מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

פיצוי על מעצר בעקבות זיכוי

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2021 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

כללי לפניי בקשה לפסיקת הוצאות הגנה מכוח סעיף 80(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") בעקבות זיכויו של המבקש מכתב האישום שהוגש נגדו.
ביום 06.07.2021 הגישה המשיבה את תגובתה, שבה היתנגדה לבקשה תוך שטענה שהמבקש אינו עומד בתנאים שנקבעו בפסיקה כמזכים בפצוי על פי סעיף 80 לחוק העונשין .
ובלשון פסק הדין (כב' השופט מ' חשין) נאמרו הדברים כך: "[...] במקום שהתביעה נהגה בסבירות ובזהירות ראויה, כראוי לתביעה, לא נאמר כי לא היה יסוד להאשמה גם אם בערבו של יום יֵצֵא נאשם זכאי בדינו... ואילו אם התביעה נהגה שלא בסבירות ושלא בזהירות ראויה, תישא המדינה בהוצאותיו של הנאשם ותיאלץ לפצותו על מעצרו ועל מאסרו". עוד נפסק בהקשר זה, שכדי שתתגבש עילה של העדר יסוד לאשמה, יש צורך להוכיח שמדובר במצבים חריגים של זדון, חוסר תום לב, רשלנות חמורה ביותר, או אי סבירות מהותית ובולטת (ע"פ 5097/10 בוגנים נגד מדינת ישראל (15.01.2013)).
...
לאור כל האמור, לא מצאתי שיש הצדקה לפיצוי המבקש על פי העילה שעניינה - "לא היה יסוד להאשמה". אשר לעילה שעניינה "נסיבות אחרות שמצדיקות זאת", מצאתי שיש לפצות את הנאשם בשל פעולות בלתי תקינות שעשתה המשטרה בזירת האירוע ובמהלך חקירתו של המבקש כמפורט להלן: השימוש בכוח נגד המבקש בדרך של הובלתו תוך כיפוף ידו לאחור בלי שהייתה לכך הצדקה וזאת בעקבות הקביעות בהכרעת הדין שלפיהן המבקש לא חסם את תנועת הקרקל, לא נקט באלימות, ולא התנגד למעצרו.
סוף דבר כאמור, החלטתי שיש לפצות את המבקש על פי העילה השנייה שעניינה "נסיבות אחרות המצדיקות זאת". כיוון שהמבקש לא הציג ראיות בנוגע להוצאות הגנתו ואף לא נקב בסכום כלשהו בבקשתו, אקבע את גובה הפיצוי על דרך האומדן תוך התחשבות בהיקפו של התיק, כמות הדיונים שהתקיימו בו, וההליכים המקדמיים והיקפם.
לאחר שנתתי דעתי לנסיבות כולן ובפרט בהתחשב בטיב הפעולות הבלתי תקינות שבהן נקטה המשטרה והשפעתן על המבקש אשר לא התרשמתי שהייתה ממושכת, משמעותית ומכרעת, ובהתחשב במבחנים המקובלים בפסיקה, הגעתי לכלל מסקנה שסכום הפיצוי צריך לעמוד על סך 5,000 ₪ וכך אני קובע.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

ביחס לבקשה לפצוי בגין ימי מעצר, נטען כי מדובר במעצר לצרכי חקירה, וכי המעצר הוארך בהסכמה בדיון הראשון, ובנסיבות אלו, אין לטעון כי מדובר במעצר שוא המזכה בפצוי לפי סעיף 80.
אכן, יש לנהוג זהירות בהטלת הוצאות ההגנה ופצוי על מעצר, שכן לצד הפגיעה שניפגע אדם שהוגש נגדו כתב אישום וזוכה, קיימים השיקולים הקשורים באי ריפוי ידי התביעה, וכאמור, השיקולים המרכזיים הנם שקולי צדק, ואלו אינם עוסקים אך בנאשם שזוכה, אלא גם בצורך למימוש האנטרס הצבורי של העמדת אדם לדין.
...
מכל האמור, אני מוצא כי שיקולי הצדק מביאים למסקנה ברורה בדבר התקיימות נסיבות, בעניינו של המבקש, המצדיקות תשלום הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו.
בעניינו של המבקש המסקנה בהכרעת הדין אינה בדבר זיכוי מחמת הספק, אלא המסקנה הינה בדבר זיכוי פוזיטיבי, אשר יש להגדירו בביטוי בו עשה בית המשפט העליון שימוש בע"פ 4466/89 – "זיכוי מטהר". יש לתת משקל לקביעה בהכרעת הדין, על כי הזיכוי כולל מסקנה פוזיטיבית כי לא בוצע על ידי המבקש והאחרים המיוחס להם בכתב האישום, וכי לא נמצאו פגם או סטייה מהשורה.
אשר על כן, אני מורה כי אוצר המדינה ישלם למבקש פיצוי בגין ימי מעצרו ותשלום הוצאות הגנתו בהליך זה, בסך כולל של 128,161.32 ₪.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2018 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

