בחקירתה הנגדית על ידי נציגת הנתבעת, לשאלה: "רשמת שהמלון המקורי היה מלון בוטיק. את יכולה להוכיח את זה" השיבה: "זה מלון 5 כוכבים", לשאלה: "אין מחלוקת שמדובר במלון שהזמנתם שהוא מלון 5 כוכבים. אני אומרת לך שזה לא מלון בוטיק" השיבה: "זה מלון 5 כוכבים בוטיק. הוא מצא חן בעיני והוא על הים. זה המלון ואני מגישה לביהמ"ש העתק מפירסום של המלון הזה שרואים שהוא מלון 5 כוכבים, מלון בוטיק. מוגש ומסומן ת/3. זה מלון בוטיק. מפורט בדף שצירפתי בת/3 שזה מלון 5 כוכבים ומלון בוטיק. מצורף כל מה שיש במלון הזה בצורה מפורטת", לשאלה: "ציינת את המילה בוטיק. מה זה בוטיק" השיבה: "בוטיק בשבילי זה שכל המתקנים נמצאים במקום אחד. מלון קטן ואיכותי. אני הזמנתי את מלון אקטיה ושם רציתי להיות", לשאלה: "אין מחלוקת שהזמנתם את מלון אקטיה שהוא מלון 5 כוכבים" השיבה: "נכון. אני קוראת למלון כזה מלון בוטיק".
עד מטעם התובעת, בן זוגה יצחק פרץ, שהוא בן זוגה, תיאר בעדותו את אופן השתלשלות הארועים בציינו כדלקמן:
"כשהתביעה הוגשה על ידי חגית כץ שהיא בת הזוג שלי לא הייתי עו"ד. היום אני עו"ד. אני בן זוגה של התובעת ואנחנו נסענו יחד לחופשה. החופשה הוזמנה בחודש ינואר 2014. החופשה כללה טיסה פלוס מלון אקטיה. היתקבל אישור מהנתבעת לשעת הטיסה ולמלון עוד בתאריך 2.4.15. מדובר במלון 5 כוכבים שכל הפינוקים נמצאים בו. ב-8.4.15 הייתה אמורה לצאת הטיסה משדה התעופה בן גוריון. הגענו לטיסה כמתוכנן וטסנו לכרתים. נחתנו בשדה התעופה בשעה 16.00. בא אוטובוס ואסף אותנו מהשדה, נסענו איתו למלון שהזמנו את החופשה. הוא הוריד אותנו באותו זמן היה גשם זלעפות, לקח כמה דקות לחפש את הכניסה למלון. עד כדי כך שהיינו רטובים עד לשד עצמותינו. מצאנו את הכניסה. מגיעים בהפתעה גדולה, מלון סגור, עובדים ועושים שיפוצים בו והכל סגור לחלוטין. מגיע בן אדם שקיבל אותנו ואמר מה אתם עושים פה. ניסה לעזור לנו ולא הבין. גם בשבילו הייתה הפתעה גדולה לראות אותנו. הוא אמר אני הודעתי באופן אישי לנתבעת קוי חופשה שהמלון סגור ואתם רואים שרק אתם הגעתם. בזמן זה אנו מנהלים דיאלוג ארוך כשאנו רטובים ומחכים, דיברנו עם נציג הנתבעת. הוא אמר לנו תמתינו אני איחזור אליכם. הבחור במלון לא היה לנו כוס תה לתת לנו. המתנו ואחרי כמה שעות קבלנו הנחיה להגיע לקחת מונית וגם זה היה קשה לבעל בית המלון למצוא מונית. אז עם המונית הגענו למלון אחר שנציג הנתבעת ציין שנגיע אליו. הגענו למלון הזה והיה גשם שוטף. הבחור של קוי חופשה עם מטריה ואנו מחפשים את עצמנו מגיעים למלון. ממתינים בקבלה של המלון וחשבנו שהגענו למלון וסוף סוף נזכה למנוחה, הסיפור לא ניגמר. בקבלה הודיעו שהמלון תפוס ומלא ואין להם מקום לקבל אותנו. אז שוב נציג הנתבעת לקח אותנו למכונית שלנו, זו מכונית קטנה מאד הייתה ובקושי נכנסנו עם