פיצוי על לשון הרע ללא ציון שמו של התובע

לגבי טענת לשון הרע, מציינת הנתבעת כי היא לא פירסמה שהתובע הנו "שתיין" ו"אלכוהוליסט", אלא שלאחר פיטוריו של התובע ושל מר סאמר, הוציא מנכ"ל הנתבעת מכתב לכל עובדי הנתבעת, ללא ציון שמות העובדים שפוטרו, ובו התריע על כך ששתיית אלכוהול בזמן העבודה מהוה הפרת משמעת חמורה ומסוכנת ביותר, וכי לנתבעת לא תהיה כל סובלנות לגבי הפרת משמעת המסכנת את עובדי הנתבעת.

באותו מקרה פוטרה עובדת, ולאחר מכן שלח מנכ"ל הנתבעת הודעה בדוא"ל לעובדי החברה, וכתב בו "לחברנו לעבודה, לידיעתכם שגית פוטרה היום בו במקום בשל היתנהגות חסרת סבלנות שאין הדעת סובלת אותה". גם באותו מקרה, בית הדין האיזורי דחה את התביעה לפצוי בגין פירסום לשון הרע, וקבע כי הדוא"ל שבנידון, גם אם הוא כולל "לשון הרע" על העובדת, חוסה תחת הגנת תום הלב לפי סעיף 15(2) לחוק, היות שיחסה של החברה כלפי עובדיה הטיל עליה חובה להודיע לעובדיה על פיטוריה של העובדת.

...

בהתחשב בכל האמור לעיל, ובכך שמשכורתו הקובעת של התובע עמדה על סך של 9,500 ₪[footnoteRef:82], הרי ששיעור הפיצוי הנתבע על ידי התובע – סך של 50,680 ₪ בגין פיטורים שלא כדין, הינו סכום סביר וראוי.

[82: ראו נספח 8 לכתב ההגנה – "הודעת מעביד על פרישה מעבודה של עובד".] לסיכום לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי התובע פוטר בהליך פיטורים פגום ואשר אינו מבוסס על תשתית עובדתית מוצקה.

לפיכך, דין התביעה להתקבל בחלקה, ועל הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 50,680 ₪, סכום אשר יישא בהפרשי הצמדה וריבית החל מיום מתן פסק הדין, ועד למועד התשלום בפועל.

לשיטת התובע, האמירות המוזכרות בשני המכתבים לעיל מהוות לשון הרע ועל כן על הנתבעת לפצותו בגין כך. עוד טען התובע, כי על פי עמדת היועצת המשפטית של הנתבעת, הרי ששידור ישיר בפייסבוק אינו אסור ועל כן לא היה רשאי ראש המועצה לאסור זאת עליו ובודאי שלא לכנותו כ"פורע חוק" וכ"פרובוקטור".

אי ציון שמו של התובע באותו מיסמך מלמד על המידתיות בה נקט ראש המועצה.

גם האמירה מיום 21.11.18, בתשובה למכתב התראה של התובע, כי התובע מבקש במעשיו להלך אימים על ראש המועצה, אין בה להוות לשון הרע.

...

בפתח הדברים אני מוצאת להעיר, כי איני מקבלת עמדת התובע, כי הנתבעת מנועה מלטעון טענת אמת דיברתי בהעדר שמיעת ראיות, זאת לנוכח הצהרת הצדדים בדיון מיום 11.6.19 שהמחלוקת היא משפטית בלבד.

משכך, מקובלת עלי עמדת הנתבעת, כי הדברים של ראש המועצה נאמרו על פי ייעוץ משפטי שניתן לו, לפיו שידור בפייסבוק כפי שביקש התובע לעשות טעון אישור ובהעדרו, השידור הוא בניגוד לדין, ובשים לב לכך שמדובר בישיבה חגיגית, הדבר יפגע בחגיגיות הישיבה והמעשה הוא ניסיון לעורר פרובוקציה בישיבה החגיגית.

