מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

פיצוי על עיכוב בהיתר בנייה מהוועדה לתכנון ובניה

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לפניי בקשת המבקשים, הם הנתבעים בתובענה דנן, להורות על עיכוב ההליכים בתובענה שהגישו נגדם המשיבים, בהתאם להוראות סעיף 5(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות"), בשל תניית בוררות הקיימת בהסכם הקומבינאציה שנחתם בין הצדדים (להלן: "ההסכם" או "הסכם הקומבינאציה").
לטענת המשיבים, כפי שבאה לידי ביטוי בכתב התביעה, המשיבים הפרו את הסכם הקומבינאציה בכך שלא פעלו להכין ולהגיש בקשה להיתר בנייה לועדה המקומית לתיכנון ובניה בני ברק במועד הקבוע בהסכם, ואף לא שילמו למשיבים את סכום הפצוי המוסכם הקבוע בהסכם בגין איחור בבצוע היתחייבותם להגשת בקשה להיתר בנייה.
...
סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, דין הבקשה להתקבל.
לפיכך, אני מורה על עיכוב ההליכים בתיק.
המזכירות תדוור העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום קצרין נפסק כדקלמן:

לטענתה, בשל הפגור בתשלומים החל מסיום השלב השלישי של הבניה נגרם עיכוב מהותי בבניה ולכן יש לחייב את שגיא בנוסף, בסך של 58,050 ₪ שהם 5% מערך ההסכם, בגין הארכת משך ביצוע העבודות, כנהוג בענף הבניה (להלן: "הפצוי הנוסף").
התביעה עותרת לחיוב שגיא ביתרת התמורה בתוספת הפרישי הצמדה וריבית מוסכמת וכן לתשלום פיצוי על פי נוהג נטען בגין עיכוב העבודות בהעדר תשלום על פי תנאי ההסכם ומניעת מסירת החזקה בבית.
פיצוי בגין הארכת משך ביצוע העבודות התביעה עותרת לתשלום פיצוי נוסף בסך של 58,050 ₪ בצרוף הצמדה למדד תשומות הבניה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל (לעיל ולהלן: "הפצוי הנוסף") וזאת בגין הארכת משך ביצוע העבודות ולאור היתעלמות שגיא מהודעותיה ופניותיה של חברת דקל לתשלום יתרת התמורה, לצורך מסירת הבית לאחר שהיתקבל אישור האיכלוס.
עיון בהיתר הבניה מיום 14/2/12 (נספח י"ז לתצהיר ברק) מעלה כי הבקשה להיתר הוגשה עובר לישיבת הוועדה המקומית לתיכנון ובניה בעיניין מיום 9/3/11.
...
סיכום ביניים 4 כל טענות התביעה שכנגד לא הוכחו ודינה להידחות.
סוף דבר התביעה בתא"ק 25966-02-16 מתקבלת בחלקה, כמפורט לעיל.
התביעה בת"א 1200-03-17, נדחית במלואה.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

אף אינני סבור שיש בכך שטענות העותרת בסוגיית מימוש הזכויות מופנות גם כלפי היתנהלות המשיבות והחלטותיהן במהלך ביצוע הפרויקט ואישור ההיתרים השונים כדי לשנות מסקנה זו. סמכות ועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה משתרעת על כל "...החלטה הנוגעת להיטל השבחה..." (סעיף 12ז(א) לחוק התיכנון והבניה).
לעניין זה יובהר כי כתבי הטענות מגלים כי קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים בכל הנוגע להתנהלות שהובילה לעיכוב בהוצאת ההיתרים: המשיבות דוחות את טענות העותרת לפיהן לא היה מקום "לפיצול" היתרי ההריסה, החפירה והדיפון, וטוענות בין היתר שהעיכובים במתן ההיתרים (שהובילו לכך שהיתר הבניה עצמו לא ניתן בתקופת תחולתו של הצוו) נבעו ממעשיה ומחדליה של העותרת עצמה.
...
המסקנה היא שיש לברר תחילה את הערר שהוגש לוועדת הערר.