המזוודות והביאו אותנו למלון שלישי בשם אלדמר. במלון הזה כשהגענו לשם זה לא המלון שציפינו ורצינו לקבל שכן המלון הזה היה מלון עם חדרים מפוזרים בשטח נרחב מאד וכדי להגיע לקבלה או לחדר אוכל או לחדר כושר היו צריכים ללכת ברגל או להזמין רכב מהקבלה וזה היה סיוט וגם חיכינו הרבה זמן. זה לא רכב שהיו מביאים אלא טוקטוק פתוח כמו טרקטורון שהיו מביאים מהחדרים לחדר האוכל ומזג האויר היה חורפי היינו רטובים והסיוט התמשך. במקום מלון 5 כוכבים שהזמנו אז הגענו למלון שלא רצינו בו ולא היה מתאים לנו בכלל. היינו במלון הזה 3 לילות ו-4 ימים. בתאריך 11.4.15 היינו אמורים לחזור ארצה. הגיע אוטובוס שאסף אותנו בשעה 13.00 כדי לעלות לטיסה שהייתה אמורה לצאת בשעה 16.00. הגענו לשדה התעופה וראינו את זוועת העולם שאנשים נכים, אנשים נוספים רבים מאד, כעוסים שכבר חיכו לאותה טיסה שאנחנו היינו צריכים לעלות עליה מהבוקר. אמרו לנו שישנו עיכוב בטיסה והמשכנו לחכות שם בשדה התעופה והשעה 20.00. מבירור יחד עם הנופשים הנוספים התברר שהנתבעת ידעה כבר מראש שלא תצא טיסה באותו יום. הביאו אותנו לשדה התעופה סתם כדי שנתנתק מהמלון ועכשיו היינו צריכים להמתין חינם בשדה התעופה. בשעה 20.00 אמרו לנו אולי תהיה טיסה או לא תהיה טיסה, הסיעו אותנו לארוחת ערב במלון אחר של 2 כוכבים ואמרו שאולי נשאר לישון שם. אחרי ארוחת הערב אמרו לנו להשאר ללון במלון. גם את זה לא ידענו מהם, במקרה שאלנו את הבחור בלובי מה קורה פה, נקבל מחר ארוחת בוקר והוא אמר כן. הבחור בקבלה ידע שאנחנו צריכים להשאר במלון עד הבוקר ואנחנו לא ידענו. במלון בחדר לא היה מים חמים. חדר מגעיל. בלי שמיכה. היינו במלון עד ארוחת הבוקר, אכלנו ארוחת בוקר. לא אמרו לנו שום דבר. נשארנו במלון בסופו של דבר עד שעה 19.00. אז הגיע אוטובוס שאסף אותנו לשדה התעופה. בסופו של דבר עלינו לטיסה בשעה 22.00. הגענו לארץ בשעה 24.00. אני רוצה לציין שהייתה פה רשלנות מצד הנתבעת. החופשה לא הייתה חופשה וזה היה סיוט של חופשה. אנחנו מבקשים לפסוק לנו את הפצוי כפי שתבענו על כל עגמת הנפש שנגרמה לנו במהלך הימים האלה שאנחנו ציפינו לחופשה מהנה וזכינו בסיוט. אני ובת זוגי התובעת אנשים מאד מסודרים, את החופשה הזמנו 3 חודשים לפני המועד. הנתבעת הייתה יכולה לבדוק לפני שהיא מכרה לנו את החופשה הזו ולדעת שהמלון בשיפוצים ושהוא סגור ולבוא איתנו בדברים ולהציע לנו הצעה אחרת שלא עשתה. עד שהגענו לכאן הרבה הוצאות, עוד קודם לעניין של התביעה. גם בזה שניסינו והתקשרו אלי לפני יומיים, אנחנו יודעים שאנחנו לא בסדר, נגרם לך עגמת נפש. למה להביא עדים? בסופו של דבר הנתבעת לא הציעה לנו הצעה כלשהיא לסיום העניין. גם היום בבוקר לפני הדיון הנתבעת שאלה מדוע יש צורך להביא עדים וכאילו רצתה להגיע איתנו להבנה אבל לא הציעה שום דבר".