בנסיבות אלה, איני מקבלת את הפרשנות של התובע, כי האמירה "ניסיון לעורר פרובוקציה" זהה לכינוי התובע במילה "פרובוקטור". הדברים היו ביקורת על המהלך עליו הצהיר התובע, שידור הישיבה, ולא כינויו של התובע במילים "פרובוקטור" או "פורע חוק", כפי הפרשנות לה טען.

נוכח כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

בודאי שהכפשת הנתבעת בפני ילדיה על ידי התובעת, זו פעולה פוגענית לא פחות ודומה שיותר, מהכפשת התובעת על ידי הנתבעת, בפני גולשים זרים בקבוצת פייסבוק סגורה, ללא ציון שמה של התובעת וכאשר כל נזק לא הוכח.

בהחלטתי שאין מקום לפסוק פיצוי כספי כלשהוא בגין לשון הרע שפירסמה הנתבעת כנגד התובעת לקחתי בחשבון מספר דברים נוספים, מלבד חוסר תום הלב של התובעת, מעורבותה בסכסוך והתנהלותה כלפי הנתבעת.

כולם" מדיניות משפטית ראויה איננה לטעמי לעודד הגשת תביעות לשון הרע ואין מקום לפסיקת תשלום פיצוי לאחד על ידי האחר, אלא במקרים חריגים שאינם מתקיימים בתיק זה. ראה גם עמ"ש (ת"א) 47311-10-13 פלוני נגד פלמונית, פסקה 65 לפסק הדין: "יש ממש בטענות המערערים כי כאשר עסקינן בסכסוך משפחתי, שומה על בית המשפט לנקוט

...

על מנת לבאר מדוע אני סבורה כי התובעת הגיעה לבית המשפט שלא בתום לב, תפורט להלן מעורבותה בסכסוך המשפחתי והתנהלותה כלפי הנתבעת, כפי שעולה מהמסמכים שהוגשו לתיק התובעת פעלה באופן אקטיבי להסטת ילדי הנתבעת כלפיה, ראה למשל תכתובת של התובעת עם הבת הקטינה של הנתבעת והאב – וכך פונה בכתב אשה בוגרת (התובעת) לנערה קטינה: 22 "תקשיבי טוב עד עכשיו כיבדתי אותך!!! תפסיקי לדבר עלינו מה לא מובן??? אני בת 40 ולא

..לאור ההתנהלות הנגדית הדבר יילקח בחשבון לצורך פסיקת "פיצוי ללא הוכחת נזק". אחרי ששקלתי את מכלול הנסיבות, הגעתי למסקנה שהפיצוי המגיע לתובע בגין פגיעה בשמו בסעיף זה הינו 1 ₪ (שקל אחד), שישולם על ידי הנתבעים 1 ו 5 ביחד ולחוד.

סוף דבר – אני דוחה את דרישת התובעת לפסיקת פיצוי כספי בגין דברי לשון הרע שפורסמו בעניינה.

בה בעת, התראיין הנתבע לתכנית רדיו ובמהלך הריאיון אישר בפה מלא כי התובע – הוא הוא אותו גורם בו רואה המישטרה את מי שעומד מאחורי פעולות המעקב שהזכיר המפכ"ל. הנתבע הוסיף וציין באותה הנשימה, כי לדעתו אין יסוד של ממש לטענה כלפי התובע ואף מתח ביקורת על המפכ"ל. אותה אמירה במסגרתה אישר הנתבע כי התובע, בציון שמו המלא, הוא אותו גורם לו מייחסים המישטרה והמפכ"ל את ביצוע המעקב אחר החוקרים המעורבים בחקירות ראש הממשלה, עומדת בטבורה של תביעה זו. התובע טוען כי מעולם לא היה מעורב בבצוע כאלו פעולות מעקב אחר חוקרי המישטרה, שאין כל יסוד לקשירת שמו לפרשה זו ושלפיכך מהוים דברי הנתבע הוצאת לשון הרע כלפיו.

