פיצוי על מניעת שימוש בכרטיס אשראי בחו"ל

שהרי, סעיף 15 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות) קובע שכל תצהיר בכתב יהווה ראייה אם הוא נחתם בפני שופט, דיין, עורך דין או גוף אחר המפורט בסעיף זה. סעיף 30 לפקודת הראיות קובע שמסמך שנערך מחוץ לישראל ניתן להגישו כראיה בבית משפט בישראל אם הוא נחתם בפני נציג דיפלומאטי או קונסולארי ישראלי או שנחתם בפני נוטריון צבורי שאומת על-ידי נציג דיפלומאטי או קונסולארי ישראלי.

בכל הנוגע לגיימינג והימורים מקוונים נקבע בהסכם השמוש כי המבקשת צריכה לקבל "הרשאה מראש ובכתב לצורך ביצוע פירסום". בנוסף נקבע בכללים של המשיבות (נספח ב' עמ' 42 לנספחי הבקשה) כי: "אנו שומרים לעצמנו את הזכות לדחות, לאשר או להסיר כל מודעה מכל סיבה, לפי שיקול דעתנו הבלעדי, כולל מודעות המשפיעות לרעה על יחסינו עם המשתמשים שלנו או המקדמות תוכן, שירותים או פעילויות המנוגדים לעמדה התחרותית שלנו, לאינטרסים שלנו או להשקפה שלנו בנוגע לפירסום". על המבקשת יהיה להוכיח בתביעתה שהתנהלות המשיבות מהוה הפרת ההסכם או רשלנות או עוולות נוספות המפורטות בתביעה ואשר מצדיקות את דחיית תחולתה של המדיניות הגלובאלית החדשה של המשיבות בדבר איסור טוטלי של פירסום הימורים בישראל.

לדבריה, הפסיקה שחייבה את חברות הסליקה וכרטיסי האשראי לאפשר את פעילות החברות כדוגמת המבקשת (ת"א 46456-07-15 לוטוס נ' ישרכארט וכן ת"א 35637-03-22 אודצ'י נ' ישרכרט), נבעה מכך שללא אפשרות סליקה, עסקן לא יכול כלל להתקיים.

כפי שנקבע בת"א 59953-07-18 קריישן סטייג' בע"מ נ' פייסבוק (31.1.19): "מקובלת עלי הטענה, שבשים לב לסביבת התחרות שבה פועלת המבקשת – העולם הדיגיטאלי והמדיה החברתית, עצירת פעילותה לתקופה ממושכת עלולה להסב לה נזקים רבים, אשר יכולים להביא להוצאתה 'מהמשחק'. אף אם ניתן יהיה לפצות את המבקשת בעתיד, סבורני כי בנסיבות העניין ובהיעדר ראיות להפרות הנטענות, אין מקום להעדיף אפשרות עתידית של פיצוי על פני מתן סעד זמני אשר יאפשר לה להמשיך בפעילותה". במקרה דנן, אין מחלוקת שהמבקשת לא הפרה שום כלל של המשיבות.

במסגרת תביעה שהוגשה בת"א 46456-07-15 לוטונס מועדון חברים בע"מ נ' ישרכארט ואח' שבה נדונה תביעה של חברות שונות כנגד חברת ישרכרט שמנעו מהן להמשיך להעניק שירותים פינאנסיים, ניתן פסק דין על-ידי כב' השופטת חנה פלינר ביום 13.7.21 שבו נקבע שעל אף האמור בנייר העמדה, אין מקום לאפשר את סגירת פעילותן הפיננסיות של אותן תובעות על-ידי חברות האשראי בהתבסס על נייר העמדה.

...

סיכומו של דבר: משהמשיבה לא הגישה תצהיר תשובה, לא הונח על ידה מסד עובדתי הסותר את העובדות שנטענו על-ידי המבקשת.

לפיכך, משקיימת עילת תביעה לכאורה ומאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת, יש להיעתר לבקשה ולפיכך ניתן בזאת צו מניעה זמני האוסר על המשיבות למנוע את המשך פרסום המודעות שהמשיבה כבר אישרה לפרסום לפני חודש אוגוסט 2022.

המשיבות ישלמו למבקשת הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסך של 10,000 ₪.