עד מטעם התובעת, מוטי חיקי, ציין בעדותו כדלקמן:
"אני נפגשתי עם התובעת ובן זוגה ביום 11.4.15 בשדה התעופה בכרתים שעה שרציתי לחזור לארץ באותה טיסה שהתובעת ובן זוגה היו צריכים לטוס גם ארצה. שוחחנו בינינו. גם אני הגעתי לטיסה הזו כתוצאה מכך שגם אני יצאתי לחופשה דרך קוי חופשה. הטיסה חזרה לארץ התעכבה והתעכבה. הטיסה הייתה צריכה לצאת בשעה 16.00. יצאה בסופו של דבר חזרה לארץ 30 שעות לאחר מכן. כל זה עם הרבה מאד ענויים בתוך התהליך הזה של ה-30 שעות. לקחו אותנו למלון דרכים כזה אולי 2 כוכבים או כוכב אחד ואולי פחות. למלון הזה הגענו בשעה 20.00 לערך וכל הנושא היתנהל שהסטנד ביי היה לאורך כל הדרך. כל הזמן לא ידענו מה קורה איתנו, לא ידענו אם נשאר במלון, לא ידענו אם נישן במלון, לא ידענו מתי הטיסה תצא. בסופו של דבר אכלנו ארוחת ערב במלון. היה לחץ של עשרות אנשים על דלפק הקבלה, לשמוע מה חדש והנתבעת לא הודיעה דבר. בסופו של דבר נשארנו ללון במלון, היינו צמאים לחדשות ולא יידעו אותנו. אף אחד לא יצר איתנו קשר. בבוקר אכלנו ארוחת בוקר ובסופו של דבר המתנו כל היום למחרת עד שעה 19.00 בערך באי ודאות. אף אחד לא לקח אחריות. בסופו של דבר בשעה 19.00 למחרת היום הגיע אוטובוס ואסף אותנו לשדה התעופה. האוטובוס הגיע קודם בסביבות השעה 16.00. אמרו לנו אתם עוד 10 דקות יוצאים. תאכלו ארוחת צהרים מהר. 10 דקות התארגנו מהר, הכל ברמה צבאית. עלינו לאוטובוס והגענו לשדה התעופה ואז שוב הסתבר שהטיסה לא יוצאת רק בסביבות השעה 22.00 עלינו לטיסה שיצאה בסופו של דבר שעה אחרי ולארץ הגענו בסביבות 24.00 בערך עייפים. נגרמה לכולם עגמת נפש. אני גם מציין שאני עומד להגיש תביעה כנגד הנתבעת בגין כל מסכת הייסורים שעברתי".
עדה מטעם התובעת, עליזה תלם, ציינה בעדותה כך:
"אני הכרתי את התובעת ובן זוגה במלון אלדמר רזורט. כשהתובעת ובן זוגה הגיעו למלון אני הייתי במלון ואני למעשה הזמנתי מלכתחילה את חופשתי במלון הזה. אני גרתי במלון הזה בבנין המרכזי שהיה בזמנו רק הוא עבד. הם מפעילים את המלון כולו רק לאחר החורף. כשהתובעת ובן זוגה הגיעו למלון לא היו חדרים פנויים באגף הזה של המלון בבנין המרכזי. לכן שינעו אותם לביתנים קרובים לים שהיו פזורים על שטחי המלון רחוק מהבנין המרכזי. מזג האויר היה סוער ביותר. כדי להגיע מהמקום שבו התובעת ובן זוגה שוכנו לבנין המרכזי ששם היו חדרי האוכל וכל המתקנים הם נאלצו להגיע במין כלי רכב טוקטוק כמו טרקטורון. מזג האויר היה גשום באותם ימים ואני זוכרת אותם מגיעים לחדר רטובים הם וכל החפצים שלהם. הם לא יכלו לצאת מהחדר במהלך הימים ששהו שם כי הם היו רחוקים מהבנין המרכזי וכל המקתנים שהיו בבנין המרכזי".
