לשיטת התובע, האמירות המוזכרות בשני המכתבים לעיל מהוות לשון הרע ועל כן על הנתבעת לפצותו בגין כך. עוד טען התובע, כי על פי עמדת היועצת המשפטית של הנתבעת, הרי ששידור ישיר בפייסבוק אינו אסור ועל כן לא היה רשאי ראש המועצה לאסור זאת עליו ובודאי שלא לכנותו כ"פורע חוק" וכ"פרובוקטור".
אי ציון שמו של התובע באותו מיסמך מלמד על המידתיות בה נקט ראש המועצה.
גם האמירה מיום 21.11.18, בתשובה למכתב התראה של התובע, כי התובע מבקש במעשיו להלך אימים על ראש המועצה, אין בה להוות לשון הרע.
...
בפתח הדברים אני מוצאת להעיר, כי איני מקבלת עמדת התובע, כי הנתבעת מנועה מלטעון טענת אמת דיברתי בהעדר שמיעת ראיות, זאת לנוכח הצהרת הצדדים בדיון מיום 11.6.19 שהמחלוקת היא משפטית בלבד.
משכך, מקובלת עלי עמדת הנתבעת, כי הדברים של ראש המועצה נאמרו על פי ייעוץ משפטי שניתן לו, לפיו שידור בפייסבוק כפי שביקש התובע לעשות טעון אישור ובהעדרו, השידור הוא בניגוד לדין, ובשים לב לכך שמדובר בישיבה חגיגית, הדבר יפגע בחגיגיות הישיבה והמעשה הוא ניסיון לעורר פרובוקציה בישיבה החגיגית.
בנסיבות אלה, איני מקבלת את הפרשנות של התובע, כי האמירה "ניסיון לעורר פרובוקציה" זהה לכינוי התובע במילה "פרובוקטור". הדברים היו ביקורת על המהלך עליו הצהיר התובע, שידור הישיבה, ולא כינויו של התובע במילים "פרובוקטור" או "פורע חוק", כפי הפרשנות לה טען.
נוכח כל האמור לעיל, התביעה נדחית.