כלל הכספים שנטל התובע מהנתבעת עומדים על סך של 868,680 ₪ סכום אשר צומצם במסגרת סיכומי הנתבעת והועמד על סך של 635,000 ש"ח. על רקע הגניבה ועל מנת למנוע המשכה נילקחו מהתובע לאחר הליך שימוע כדין כרטיס אשראי ששמש את הנתבעת והיה ברשות התובע, רכב שהיה בשימושו והתובע פוטר מעבודתו.

הסוגיות שבמחלוקת: אלו הן הפלוגתות בהן נידרשת הכרעתנו בהליך: מעמדו של התובע וזכאותו להפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות? זכאות התובע להפרשות לפנסיה? זכאות התובע לפדיון חופש? זכאות התובע ליתרת דמי הבראה? זכאות התובע לפצוי בגין העדר הודעה על תנאי העסקה ותלושי שכר פקטביים? נסיבות סיום עבודת התובע וזכאותו להודעה מוקדמת ולהשלמת פצויי פיטורים? טענת הקזוז של הנתבעת ובפרט לאור הודאת התובע בדבר נטילת כספים? דיון והכרעה מעמדו של התובע לטענת התובע, לא יכולה להיות מחלוקת בין הצדדים כי בנוסף להיותו בעל מניות שימש התובע כמנהל החנות בנתניה ולפיכך בינו לבין הנתבעת היתקיימו יחסי עובד מעביד.

מאחר והתובע לא חלק על הדו"ח שהגישה הנתבעת במצורף לתצהירה ולא טען במסגרת תצהירו כי נסיעותיו לחו"ל היו נסיעות עסקיות כך גם לעניין נסיעות התובע לאילת ולעניין הנתונים שעלו מדו"ח האיכון הרי שיש לקזז ימים אלה מימי החופשה הנטענים על ידי התובע.

...

הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 יום מהיום את הסכומים הבאים: תשלום דמי הבראה בסך של 809 ₪.

התביעות בגין הרכיבים, הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות, פיצוי בגין היעדר הודעה על תנאי העסקה, פיצוי בגין תלושים פיקטיביים, תמורת הודעה מוקדמת והפרשי פיצויי פיטורים – נדחות.

עם זאת, סברנו כי קיים טעם לפגם בהתנהלות שני הצדדים שלא מצאו לנכון לעגן ההתקשרויות ביניהם בכתב אשר יכול והיו מייתרים חלק נכבד מההליכים בין הצדדים לרבות חלק מרכיבי התביעה שנתבעו במסגרת הליך זה. נוכח האמור, מצאנו שלא לחייב בהוצאות מי מהצדדים.

בתביעה שהגישה לבית הדין האיזורי עתרה המשיבה לתשלום פצויי פיטורים, פיצוי על פיטורים שלא כדין בהעדר שימוע, פדיון חופשה, דמי הבראה, יתרת החזר נסיעות, ומשכורת אחרונה לפי תלוש השכר האחרון.

בקשר לכך נקבע כי המשיבה התקשתה להסביר מדוע כששלחה למבקש הודעת דוא"ל ביום 10.1.14, לאחר סיום עבודתה, לא העלתה את טענותיה כי היחסים המיוחדים שררו בינה לבין המבקש הביאו אותו להסכים לשימוש מתמשך בכרטיסי האשראי שלו; המשיבה הסתבכה בעדותה כשניסתה להסביר טענתה לפיה חברה שלה גנבה את כרטיס האשראי של המבקש; וכי המשיבה גם התקשתה לענות לשאלות בית הדין בדבר הוצאות שונות שהוצאו מכרטיסי האשראי של המבקש לרבות נסיעות לחוץ לארץ, אחזקת מכשיר טלפון נייד ועוד.

בקשר לכך נטען, בין היתר, כי שגה בית הדין בכך שחייב את המבקש בתשלום מלוא פצויי פיטורים, תוך שהתעלם מטענות שנטענו בפניו; במועד הפיטורים הבהיר המבקש למשיבה כי הוא שלל ממנה את פצויי הפיטורים, ובהתאם לכך בשלוש הודעות הדוא"ל ששלחה לו המשיבה, היא ביקשה לשחרר את כספי הפיצויים שהופשרו עבורה; משעה שנקבע כי המשיבה עשתה שימוש שלא כדין בכרטיסי האשראי של המבקש, היה מקום לשלול ממנה את פצויי הפיטורים במלואם.

בתוך כך הציגה המשיבה תצהיר ממנו עולה כי היא אשה בריאה במיטב שנותיה המועסקת במשרה מלאה ולא תהיה כל מניעה בידה מלהשיב למבקש כל סכום ככל שיידרש לכך.

...

לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק הדין של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

לאור האמור ונוכח שילוב סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, החלטתי להיעתר לבקשה, בכפוף להפקדת הסכום הפסוק בקופת בית הדין.

סוף דבר - הבקשה מתקבלת כאמור בסעיף 13 לעיל.

לפיכך לטענתם קמה זכאותם לפצוי על פי הפוליסה בסך של 200,000 ₪ בתוספת פיצוי על נזק שגרמה הנתבעת בהתנהלותה.

לטענת הנתבעת הפוליסה נשלחה והתקבלה אצל התובעים , והמנוח היה מודע או היה אמור להיות מודע לתנאיה וסייגיה שהובלטו כנדרש ,לרבות הסייג בדבר העידר כסוי במקרה ביטוח, כמו נסיעה ברכב דו גלגלי מונע או טרקטורון בין כנהג ובין כנוסע.

הרכישה נעשתה בדרך של חתימה על טופס הצטרפות לביטוח במקום העבודה והפרמיה שולמה בכרטיס האשראי.

עדת ההגנה הגב' שרון גליל, משמשת בתפקיד ראש צוות חדר סריקה ודואר במשך כ 20 שנה אצל הנתבעת.

הנתבעת יכלה בנקל להמציא את תעוד פנית נציג הנתבעת אל התובעת למצער ,בשיחה מאוחרת ,עליה העידה התובעת כאמור וזאת בעת שהמנוח שהה בחו"ל , אולם לא עשתה כן. לכן יש בכך לסתור את החזקה הנטענת בדבר ידיעה על קיומו של החריג .

...

לעומת זאת ככל שעסקינן בפוליסה המקורית, (שהנתבעת הגישה כשהיא סרוקה בצבע) נראה שהנתבעת יצאה ידי חובת ההבלטה הנ"ל ,ודין טענת התובעים היה להידחות לו המסקנה הייתה אחרת.

מן המקובץ ,המסקנה היא איפוא כי התובעים זכאים לפיצוי על פי הפוליסה .

לסיכום לאור האמור , אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 200,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

לאור כלל הנסיבות כמתואר , אני מורה כי לסכום זה יתווספו הוצאות בגין אגרה ושכ"ט עו"ד בסך של 23,400 ₪.

מדובר בכרטיס אשראי בנלאומי שניתן לשימוש בחו"ל. ביום 4.3.22 עשה התובע שימוש ראשון בכרטיס האשראי ומשך 1,000 לירות טורקיות, וחוייב בעמלה של 60 לירות טורקיות (246.49 ₪).

הנתבעת דחתה את דרישתו לזיכוי, ולפיכך הגיש התובע תביעה להחזרת סכום המשיכות שלא אושרו בסך של 8,347 ₪ בצרוף פיצוי בסך 2,500 ₪ בגין עגמת נפש והוצאות בגין הגשת התביעה לרבות ייעוץ משפטי בסך 1,000 ₪.

דיון והכרעה ביום 20.12.22 היתקיימה ישיבת הוכחות במהלכה נשמעו עדויות הצדדים - התובע, מחד ומאידך - נציג הנתבעת, מר יותם רדק, חוקר במחלקת מניעת הונאות בנתבעת.

...

לאור האמור סבורה הנתבעת, כי יש לדחות את התביעה.

לאחר שעיינתי במסמכי התיק, בחנתי את חומר הראיות, שמעתי את עדויות הצדדים ונתתי את דעתי לכל טענותיהם, סבורני כי דין התביעה להתקבל בחלקה הגדול, כפי שיפורט להלן.

לאור האמור לעיל, אני מורה על קבלת התביעה בחלקה הגדול, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע 8,101 ₪ (בגין המשיכה והעסקה שבמחלוקת) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 5.3.22 ועד מועד התשלום בפועל, עגמת נפש בסך 800 ₪, הוצאות ניהול ההליך בסך 1,000 ₪ והחזר אגרה בסך 118 ₪.