עד מטעם הנתבעת, מנוס זרבקיס, ציין בעדותו כדלקמן:
לשאלה: "מה תפקידך" השיב: "אני מנהל אחזקה של צי המטוסים של חברת בלו בירד שזו חברת תעופה יוונית שהנתבעת עובדת איתה. אני מנהל אחזקה של צי המטוסים של החברה הזו. אני הגעתי במיוחד מכרתים כדי להעיד בדיון הנוכחי. לשאלה: מה קרה ב-11.4.15" השיב: "כשהמטוס מתל אביב היה צריך להגיע לכרתים כי המטוס חנה בתל אביב והיה צריך להגיע לכרתים להירקליון משם הייתה אמורה לצאת הטיסה ביום 11.41.5 בשעה 18.10. באויר כשהוא רק התחיל להמריא מתל אביב, הטייס ניסה לסגור את המדפים של המטוס, כשהוא ניסה לעשות את זה זה לא הצליח. לפי ההוראות יש לו ספר הוראות כיצד לפעול. הוא התחיל לפעול בהתאם להוראות שבספר ובסופו של דבר ההוראה הייתה שהוא ינחת בשדה התעופה הקרוב ביותר. לכן הטייס חזר בחזרה ונחת בשדה התעופה בן גוריון בתל אביב. כשהוא חנה הוא הודיע שהוא צריך מהנדס שיבוא לתיקון. מי שמטפל במטוסים שלנו בשדה התעופה בתל אביב הייתה חברת אל איטליה. רק היא אמורה לטפל ולא שום חברה אחרת. אז הגיעו מחברת אל איטליה לטפל במטוס. מי שבא לטפל במטוס בדק את כל הנושא והודיע שצריך להכניס את המטוס למיתקן לטפול לבדיקה. כך עשו. בודאי שידענו שאנשים ממתינים בשדה התעופה בכרתים כדי להגיע לישראל. ברגע שהודיעו לנו שהמטוס מקורקע ולא יכול לטוס בגלל התקלות שהיו בו, התחלנו לטפל בכל מה שנידרש כדי שיבוא מטוס אחר ויסיע את הנוסעים. היינו צריכים שהמטוס יהיה מטוס ארופי, מאושר על ידי מינהל התעופה בישראל, שיהיה בו מספיק מקום כדי לקחת את כל הנוסעים. לא הצלחנו להשיג מטוס שכזה כדי שיטיס את הנוסעים וזה לקח לנו זמן. מדובר היה ביום שבת, זה היה פסח לאורתודוקסים וכל דבר היה סגור ולא הייתה אפשרות קלה להשיג מטוס חלופי שיעמוד בדרישות. לכן אנחנו פנינו גם לחברות ישראליות. מישראל יכולנו להשיג מטוס אחד בלבד ואנחנו הסכמנו על המחיר. אחרי שעתיים הם התקשרו אלינו ואמרו לנו שהם מצטערים שלא יכולים להעמיד לרשותנו את אותו מטוס. הביטחון היה בחופשה ואי אפשר היה להשיג אנשי בטחון ולכן הטיסה הזו לא יכלה לצאת. כך שלא היה פיתרון ושוב חיפשנו פיתרון. דיברנו עם הנתבעת ואמרנו לנתבעת שכל הנוסעים ישאו במלון ללון ונוסעים שכבר הגיעו לשדה התעופה הרקליון שיקחו אותם למלון. חפשנו מלון וכל בתי המלון היו מלאים. בסופו של דבר מצאנו מלון בעיר הרקליון וזה מלון ששמו וניסקו. זה קרוב לשדה התעופה. זה היה המלון היחיד שיכול היה לקבל 169 נוסעים. הזמנו אוטובוסים שלקחו את הנוסעים לאותו מקום. הם אכלו שם ארוחת ערב וחילקו להם חדרים. אנחנו בנתיים המשכנו לחפש פיתרון. כך שלכל הנוסעים שהיו צריכים לצאת באותה טיסה היו סידורים או באותו מלון שבו הם נשארו או במלון הזה שאנחנו סידרנו לאלו שהיו בשדה התעופה והבאנו אותם לשם. ביום ראשון הצלחנו להשיג טיסה מחברת טיסה בלו אייר וגם טיסה נוספת של חברת נאוס איירלין. חלק מהנוסעים נסעו ביום ראשון בכל אחת מהטיסות האלה. ביום שני התיקון של המטוס שנשאר בישראל הסתיים ואז הוא הגיע להרקליון והנוסעים שנשארו בהרקליון יצאו חזרה לארץ בטיסה עם המטוס הזה ביום שני".