המחלוקת בין הצדדים עוסקת בשאלה האם מתקיימות נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי המבקש על מעצרו בשל האשמה שממנה זוכה.
מנגד, תיתכנה נסיבות מסוימות, בהן לא יהא זה מוצדק לחייב את המדינה בפצוי נאשם שזוכה.
...
עם זאת, במסגרת האפשרות לפסוק פיצוי בשל התקיימותן של נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי אין הכרח לבחון את שאלת סבירות התנהלותה של התביעה, כפי שנקבע בע"פ 52/89 מדינת ישראל נ' סבאח (פ"ד מד(1) 653): "טוענת המדינה בהודעת הערעור ובטיעון לפנינו, כי כאשר היה קיים יסוד להאשמה, אזי- בהעדר קיומם של זדון או רשלנות מצד המאשימה- אין מקום להטיל עליה תשלום פיצוי לנאשם המזוכה. טענה גורפת זו אינה מקובלת עלי. בהחלט תיתכנה נסיבות, בהן קיימות נגד נאשם הוכחות לכאורה במידה מספקת, והיה אפוא 'יסוד להאשמה' ומשתכנע בית המשפט כי החקירה נוהלה בתום-לב וביעילות סבירה, והתביעה הוגשה ללא שמץ של זדון- ולמרות כל אלה יגיע בית המשפט למסקנה, כי הצדק מחייב את פיצוי הנאשם." סעיף 80 לחוק העונשין הוא מסגרת דיונית המאפשרת הכרעה מהירה בזכאות לפיצוי כספיח להליך הפלילי, על בסיס ההתרחשויות שאירעו בהליך זה, כפי שנקבע, בין היתר, בע"פ 11024/02 ראלב מנצור נ' מדינת ישראל : "סכומי הפיצוי והשיפוי על פי סעיף 80, אף הם מוגבלים לסכום מירבי הקבוע בתקנות 8 ו- 9 לתקנות הפיצויים, וכל ההליך כולו מתאפיין כמתכונת דיונית מקוצרת, הנלווית כספיח טפל להליך הפלילי העיקרי וככזה, הוא ניזון מחומר הראיות שהובא בהליך הפלילי העיקרי ... בשל מאפיינים אלה, קבעה ההלכה הפסוקה כי הזכאות לפיצוי ולשיפוי על פי סעיף 80 לחוק העונשין אינה מוציאה את העילות הנזיקיות, ככל שהן עומדות לנאשם בנסיבות העניין, ולגביהן יוכל הנאשם לקיים בירור שלם ומקיף - בתובענה אזרחית - באשר לפרטי הפרטים של העובדות המקימות את העילה וכן באשר למלוא סכומי הפיצוי המגיעים לו בגין נזקיו ... אמנם, אין להוציא מכלל אפשרות כי במקרים ראויים יתיר בית המשפט הבאת ראיות נוספות גם בהליך על פי סעיף 80 לחוק העונשין, אך אין זה הכלל, והעיקרון הנוהג בעניין זה נקבע בעניין דבש, שם ציין השופט חשין כי: 'ראוי שבית המשפט יגדור את בעלי הדין - על דרך העיקרון- בחומר הראיות שהוגש לבית המשפט, בין בהליכי המשפט, בין בהליכי הטרום משפט וזאת על מנת שלא יהפוך טפל לעיקר'" לטענת המשיבה, המסגרת הדיונית של סעיף 80 אינה עולה בקנה אחד עם הברור העובדתי הנדרש במקרה דנן, התובע, לשיטתה, גם מתן זכות לפסיכיאטר המחוזי לשטוח ראיותיו, וכי מדובר בטענות מעולם הנזיקין, שיש לבררן במסגרת תביעה אזרחית.
אין בידי לקבל טענה זו. הגם שבסופו של יום ניתנה הכרעת דין על בסיס הסכמת הצדדים, ללא שנקבעו בה ממצאי מהימנות וקביעות עובדתיות, לבד מן הקביעה כי המבקש ביצע עבירה של תקיפת שוטר, מתוך חקירתה הנגדית של ד"ר יורש בבית המשפט והראיות האחרות שהוגשו עלה, כי בבסיס חוות דעתה היו מספר שגיאות עובדתיות שעיקרן, כפי שיפורט להלן, השמטת נתונים עובדתיים חשובים מתוך חוות הדעת.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2018 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