אף אינני סבור שיש בכך שטענות העותרת בסוגיית מימוש הזכויות מופנות גם כלפי התנהלות המשיבות והחלטותיהן במהלך ביצוע הפרויקט ואישור ההיתרים השונים כדי לשנות מסקנה זו. סמכות ועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה משתרעת על כל "...החלטה הנוגעת להיטל השבחה..." (סעיף 12ז(א) לחוק התכנון והבניה).
בנוסף, בנסיבות המקרה דנן אני סבור כי אף גלומים יתרונות דיוניים חשובים בבירור המחלוקות בפני ועדת הערר תחילה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום ראשון לציון נפסק כדקלמן:

לאחר חתימת הסכם החלוקה, חזר בו התובע מההסכמות (בשל נסיבות השנויות במחלוקת, שתפורטנה בהמשך הדברים), וביום 12.9.94 הגיש היתנגדות לועדה המקומית לתיכנון ובניה- זמורה (להלן: "הועדה המקומית"), במסגרתה טען, בין היתר, כי "לאחר חישוב מחודש של חלוקת השטח" בחלקה המקורית, התברר לו כי חלקם של הנתבעים גדול משלו ומשכך ביקש לעכב הדיון בבקשה למתן היתר בניה לנתבעים עד "שענין החלוקה יוסדר" (נספח 3 לתצהיר התובע) , ודרש מהנתבעים כי ייחתם "הסכם חלוקה" חדש.
בעיניין זה אפנה פעם נוספת לשנקבע בעיניין אלטשולר, שם לאחר דחיית תביעת בעלים לסילוק יד מחמת היתיישנות, הוגשה תביעה לתשלום שכר ראוי בגין שימוש במקרקעין, ונקבע כי התביעה נדחית מחמת מעשה בית דין ונוכח דחיית תביעת סילוק היד: "אמרתי שעילת התביעה השניה אינה זהה עם עילת התביעה הראשונה. ואולם פסק-הדין שיצא במשפט הראשון יכול לשמש יסוד להשתק פלוגתא גם בתביעה המבוססת על עילה אחרת. דחיית התביעה הראשונה כמוה כממצא שהתובע אינו רשאי לאכוף את זכותו על הנתבע. לשון אחרת, הנתבע נעשה חסין בפני תביעה להחזרת החזקה, והוא זכאי להנות מחזקת הנכס באין מפריע." ובהמשך: "שכר ראוי הוא בבחינת פיצוי על עיכוב החזקה. על כרחך אתה אומר, כי מקום שאין לבעל הנכס זכות אכיפה לחזקה, אין הוא זוכה לא בפצוי על עיכוב החזקה ולא בשכר בעד השמוש בנכס על-ידי אחר. אין בידו להעניק לנתבע חזקה ממשית, שכן זו נשללה ממנו. זכות הבעלות שלו נעשתה ערטילאית. לא תועיל לו גם טענתו כי הנתבע משתמש בנכסו ללא רשות, כאמור בסעיף 472 למג'לה. אמנם רשות שימוש לא נתן, אך בית-המשפט דחה את תביעתו להוציא את חזקת הנכס מידי הנתבע ובכך הכיר בזכותו של זה להחזיק." בת"א (מחוזי י-ם) 9620/07 ארוינג מוסקוביץ' נ' חאלד אחמד חאמד חמדאללה (פורסם במאגרים) קבע בית המשפט כי: "המסקנה בעניינינו היא - בלשון סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט – כי לא ניתן לומר שהנתבעים קיבלו מהתובע נכס שלא על פי זכות שבדין: אם משום שנוכח היתיישנות התביעה להחזרת החזקה והפיכתה של זכות הבעלות של התובע לערטילאית, תש כוחו של התובע להעניק את החזקה לאחרים וממילא שגם הנתבעים לא קבלו ממנו דבר; אם משום שפסק הדין שדחה את תביעת סילוק היד מחמת היתיישנות הכשיר את שימושם של הנתבעים במקרקעין והפכו לכזה הנעשה על-פי זכות שבדין." בית המשפט שם הבהיר, כי הילכת אלטשולר נותרה על כנה והפנה אליה: "עתירתו של התובע לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו מאי מימושן של תוכניות הבניה החלות על השטח, מבוססת אף היא על זכות הקניין שלו בשטח ועל הטענה, כי הנתבעים שללו זכות זו שלא כדין. והינה על פי הילכת אלטשולר, דחיית תביעתו של הבעלים להחזרת החזקה לרשותו מחמת היתיישנות מעקרת את זכות הבעלות מתוכן ("זכות הבעלות שלו נותרה ערטילאית"), מחד גיסא, ונותנת גושפנקא משפטית לזכותו של המחזיק להחזיק ("הכיר בזכותו של זה להחזיק"; "משמש למערערים עילה לחזקת הנכס"), מאידך גיסא.
