה יחס פתוח אשר מנוסח בקוים כלליים בלבד – זאת, מאחר שבעלי החוזה, אשר הסכימו אהדדי לגבי מטרתו ונטלו על עצמם את התחייבות הבסיסית לקדמה, לא יכלו, לא רצו או לא השכילו לקבוע בו מתוה צעדים מדויק שבו כל אחד מהם אמור לצעוד כדי להגיע אל אותה מטרה משותפת. בדרך כלל, אם כי לא תמיד, חוזים כאלה נעשים כדי לשרת מערכות יחסים ארוכות טווח .. חוזי יחס פתוחים נועדו על כן להיות מנוהלים על ידי שופטים מעיקרם, מאחר שהליכה בדרך אחרת – כריתתו של חוזה סגור עם התניה מלאה, או כימעט מלאה – הנה יקרה מדי או בלתי מעשית, בשעה שהצדדים אינם נכונים לוותר על עצם ההיתקשרות ביניהם... בקצה השני של הספקטרום, נמצא חוזה סגור עם התניה מלאה: חוזה ממצה שכל תנאיו מוגדרים באופן ברור ונהיר, והוא איננו זקוק לפרשנות יצירתית...חובתו של בית המשפט לפרש וליישם את תנאיו של חוזה סגור ככתבם וכלשונם עולה בקנה אחד עם הגישה התכליתית שנקבעה בהילכת אפרופים" (ראו שם, בפסקות 13-15).

בעיניין זה נפסק כי: "לעולם על שכר הטירחה המשולם עבור שירות משפטי להיות מידתי וראוי, ואל לו לחרוג אל מעבר למסגרות מקובלות, תקינות וסבירות של פיצוי על שירות שניתן ועל מאמץ שהושקע". (ראו: פסק-דינה של כבוד השופטת פרוקצ'יה במסגרת ע"א 4849/06 ‏ ‏ עו"ד משה קפלנסקי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 25.02.2008) וכן סעיפים 84 (ב) ו-87 לחוק לישכת עורכי הדין לעניין שכר טירחה מופרז והמתייחסים לחובת השבה של שכר טירחה מופרז, במקרים המתאימים).

עיון בהסכם שכר הטירחה מלמד כי ההסכם הנו כוללני ומתייחס לפעולות רבות אשר התובעים התחייבו לבצע; למשל במסגרת סעיף 2 נכללו לא פחות משבעה סעיפים המתייחסים לרכישת קרקעות, היתקשרות עם נותני שירותים, ייצוג הנתבעת בתביעות ליקויי בניה, ייצוג הנתבעת בתביעות שיוגשו על ידה בהקשר עם ביצוע העבודות בפרויקט לרבות תביעות קבלנים, תביעות ספקים וכד' (סעיף 2 ו' להסכם) ועוד.

...

סבורני כי התובעים יכולים היו וחייבים היו להימנע ממצב זה, בדרך של עריכת הסכם אשר יש בו הפרדה ברורה לגבי כל הליך שבכוונת הצדדים לנקוט בו, שכר הטרחה שאמור להשתלם בגינו, אופן ומועד תשלומו.

התובעים בחרו במודע ליטול את הסיכון ולפעול כנגד אחוזים מהעסקאות, אשר בסופו של דבר לא יצאו אל הפועל.

בהתאם לסמכות בית-משפט מכוח תקנות 511-512 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, ובפרט תקנה 512 (ב), ובנסיבות אלו, איני רואה הצדקה לפסוק לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין הליך זה. סיכומו של דבר, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים פיצוי בסך כולל של 94,000 ₪ והחזר האגרה ששולמה לתיק (אשר תישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלום האגרה ועד למועד התשלום בפועל על פי אישור תשלום שיוצג).

בתביעה העיקרית, טוענת החברה כי למועצה יתרת חוב בסך 2,110,097 ₪ הנובע מהבאים: תמורה בגין שירות שסופק בחודשים אפריל 2019 ועד פברואר 2020 – 1,852,468 ₪; תוספת עבור השרות שסופק לאחר ביטול ההסכם ולפי הסכמות הצדדים מ- 22.12.19 – 96,394 ₪; השבת סכום ערבות בנקאית שחולט שלא כדין, בצרוף ריבית - 151,500 ₪.

. 16.5 במידה ויתגלו ליקויים כפי שייקבע על ידי המפקח או המנהל או גורם אחר מטעם המועצה במהלך העבודות, והקבלן לא יתקן את הליקויים בהתאם לדרישתם ובפרק הזמן אשר הוקצב בעיניין, רשאי המנהל להפחית מגובה התמורה לקבלן סכומים המכמתים את הנזק בצרוף פיצוי ושיפוי המועצה על גרימת הליקוי.

חרף טענות הגזברית בישיבה על שירות לקוי ועל מחדלי החברה, לא קזזה המועצה מתשלומים אלה.

...

עוד נשאלה הגזברית על קיזוז שמקורו ברכישת פחי אשפה (חשבוניות, נספח 23 לתצהירי הנתבעת) והיא אישרה, בסופו של דבר, שמדובר ברכישה בשנת 2018, טרם חתימת הסכם הפשרה (עמ' 12 שו' 7-9 לפרוט').

כפי שנמצאנו למדים, חרף טענותיה של המועצה בדבר הפרות ההסכם ע" החברה, בין אם לראשונה בישיבה ובין אם לראשונה במכתב הנ"ל, לא בוצעו קיזוזים כפועל יוצא של ההפרות הנטענות לעיל, לא בזמן אמת ואף לא בעת הפירעון בפועל.

התביעה שכנגד נדחית.