בחקירתו הנגדית, לשאלה: "האם אתה גר בישראל" השיב: "לא. אני גר בהרקליון. באתי לארץ אתמול", לשאלה: "איפה היית כשהמטוס בארץ היה מקולקל" השיב: "הייתי בהרקליון. אני רק טיפלתי בכל הנושא ולכן הגעתי", לשאלה: "האם יש לכם רק מטוס אחד שהוא היה מקולקל ולא יכלתם להביא אחר", השיב: "יש לנו 2 מטוסים. השני היה בטיסה. האחד הזה שעליו סיפרתי היתקלקל".
עדה מטעם הנתבעת, אפרת גולן, ציינה בעדותה כדלקמן:
"אני חוזרת על כל האמור בכתב ההגנה ובמסמכים שצורפו. אני הממונה על פניות הציבור בקוי חופשה בע"מ. לגבי הטיסה חזרה לארץ שהייתה אמורה לצאת ב-11.4.15 התובעים ציינו את נושא העמימות של חזרה לארץ בטיסה, במקרים כאלה זה מצב לגיטימי. מצב שלא בשליטת חברת התעופה. הוא עשוי לקרות וכולם נמצאים במצב של עמימות, גם חברת התעופה שעומדת במצב של הפסדים כספיים מאד גדולים מאחר והטיסה לא ממריאה בזמן, מצד שני יש לקוחות במצב של עמימות ויש לסדר להם מלונות ואוטובוסים ובודאי שזה מצב של עמימות שלא נוח לכל הצדדים. אנחנו טוענים בכתב ההגנה שהארוע של הטיסה ניכנס לסעיף 6 ה' לחוק שירותי התעופה, זה מצב שהטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא קשורות לחברת התעופה קוי חופשה בע"מ. לא היה ניתן לצפות לארוע כזה ועד שהמטוס ממריא ויצא מתל אביב להחזיר נוסעים מכרתים חזרה לתל אביב. אין ספק שזה ארוע לא נעים אבל לא בשליטת הנתבעת, לא ניתן להטיל רשלנות על הנתבעת בשל העובדה שהמטוס היה מקולקל וזה דבר שלא מקים רשלנות. באשר למלון בסעיף 2 לכתב ההגנה של הנתבעת, סכום העסקה 2246.47 ₪ לאדם. תביעה בסך 22,000 ש"ח. התביעה שהגישו התובעים היא בסכומים מוגזמים וחסרת פרופורציה. ממשיכים בהבאת 2 עדים על אף שבדיון הקודם לא דובר על עדים מטעמם של התובעים כדי לא להגדיל הוצאות משפט. מדובר בעדים שיספרו אודות המלון ונושא הטיסה. העדים מגדילים את ההוצאות ולא מטילים אחריות על הנתבעת ולא מעביר את ההוצאות כלפי הנתבעת. הנתבעת לא חולקת על הארוע בגין הטיסה ובגין המלון. הנתבעת ממשיכה בקוו הגנה שלא מדובר ברשלנות של הנתבעת ולא ניתן להטיל אחריות על הנתבעת בגין שני האירועים. לכן הוצאות בגין שני העדים לא צריך להיות על כתפי התובעים. בשיחה שהייתה לי עם בן זוגה של התובעת אכן נעשה נסיון להגיע לפשרה סבירה הגיונית בהתאם לסכום התביעה. אם התובעים היו עומדים על סכום פרופורציונאלי היו מונעים הגעה של 4 אנשים והבאה של אדון מנוס מחברת התעופה ביוון. להגדיל הוצאות בחינם לאור סכום העסקה, שהנו נמוך מאד, לאור פסיקות אחרות הפצוי נפסק מתוך סכום התביעה. המלון החלופי אליו הועברו התובעים הוא הרבה יותר יקר ברמה העובדתית מהמלון המקורי שהם הזמינו. העובדה שמנהלת האופרציה שנמצאת כאן ולא עלתה לעדות בחרה לתת להם מלון יותר יקר, זאת כדי לפצות אותם לאור הארוע המקורי שהמלון אקטיה היה סגור. עצם העובדה שירד גשם זה ארוע שלא באחריות הנתבעת. אילו לא היה יורד גשם אני בטוחה שהתובעים יכלו להנות מכל מיתקני המלון בו הם שהו. מדובר במלון הרבה יותר יקר מהמלון המקורי. אני מגישה את הפרוט של מיתקני המלון במלון בו שהו התובעים. יכלו לנצלו. מוגש ומסומן נ/1. לסיכום בנסיבות אלה אנו מבקשים לדחות את התביעה. לחלופין לפסוק סכום פיצוי סביר. לקחת בחשבון את העובדה שהנתבעת שילמה כרטיס טיסה לנציג מטעם חברת התעופה כדי שיספר אודות הארוע של עיכוב בחזרה לארץ שלא היה בשליטתם".
בחקירתה הנגדית, לשאלה: "את טוענת שהפניתם אותנו למלון יקר יותר. החדרים ששוכנו בהם סגורים בעונה הזו. לא היינו אמורים להיות בחדרים שרחוקים מהבנין המרכזי ושבכלל סגורים באותה תקופה" השיבה: "המלון לא היה סגור. גם לא המבנים. הטענה שחלק מהמבנים היה סגור זה עלה רק בדיון בעדות של גב' תלם. זה בכלל לא היה בכתב התביעה שלהם. אלדמר היה פתוח וכל החדרים היו פתוחים", לשאלה: "אתם ידעתם שיש עיכוב בטיסה ויכלתם להשאיר אותנו במלון ולא לתזז אותנו למלון רביעי" השיבה: "מאחר וכל הנופשים היו בעמימות, גם חברות התעופה וגם הנתבעת, היה צורך לאסוף את כל הנוסעים למקום אחד, זאת מאחר ואם היה נמצא מטוס אפשר היה להביא את כולם לאותו מטוס וזה היה מקל על הסיטואציה. הנזק היה לכם ביום הראשון. נחתתם בשעה 16.00. הגעתם למלון בשעה 19.00. הנזק הוא 3 שעות של אי נוחות. השיחה שלי הייתה לצמצם את ניפוח כתב התביעה".
עיינתי בכתבי הטענות, במוצגים שהוגשו, שמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם.
בעוד התובעת טוענת כי האחריות לעיכוב במועד הטיסה ועוגמת הנפש שנגרמה לה ולבן זוגה מאותו מועד שבו אמורה היתה לטוס עם בן זוגה לישראל (11.4.15) ועד מועד ההמראה בפועל 12.4.15 שעה 21:40, מוטלת על הנתבעת ועליה לפצותם על כך, טוענת הנתבעת כי אין כל יריבות בינה לבין התובעת בגין העיכוב בטיסה והשתלשלות האירועים להם טוענים התובעת ובן זוגה ומשכך יש לדחות עתירת התובעת לחיובה בפצוי כספי.
...
בקבלי טענת הנתבעת קובעת אני כי דין עתירת התובעת לחיוב הנתבעת בפיצוי כספי לה ולבן זוגה בגין הסבל ועוגמת הנפש שנגרמו להם, לטענתם, בשל העיכוב בטיסה מכרתים לישראל, דינה להידחות מחמת חוסר יריבות וכך אני מורה.
לסיכום, עתירת התובעת לחיוב הנתבעת בפיצוי כספי בגין הסבל ועוגמת הנפש שנגרמו לה ולבן זוגה בשל העיכוב בטיסה מכרתים לישראל על כל הכרוך בכך, נדחית בהיעדר יריבות בין התובעת לנתבעת ומשכך מתייתר הצורך לדון בכל אותן טענות שהעלתה התובעת באשר לכל אותם אירועים שהתרחשו, לטענתה, בשל העיכוב בטיסה מכרתים לישראל אירועים שגרמו לה ולבן זוגה לעוגמת נפש מרובה.
על כן, ועל דרך של הערכה, תשלם הנתבעת לתובעת עבורה ועבור בן זוגה, בגין הסבל ועוגמת הנפש שנגרמו להם כתוצאה מכך שהפרה הנתבעת את התחייבותה כלפי התובעת ובן זוגה, הכל כפי שפורט בהרחבה בפסק הדין, סך של – 8,000 ₪.