...
בעניין זה אפנה פעם נוספת לשנקבע בעניין אלטשולר, שם לאחר דחיית תביעת בעלים לסילוק יד מחמת התיישנות, הוגשה תביעה לתשלום שכר ראוי בגין שימוש במקרקעין, ונקבע כי התביעה נדחית מחמת מעשה בית דין ונוכח דחיית תביעת סילוק היד: "אמרתי שעילת התביעה השניה אינה זהה עם עילת התביעה הראשונה. ואולם פסק-הדין שיצא במשפט הראשון יכול לשמש יסוד להשתק פלוגתא גם בתביעה המבוססת על עילה אחרת. דחיית התביעה הראשונה כמוה כממצא שהתובע אינו רשאי לאכוף את זכותו על הנתבע. לשון אחרת, הנתבע נעשה חסין בפני תביעה להחזרת החזקה, והוא זכאי ליהנות מחזקת הנכס באין מפריע." ובהמשך: "שכר ראוי הוא בבחינת פיצוי על עיכוב החזקה. על כרחך אתה אומר, כי מקום שאין לבעל הנכס זכות אכיפה לחזקה, אין הוא זוכה לא בפיצוי על עיכוב החזקה ולא בשכר בעד השימוש בנכס על-ידי אחר. אין בידו להעניק לנתבע חזקה ממשית, שכן זו נשללה ממנו. זכות הבעלות שלו נעשתה ערטילאית. לא תועיל לו גם טענתו כי הנתבע משתמש בנכסו ללא רשות, כאמור בסעיף 472 למג'לה. אמנם רשות שימוש לא נתן, אך בית-המשפט דחה את תביעתו להוציא את חזקת הנכס מידי הנתבע ובכך הכיר בזכותו של זה להחזיק." בת"א (מחוזי י-ם) 9620/07 ארוינג מוסקוביץ' נ' חאלד אחמד חאמד חמדאללה (פורסם במאגרים) קבע בית המשפט כי: "המסקנה בענייננו היא - בלשון סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט – כי לא ניתן לומר שהנתבעים קיבלו מהתובע נכס שלא על פי זכות שבדין: אם משום שנוכח התיישנות התביעה להחזרת החזקה והפיכתה של זכות הבעלות של התובע לערטילאית, תש כוחו של התובע להעניק את החזקה לאחרים וממילא שגם הנתבעים לא קבלו ממנו דבר; אם משום שפסק הדין שדחה את תביעת סילוק היד מחמת התיישנות הכשיר את שימושם של הנתבעים במקרקעין והפכו לכזה הנעשה על-פי זכות שבדין." בית המשפט שם הבהיר, כי הלכת אלטשולר נותרה על כנה והפנה אליה: "עתירתו של התובע לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו מאי מימושן של תוכניות הבניה החלות על השטח, מבוססת אף היא על זכות הקניין שלו בשטח ועל הטענה, כי הנתבעים שללו זכות זו שלא כדין. והנה על פי הלכת אלטשולר, דחיית תביעתו של הבעלים להחזרת החזקה לרשותו מחמת התיישנות מעקרת את זכות הבעלות מתוכן ("זכות הבעלות שלו נותרה ערטילאית"), מחד גיסא, ונותנת גושפנקא משפטית לזכותו של המחזיק להחזיק ("הכיר בזכותו של זה להחזיק"; "משמש למערערים עילה לחזקת הנכס"), מאידך גיסא.
ואבהיר, אכן כטענת התובע עילת תביעה "חדשה" קמה כל עוד נמשכת הסגת הגבול, אלא ששעה שקבעתי כי ממילא מעת מתן פסק הדין החזיקו הנתבעים במקרקעין על פי זכות שבדין, הרי שהסגת גבול , ככל שהיתה, חדלה להתקיים ביום מתן פסק הדין ויחד עימה הזכאות לתשלום דמי שימוש ראויים ומשכך אני דוחה את תביעת התובע לתשלום דמי שימוש ראויים בגין 7 השנים שקדמו להגשת התביעה.