המסגרת הנורמאטיבית סעיף 80 לחוק קובע שתי עילות חלופיות שמכוחן ניתן לפסוק פיצוי לנאשם ולהלן לשונו: "משפט שניפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה, או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב–1982 בסכום שייראה לבית המשפט; במשפט שמנהל קובל רשאי בית המשפט להטיל על הקובל תשלום כאמור." הסעיף מונה איפוא שתי עילות אפשריות לתשלום הוצאות הגנה ופצוי לנאשם שזוכה בדינו: האחת, אם "ראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה", והשנייה, אם "ראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת". בע"פ 4466/98 דבש נ' מדינת ישראל (22.1.02) (להלן: "עניין דבש") נותחו שתי העילות בהרחבה והותוו אמות המידה העקרוניות להפעלתן.
בעניינינו, לאור כל שפורט לעיל - בהיעדר קביעה כי לא היה יסוד להגשת כתב האישום נגד המבקש, משהמבקש לא הוכיח את הוצאות הגנתו או כל נזק אחר שניגרם לו - איני סבורה כי המקרה דנן נכלל בגדר אותם מקרים בהם יש לפצות נאשם בגין זיכויו.
...
עם זאת, אני סבורה כי לא ניתן לקבוע שאותן ראיות לא היוו יסוד להאשמת המבקש.
סוף דבר המבקש אמנם זוכה שיכוי מלא, אלא שכפי שצוין לעיל, בפסיקה נקבע כי אין בזיכוי, אפילו הוא מוחלט, כדי לקבוע בהכרח כי נאשם זכאי לפסיקת הוצאותיו.
על כן, הבקשה נדחית.

בהליך עבירות שאינן תאונות דרכים ואינן דו"חות (פ"ל) שהוגש בשנת 2023 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

לפני בקשה מטעם הנאשם, לפי סעיף 80 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, להשתת הוצאות הגנתו ופצוי על מעצרו על אוצר המדינה.
לאור המפורט ביקש כי בית המשפט יפסוק לו פיצויים כדין בשיעור המירבי לפי תקנות סדר הדין הפלילי (פיצויים בשל מעצר או מאסר) – התשמ"ב- 1982 וכן הוצאות שכ"ט עו"ד בשיעורים המכבדים את עבודת הסניגור.
כמובא בעיניין רבינוביץ, "בפסיקה הוטעם כי את ה-"נסיבות אחרות המצדיקות" פסיקת פיצויים או הוצאות משפט מכוח סעיף 80 לחוק, ניתן לחלק לשלוש קטגוריות: נסיבות הנוגעות לאופן נהולו של ההליך המשפטי עצמו, כגון משכו של ההליך המשפטי ואורך תקופת המעצר; נסיבות הקשורות לטיב זיכויו של הנאשם; ולנסיבותיו האישיות של הנאשם (עניין דבש, בעמ' 118-106).
...
אינני מקבלת את טענת הנאשם, כי לא היה מקום להגשת כתב האישום בלא הוצאת תע"צים תחילה.
לו אכן היה הנאשם מוכיח כי משרד הרישוי ביצע ביחס לפסילה שהוטלה עליו בתיק הפוסל פעולת חישוב, כי אז אמנם לא היה מקום לכל בירור נוסף אותו ביקשה המאשימה לערוך ואף לא היה מקום ל"התעקשותה" על הותרת פסילת הרישיון שעד תום ההליכים בעינה, שכן במקרה שכזה, אכן הייתה מתחייבת בה בעת המסקנה כי הנאשם לא נהג בעת פסילה.
נוכח האמור לעיל אני מורה על דחיית הבקשה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו