פיצוי על נכות זמנית עקב תאונת דרכים שנגרמה על ידי צד שלישי

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בת"א (כב' השופט א' נבו) מיום 1.1.17 (ת"א 28733-12-14, שבו קיבל בית המשפט את תביעת המשיב לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים וחייב את המערערת לשלם לו סכום של 433,779 ₪ בצרוף הוצאות המשפט ושכר טירחת עו"ד בסכום של 65,978 ₪.

מומחה שמינה בית המשפט קבע לו נכות זמנית בגין פגיעתו בעמוד השידרה וקיבוע עמוד השידרה בזוית לא נוחה (עקמת) בשיעור 100% למשך שלושה חודשים, נכות זמנית נוספת לתקופה של שלושה חודשים נוספים בשיעור 50%, ונכות צמיתה בשיעור 30%.

בית המשפט פסק למשיב פיצויים כדלקמן: בגין עזרה בבית: לעבר - 71,383 ₪ ולעתיד - 193,800 ₪; בגין ניידות: לעבר - 34,000 ₪ ולעתיד 25,500 ₪; בגין מוצרי ספיגה: לעבר - 19,950 ₪ ולעתיד – 14,875 ₪; פיצוי גלובאלי - 5,000 ₪ בגין לחצן מצוקה, מעקה אחיזה לשירותים ועוד; בגין נזק שאינו ממוני – 24,344 ש"ח. תמצית טענות בעלי הדין המערערת טוענת כי פיצויים אלו נפסקו למשיב אף על פי שמומחה בית המשפט (ד"ר נחשון רנד) קבע כי נכותו הצמיתה אינה עולה על 30%, חרף זאת שמוגבלותו היא תוצאה של התאונות שארעו לו בבית לאחר התאונה דנן ושאינן נובעות ממנה, והגם שלא הוכיח את הנזק המיוחד בגינו פוצה בראיות מספקות.

בפסק הדין אף נקבעו ממצאים לגבי שיעור הישתתפותו של המשיב בהוצאות המטפלת, מעבר לסכום המשולם לה על ידי הביטוח הלאומי.

בשיעור הפצוי בגין עזרת צד ג' לעבר הביא בית המשפט בחשבון את חלקיות התמיכה למשיב עד לפטירת אישתו המנוחה, ובאשר לעתיד היתחשב בית המשפט בתוחלת חייו, כמקובל בחישובי נזק בכל הקשור לנזק עתידי.

...

קביעות בית המשפט בנושאים האלה נעשו לאחר שמיעת עדויות התובע ובתו, הנתמכות גם בחוות דעת המומחה ובדוחות המל"ל. הסכומים אשר קבע בית המשפט הם סכומים סבירים בנסיבות העניין ונסמכים על עדות בתו של המשיב, אשר בית המשפט מצאה מהימנה.

מצאנו כי גם פסיקה זו סבירה ומנומקת דיה בנסיבות העניין.

מכל הטעמים האמורים הננו מורים על דחיית הערעור.

בתום הישיבה הוסכם כי החלטה בבקשה תשלח לצדדים לאחר המצאת נתונים מן המעבידה ביחס לשכר ששולם לאורך שנת 2018.

הוכיח שניים אלה - יזכה לפצוי בהוון מתאים (לפי טב' ג').

הוא לא יזכה לפצוי על נזק אותו יכול היה להקטין בסבירות בשיעור בו ניתן היה להקטינו.

אני בספק אם כוונת המחוקק בחוק דמי מחלה היתה להחריג זכאותם של עובדים לדמי מחלה רק משום שהתאונה בה נפגעו היתה תאונת דרכים (להבדיל למשל מתאונת נפילה במדרכה הנשלטת על ידי פקודת הנזיקין, ותיכנס לאחד משלושת החריגים המנויים בסע' 11 הנ"ל: גם שם הרי יש מקור לפצוי הפסד ההכנסה שגרם אי הכושר התעסוקתי, בדמות חיוב המעוול הנזיקי).

פרשנות זו לא תקים כפל פיצוי, שכן מחד קנויה הזכאות העקרונית של הניזוק לפצוי מאת מבטחת החובה בגין הפסד שכר שניגרם בשל אי הכושר התעסוקתי שגרמה הנכות הזמנית בשל תאונת הדרכים, ומאידך, רק הזכות היא לפצוי רק בגין הפסד שכר שניגרם בפועל, היינו מעבר לזה אותו חייב המעביד לשלם בגין ימי מחלה.

...

בית המשפט המחוזי בחיפה ע"א 25110-07-21 גיברלטר נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ ע"א 2452-07-21 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' גיברלטר לפני כב' הרכב השופטים: רון סוקול, סגן נשיא מנחם רניאל, שופט בכיר ישראלה קראי גירון, שופטת המערערת בע"א 25110-07-21 והמשיבה בע"א 2452-07-21 פלונית ע"י ב"כ עוה"ד א' מעוז המשיבה בע"א 25110-07-21 והמערערת בע"א 2452-07-21 "הכשרה" - חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד ג' אגבריה ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה, כב' השופטת נ' עדוי ח'דר שניתן ביום 3.6.2021 בתיק 33475-05-17. פסק דין

עוד קבע פרופ' רוזנר כי כתוצאה מהחבלה בתאונה הייתה הנפגעת באי כושר מוחלט לתקופה של חודשיים, נותרה לה נכות זמנית בשיעור 50% לתקופה נוספת בת 4 חודשים, נותרה לה נכות זמנית בשיעור 20% לתקופה נוספת של שנה, נותרה לה נכות זמנית בשיעור 10% לתקופה נוספת של שנה נוספת, ולאחר כל זאת נכותה הצמיתה בגין התאונה הנה 5% לפי סעיף מותאם 35(1) א-ב לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), התש"ל-1969 (להלן: "תקנות הנכים").

על כן, הלכה היא כי ערכאת העירעור תתערב בשומת הפיצויים רק במשורה ורק במקרים בהם חרגה השומה שנקבעה על ידי הערכאה הדיונית מהפצוי הסביר בנסיבות המקרה (ראו למשל ע"א 3222/10 ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פסקה 29 (28/6/2013); ע"א 2812/20 קרנית הקרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלונית, פסקה 15 (13/6/2021)).

משפרשנו את עקרי ההוראות בדבר זכאות עובד לפנסיה, יש לברר כיצד יחושב הפצוי לניזוק אשר נפגעה הישתכרותו, בשל נזק גוף שניגרם לו. ככלל, ניתן לבחור בשני מסלולי פיצוי; האחד, פיצוי על הפסד תגמולי הפנסיה אותם צפוי הניזוק לקבל בהגיעו לגיל פרישה; השני פיצוי על אובדן הפרשות המעביד לקרן הפנסיה (ראו א' ריבלין, תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב פיצויים, עמ' 847 (מהדורה חמישית – 2020)).

מאז פירסום צו ההרחבה ובמיוחד לאחר פסיקת בית המשפט העליון בע"א 1103/14 פלוני נ' פלוני (15/04/2015), שאישר את חזרת הצדדים מהערעור והערעור שכנגד שהוגשו על פסק הדין בת"א (חיפה) 16951-04-10, ע.מ.מ נ' ע.מ.ר (31/12/2013), נוהגים בעלי הדין ובתי המשפט לחשב את הפסדי הפנסיה של הניזוקים במסלול השני, כלומר פיצוי על אובדן ההפרשות.

...

בנסיבות אלו ולאור המסקנה כי לנפגעת לא נגרמו הפסדים בשל אבדן הפרשות לפנסיה יש להתערב בפסק הדין ולבטל את הפיצוי ברכיב זה. אעיר כי אפילו היה מקום לחשב את אבדן התנאים הסוציאליים לפי שיעור של 15% מהשכר המבוטח, הרי בשים לב לקביעה כי הפסדי השתכרותה הם רק בשיעור של 15% משכרה שלפני התאונה הרי שלא נגרם לנפגעת כל הפסד.

סוף דבר אשר על כן, הגענו למסקנה כי יש לדחות את ערעורה של הנפגעת בע"א 25110-07-21 במלואו, וכי יש לקבל את ערעור המבטחת בע"א 2452-07-21 באופן חלקי.

בשים לב לכך שערעור הנפגעת נדחה במלואו וערעור המבטחת התקבל באופן חלקי, אנו מחייבים את הנפגעת לשלם למבטחת הוצאות הערעור בסך של 5,000 ₪.

בחוות דעתו ציין המומחה, בין היתר: "התובע פנה לטפול נפשי רק כשנתיים וחצי לאחר התאונה הנדונה ובכך נחלש הקשר שבין תלונותיו לבין התאונה הנדונה. גם בזמן הבדיקה אצלי לא יכול היה לתאר בפרוטרוט תלונות... יחד עם זאת התובע עבר תאונה, סבל מפגיעות גופניות וכאב כולל שניגרם על ידי ההתערבויות הכירורגיות וסביר שסבל מקשיים בשינה. אני סבור שנכותו של התובע מיום התאונה ולמשך שלוש שנים היתה 5% לפי 34 ב 1-2, ולאחר מכן לא נותרה נכות נפשית...". הצדדים לא מצאו לזמן את מי מהמומחים הרפואיים שמונו בעיניינו של התובע לחקירה על חוות דעתו.

כאמור, התובע טוען שבגין התאונה פדה את מיכסת ימי המחלה שצבר, 400 ימים, ויש לפצותו על כך. הנתבעת טוענת כי התובע לא הוכיח כי נגרמו לו הפסדי שכר ממועד התאונה ועד היום.

כך נקבע ב- ת"א (חיפה) 676/96 גד רינברג ואח' נ' קרנית - קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים תק-מח 2003(3), 9766: "כפי שציינה באת-כוח התובעים בתשובה לסיכומי הנתבעת, ההלכה היא, ששכר המשולם לנפגע על ידי מעבידו על חשבון ימי חופשת מחלה היינו למעשה שימוש שעושה העובד במשאביו העצמיים, דהיינו, הוא עושה שימוש בזכותו הראויה לדמי מחלה. ויש שראו ניצול של ימי מחלה צבורים כ"הסכם", שעל פיו "יחזיר" את השכר שקבל אחרי הפגיעה כאשר יחלה בעתיד וייזקק לימי מחלה אלה (ד. קציר, בספרו, פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה רביעית, תשנ"ח-1997, עמ' 1013 עד עמ' 1016 וכן ת"א (חיפה) 11293/97 גאנם נעים נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, לא פורסם - סעיף י"ד לפס"ד)" (שם, עמ' 9769)". חישוב ההפסד הכספי הריאלי בגין אובדן ימי מחלה הוא מורכב, ותלוי; לגבי "העובד הבריא" (זה שימים אלו שנוצלו בגין התאונה - לא יחסרו לו בפועל בעתיד לשימוש בגין מחלה), שיעור "השווי" תלוי - בכמות ימי המחלה שהעובד יצבור בפועל עד למועד פדיונם, מועד שהוא מקובל להיות – מועד עזיבתו את מקום העבודה.

כב' השופט עמית אמנם הסכים לתוצאה להחזיר את התיק למינוי מומחים מטעם בית המשפט, אך הביע, מבלי לקבוע מסמרות, ספק אם אכן מינוי מומחה מטעם בית המשפט לבחינת הנכות הכוללת היא הדרך הראויה, תוך הוספה "...ומכל מקום, דומני כי עיקרון זה הוא בבחינת הלכה ואין מורין כן בפרקטיקה הנהוגה בבית המשפט...", בהפנותו למקרה קיצון בעת שמדובר בנכויות אשר אינן קשורות כלל ועיקר לתאונה ובמיוחד בעת שאין חולק כי אלו לא נגרמו בעקבות התאונה, וכי על כן "...מינוי מומחה או מומחים נוספים אך ורק כדי לקבוע את הנכות הכוללת, עלול להביא לסירבול ולייקור ההליך המשפטי. לכן, אני סבור כי מקום בו הנכות הכוללת שנקבעה במל"ל ידועה, אין טעם במינוי מומחים על ידי בית המשפט, למעט באותם מקרים בהם לא ניתן לחלץ מקביעות המל"ל את שעורי הנכות". בעניינינו אפנה לכך שהמומחה בתחום האורתופדיה ייחס לעברה הרפואי של התובעת שני שלישים מנכותה בתחום עמוד השידרה הצוארי ומחצית הנכות בברך.

כאמור, בהלכה הנוהגת נקבע כי עזרה משפחתית לנפגע היא בת-פיצוי, וכי שעה שהנפגע נעזר בקרוביו ובמכריו "...על בית המשפט לעשות אומדן של הסכום המגיע כפצוי נאות בעד העזרה שניתנת על-ידי בן-הזוג או בני מישפחה אחרים של הניזק ולפסוק סכום זה לטובת הניזוק", וכי את הפצוי בגין ראש נזק יש לשלם לבני המשפחה כאשר ברור שהעזרה חורגת בהרבה מזו שמעניקים בני מישפחה זה לזה, שהרי "...אין המזיק יכול 'להרויח' מכך שבני המשפחה יסייעו לנכה ללא תמורה". מהעדויות שנשמעו בתיק זה, בהיתחשב בנכויות הזמניות שנקבעו לתובעת, עולה כי בנסיבותיה בחצי השנה הראשונה שלאחר התאונה היתה התובעת זקוקה לעזרה מוגברת; עם זאת, כאמור, לא הוצגו ראיות בעין לגבי הוצאות בהקשר זה, והתובעת והתובע העידו שנעזרו בבני מישפחה נוספים.

...

אשר על כן, אני קובע כי בגין הפסד השתכרות לעבר זכאית התובעת לפיצוי בסך כולל [שכולל בתוכו גם פיצוי בגין הפסד הפנסיה] של 30,000 ₪.

סך הפיצויים מצאתי לקבל את תביעת התובעת, כך שהסכום שאמור להיות משולם לתובע הוא פיצוי כולל בסך של 395,000 ₪, הכולל את סכומם של סך הפיצויים בראשי הנזק השונים, כדלקמן: הפסד שכר לעבר אובדן כושר השתכרות לעתיד ופנסיה 30,000 ₪ 275,000 ₪ עזרת הזולת (לעבר ולעתיד) הוצאות רפואיות וניידות (לעבר ולעתיד) 40,000 ₪ 20,000 ₪ כאב וסבל 30,000 ₪ סך הכל 395,000 ₪ סוף דבר אני פוסק כי: התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעת תשלם לתובע סך של 481,000 ₪ ולנתבעת - סך של 395,000 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובעים ביחד - החזר שכר טרחת עורך דין בסך 133,240 ₪, וכן - תישא הנתבעת בהחזר האגרה ששילמו התובעים בנדון (סך 773 ₪) בלוויית ריבית והצמדה ממועד התשלום (16.4.18).

לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, בעקבות תאונת דרכים שהתרחשה ביום 02/04/17, וזאת בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן – התאונה).

כן טענה הנתבעת, כי לו רצה התובע להוכיח שהסיבה לפרישתו לפנסיה היא הנכות שנותרה לו בעקבות התאונה, היה עליו להגיש חוות דעת של רופא תעסוקתי וכן להעיד עדים רלוונטיים, ואולם הוא לא עשה כן. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בראיות, הגעתי למסקנה, כי לא עלה בידי התובע להוכיח, אף לא ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, כי הסיבה לפרישתו לפנסיה היא הפגימות שנגרמו לו בתאונה.

בתיקים המתנהלים לפי חוק הפלת"ד, קביעה רפואית, ובכלל זה הקביעה כי הסיבה לפרישת התובע לפנסיה היא הנכות שנותרה לו בעקבות התאונה, צריכה להעשות על ידי מומחה מטעם בית המשפט.

בסיכומיו טען ב"כ התובע, כי היה בדעתו לחקור את המומחה על הנכויות הזמניות והוא סמך על כך שהמומחה יתייצב לחקירה ביום שנקבע לשמיעת הראיות – 01/02/22 - על רקע זמונו בידי הנתבעת, ואולם רק ביום הדיון הודיעה הנתבעת כי היא מוותרת על חקירת המומחה ועל כן הוא לא נחקר.

הנתבעת טענה, כי התובע לא העסיק עזרה בשכר, לא הציג אסמכתות על הוצאות בגין עזרה, וכי ככל שניתנה לו עזרה כלשהיא על ידי בני משפחתו, הרי שלא מדובר בעזרה חריגה מעזרה המקובלת בין בני מישפחה ועל כן, אין מקום לפסוק לטובת התובע פיצוי בגין רכיב זה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי לנכון לפסוק, על דרך האומדנה, פיצוי בסך של 15,000 ₪ בגין רכיב של עזרת צד ג'.

נכויים משלא פסקתי לטובת התובע פיצוי על הפסדי שכר לעבר, זאת נוכח קביעתי כי לא הוכח שסיבת הפרישה לפנסיה היא הנכויות שנגרמו לתובע בתאונה, לא מצאתי מקום להורות על ניכוי פצויי הפיטורין, מענק הפרישה והשכר החודשי שהוא מקבל מדי חודש עד שנת 2024.

...

הנתבעת טענה כי מדובר ברכיב נזק מיוחד שיש להוכיח בראיות של ממש ומשלא צורפו ראיות המעידות על הוצאות כלשהן, דין העתירה לפיצוי בגין רכיב זה להידחות.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני קובע, על דרך האומדנה, את שיעור הפיצוי הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, לעבר ולעתיד, בסך של 5,000 ₪.

סוף דבר לפיכך, ומכל המקובץ אני פוסק לתובע פיצויים בסך של 107,000 ₪, לפי הפירוט כדלקמן: פדיון ימי חופשה – 41,000 ₪.