שאלות אלו כלל לא רלוואנטיות לבירור המחלוקות בתיק זה. המחלוקות העומדות להכרעה נוכח טענות הצדדים מיתמקדות בשאלה אם הצגת התובע כמי שהמשטרה רואה בו חשוד במעורבות בפעולות מעקב שכאלו מהוה לשון הרע, וככל שכן – האם עומדת לנתבע הגנת "אמת בפירסום" או הגנת "תום הלב". עוד עומדת להכרעה השאלה אם בכלל בפצוי על הוצאת לשון הרע מעוניין התובע בהגשת תביעה זו, או שמא זו "תביעת השתקה" שתכליתה האמתית הרתעת כל מי ששוקל להזכיר את שמו של התובע בקשר עם פרשת חקירות ראש הממשלה או בכלל.

התובע עתר, לחילופין, לחיוב הנתבע בתשלום "כפל הפצוי" הקבוע בחוק איסור לשון הרע ללא הוכחת נזק.

...

כאשר מתברר שהתובע מנצל את כוחו הכלכלי העודף כדי לגרור את הנתבע לשלל הליכים, כאשר מתברר שהתובע מגיש תביעות לפיצויים בסך מצטבר גדול, כאשר מתברר שלפחות בהליך זה אין אפילו ניסיון לבסס את סכום התביעה הגדול, וכאשר מתברר שהתובע שב ומגיש תביעות כלפי גופים רבים המזכירים את שמו - אין מנוס מהמסקנה שהשמירה על שמו הטוב איננה המניע הדומיננטי בהגשת התביעה, אלא השמירה מפני אזכור שמו בתקשורת.

גורלה של תביעה זו היה דחייה ולו מטעם זה, אך כאשר נמצא שדין התביעה להידחות לגופה, יהיה למסקנה זו משקל בפסיקת ההוצאות.

ונוכח כל זאת אני דוחה את התביעה.

לעניין זה טען הנתבע בתמצית העדות (סעיף 8): "כל הנתונים של חישוב השכר וההפרשות השונות הופיעו בצורה ברורה ומפורטת בתלושי השכר שקבלו העובדים מדי חודש בחודשו. הטענה של התובעת בתצהיר שלה שהתברר לה על פיצול פקטבי ואסור בשכרה... עקב הייעוץ המשפטי שהיא קיבלה אין לה קשר עם המצב במציאות...". הינה כי כן, הסכמה לגבי הפרשות בגין רכיב המענק לא נטענה וגם לא הוכחה.

פיצוי בגין פירסום לשון הרע התובעת בתביעה עתרה לפצוי בסך 25,000 ₪ בטענה, כי מכתב התשובה של הנתבע לדרישותיה הכספיות כלל אמירות שהן בגדר לשון הרע.

פרטים מהותיים אלה הדרושים על מנת לבסס עילת לשון הרע אינם מצויים בתביעה וגם לא בתצהיר.

עוד בעדותה טענה התובעת, כי המכתב הופץ לכל העובדים (פרו' עמ' 10 ש' 25), אולם עדות בחקירה נגדית אינה יכולה לבסס גרסה לעניין זה באשר מדובר בטענה כבושה שלא עלתה בתביעה או בתצהיר, וממילא הגרסה היא כללית וחסרה את פירוט הנסיבות המתחייב לרבות ציון שמות העובדים שאליהם הגיע המכתב.

...

נוכח החוסר בכל הנוגע לרכיב "הפרסום" לא נדרש לדון בשאלה האם המכתב המדובר כולל אמירות שהן בגדר "לשון הרע". כללו של דבר, התביעה לעניין זה נדחית במלואה.

בהתאם גם נדחית התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש, ולו בשל העובדה, כי לא הובא ביסוס עובדתי לעתירה זו בתצהיר התובעת.

מכל מקום, נוכח כל המפורט לעיל אין מדובר בנסיבות חריגות, המצדיקות פסיקת פיצוי מסוג זה. סוף דבר מצאנו, כי התובעת זכאית לפיצוי הלנת שכר בסך 2,000 ₪.