עוד נטען כי בהחלטה 970 צויין במפורש כי עסקינן בנחלה קיימת וב"מי שהפסיק להיות חבר באגודה" ולא כפי שהתובעים מנסים לפרשה, כאילו מדובר גם על "זכויות נחלה נוספות שניתנו לחברי האגודה" או "זכותו של מי שאינו חבר באגודה להיות בעל זכות בנחלה". נטען כי על פי הפסיקה ישנו קשר הדוק בין חברות באגודת המושב לבין הבעלות בנחלה חקלאית, בהתאם להחלטת רמ"י לפיה כתנאי להקצאת נחלה חקלאית על המבקש להיות חבר אגודה, וזאת בשונה מן החריג המתייחס למצב שבו חבר אגודה שקבל נחלה ובוחר להפסיק חברותו, עדיין תעמודנה לו זכויותיו בנחלה.
לא הוגשו אסמכתות ואף לא רישומים מפורטים מספרי האגודה או החל"ה, של הקצאת הקרקעות לנחלת התובעים, ועל כן, לאור הודאת האגודה כי התובעים זכאים לשטח חקלאי זהה ליתר הנחלות הותיקות, ניתן בזה פסק דין הצהרתי הקובע כי על האגודה והחל"ה להקצות לנחלת התובעים שטחים חקלאיים בשטח כולל של 57.5 דונם כמו שהוקצו ליתר הנחלות הותיקות, וכי התקן לנחלתם הוא 80 דונם בהתאם לתקן של יתר הנחלות בגיתית.
לעניין פיצוי על עגמת נפש, מצאתי כי לעניין הקצאת הקרקעות, מדובר במחלוקת משפטית כנה בה פעל כל צד לפי תפיסתו, ועל כן אין מקום לפסיקת פיצויים על עגמת נפש.
...
לסיכום:
ניתן בזה פסק דין הצהרתי הקובע כי התובעים זכאים לכל הזכויות וההטבות הכלכליות-קנייניות מהן נהנים בעלי הנחלות הוותיקים במושב, דהיינו:
הקצאת נחלה (מתוך 40 הנחלות המקוריות ובשטח חקלאי זהה) לבן חוזר;
הקצאת מגרש לבן ממשיך (כפי שנעשה ב-8.10.13) ורישומו על שמו של הבן חצב כנען כבר רשות; זכות זו כפופה לתשלומים הנדרשים מכל בן ממשיך אחר, אך לא תישלל עקב אי עמידה בתנאים אחרים, ככל שלא נשללה בשל אותם תנאים מבנים ממשיכים אחרים.
איני רואה מקום להתערב בבחירת המגרש/ים או הנחלה שיוקצו לבני התובעים (מעבר למגרש המוניציפלי שכבר הוקצה להם), או למיקום הקרקעות החקלאיות שיוקצו לנחלתם, ועל כן התביעה בכל הנוגע לייחוד מגרשים/נחלות מסויימים לתובעים, או אדמות בחלקה מסויימת, לרבות הבקשה למתן צו לפי פקודת בזיון בית משפט, נדחית.
לפיכך התביעה ברכיב זה נדחית.