בהינתן מכלול האמור, אני דוחה את התביעה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

לפי אגבריה, ג'יהאד בנה את מבנה המגורים במיגרש שלו, ואת הקיר, בלא שהיה ברשותו היתר בניה, ורק לאחר שהועדה לתיכנון ובניה החלה בנקיטת הליכים נגדו, הוא הגיש בקשה לליגליזציה, ניתן היתר, אך ג'יהאד לא התאים את הבניה לתנאי ההיתר.
גזר הדין בעיניינו של ג'יהאד ניתן בתאריך 26/3/2017, ובצוע צו ההריסה עוכב עד ל 26/9/2018.
אקדים כבר עתה, ואציין, כי על פי המסמכים שהוגשו לתיק, נכון להיום, בניית הקיר טרם הוכשרה, והיתר לליגליזציה שניתן בוטל לאחר הגשת ערר ע''י אגבריה, ונכון להיום, למצער על פי המסמכים שיש בתיק, המצב הקיים הוא כי הקיר לא הוכשר ע''י הוולת''ב. לפי אגבריה, בניית הקיר, כפי שניבנה בפועל, מהוה עוולה של מיטרד ליחיד, וכן עוולה של הפרת חובה חקוקה, כפי הוראות פקודת הנזיקין, ומכאן חבותו של ג'האד לפצותו על נזקיו.
...
כב' השופט ח' כהן, בפסק דינו שניתן בתיק ע''א 269/74, בוקובזה נ' הממונה על המרשם( פורסם בנבו) , קובע , ביחס לאותה הגדרה של בעלות, והכפיפות להגבלות לפי דין, את הדברים הבאים: " הגבלות לפי דין כיצד, לא רק שאף הבעלות אינה מצדיקה עשיית דבר הגורם נזק לאחר ... אלא שהזכות להשתמש במקרקעין ולעשות בהם כל דבר כפופה לדיני התכנון והבניה, לדיני רישוי למיניהם, לאיסורים מסויימים שבדיני העונשין, ולהוראות פקודת הנזיקין; ועוד. בכל הענינים האלה נדחית זכות הבעלות מפני ההגבלות והאיסורים אשר החיקוקים מטילים על הבעלים; ובמקום שהגבלות ואיסורים כאלה עומדים, אין זכות-בעלות עומדת לבעליה להפרם". מכאן, שזכויות ג'יהאד לעשות שימוש במגרש שלו, מכוח היותו הבעלים, איננה מוחלטת, כי אם כפופה, כאמור בהגדרת הבעלות בחוק המקרקעין, וכפי המצוטט לעיל מדבר כב' השופט כהן.
בהעדר אמדן של ירידת הערך של הנכס, ובהנתן הקביעה כי נוסף לכך נגרם נזק של פגיעה בהנאה של אגבאריה מהנכס שהוא בנה, כאשר אין בידי לקבל את קביעת המומחה מטעם אגבאריה בעניין זה, גם בשל קביעות המומחה מטעם בית המשפט, מר אבו ריא, את הפיצוי לאגבאריה ניתן לקבוע על דרך האמודנה, תוך התחשבות, בין היתר, גם בשאלת האשם התורם של אגבאריה, כפי שפורט לעיל.
באשר לעתירה של אגבאריה למתן צו הריסה לקיר נשוא הדיון, לא מצאתי מקום להורות על מתן הצו, מהנימוקים שפורטו לעיל, וקביעות המומחה, מר אבו ריא, כאשר, אגבאריה עצמו בנה קיר בגובה רב, ללא היתר, כאשר כל הסביבה בה מצוי הנכס דנן משופעת בקירות תומכים דומים, כאשר, עדיין, קיימת האפשרות כי ג'יהאד יקבל היתר ליגליזציה לאותו קיר, ועת נושא אכיפת חוקי התכנון והבניה עדיף להותיר לרשויות התכנון, ולא למסור זאת לאכיפה פרטית, לא מצאתי, כאמור, מקום להעתר לבקשת אגבאריה למתן הצו, ועל כן, דין תביעתו בנקודה זו להידחות.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו