פיצוי על התנכלות עירייה בהלבשת חוב ארנונה

לגבי אותה תביעת השבה טוענת הנתבעת כי חל גם מעשה בי דין היות והתקיים בין הצדדים הליך בתיק ת"ק 561/09 ושם הגיעו הצדדים להסכם שקבל תוקף של פסק דין לפיו הערייה תמחק 45% מהחוב של התובע לעירייה ולכל היותר 15,000 ₪.

הנתבעת טוענת, בנוסף, כי בכתב התביעה המקורי (טרם היה מיוצג) לא דרש התובע הצהרה כי הוא לא חייב כספים לנתבעת, למרות שהנתבעת טענה מלכתחילה, במסגרת בקשתה מיום 23.9.2014 (בקשה לסילוק על הסף) כי מכתב התביעה המקורי עולה בקשה של סעד הצהרתי, אך התובע, בתגובתו מיום 22.10.2014, הכחיש זאת ולכן קבעו בית משפט זה ובית המשפט המחוזי כי תביעתו הנה לסעד כספי וההכרעה בשאלת גובה חוב הארנונה, הנה הכרעה אגבית הנדרשת רק לצורך ההכרעה בנוגע לסעד הכספי.

במסגרת שתי התביעות שהגיש התובע ולמצער במסגרת התביעה בה הוגש תצהירה של גב' בן מוחא ניתן היה לבקש פירוט חוב זה. במקום זאת העדיף התובע להגיע לפשרה, לאחר מתן התצהיר, לפיה פיצתה אותו הנתבעת, ולמרות התצהיר לא ברר (אם לא ברר) את מהות החוב ולא עשה כן עד עתה וגם לא בתיק זה. התובע גם לא כלל בחוב, שלגביו הוא טוען שיש לאפסו, את חובותיו בגין מים (כפי שהודה בפרו' 7/26-27 ו-8/5-6).

התובע הסכים כי קבל מיד מהנתבעת בשנת 2005 לגבי חובותיו (פרו' 7/6) בזמן אמת כשקבל התובע את דרישות החוב היה עליו להגיש השגה ולא להמתין זמן כה רב טרם הגיש תביעותיו – בהן - במסגרת טענה כי הנתבעת מתעמרת בו - כלל טענה בגין גובה החוב, כאשר מדי פעם בין תביעה לתביעה הוא משפר/משנה עמדות למרות שכל המידע עליו הוא מסתמך נמצא בפניו.

...

כן בקש הוצאות עבור זכייה בבקשה לפי החלטתי מיום 13.9.15.

על כן אני דוחה את התביעה.

על כן התובע ישלם לנתבעת 511 ₪ בנוסף לסכום ההוצאות שנפסק נגדו בגין דחיית התביעה ובסך הכל 2,961 ₪ שישולמו תוך 30 יום מהיום.

התובעת מדגישה כי אינה מבקשת מבית המשפט להכריע בסוגיות שהונחו לפתחו של בית המשפט העליון אולם אין בכך כדי לשנות את העובדה שבמהלך האירועים בהם עסקו בתי ה משפט המחוזי והעליון הנתבעות ביצעו כלפיה וכלפי בעלה המנוח מספר רב של עוולות שבגינן יש לתובעים זכות לקבל פיצוי מן העיריה.

לטענתה של הערייה, התובעת הפכה ויכוח לגיטימי בדבר חבות בארנונה לסכסוך אישי ומנהלת מסע צלב בטענה כי הערייה החליטה להיתנכל לה. דרישותיה של הערייה לגביית חובות הארנונה הרובצים על נכסיה של התובעת אינן גחמה אישית אלא מבוססות על הוראות החוק וממניעים מקצועיים אלו היא פועלת ואין לה כל עניין אישי כזה או אחר עם התובעת.

הליכי עיקול בלתי חוקיים שננקטו כנגד התובעת לטענת התובעת בין השנים 2003 – 2007 נקטה העיריה כנגדה הליכי גביה אינטנסיביים ובלתי חוקיים המלמדים על התעמרותה של הערייה בה. צווי העיקול שהוצאו במהלך השנים נגועים, כל אחד בנפרד בפגמים מסוגים שונים, בכך שלא בוצעו על פי על הוראות פקודת המיסים (גביה) ולפיכך אינם חוקיים ויש לראותם בטלים.

...

סוף דבר תביעה זו הוגשה לבית המשפט בחודש 3/2009 ועתה, למעלה מעשור לאחר שהוגשה, היא מגיעה לקו הסיום.

בנסיבות העניין דין התביעה להידחות.

על כן אני מחייב את התובעת בשכ''ט עו''ד בסך כולל של 75,000 ₪ והוצאות משפט בסך של 15,000 ₪.

הרקע והשתלשלות ההליכים המשפטיים עניינה של התובענה שלפנינו, שהוגשה ביום 16.9.09, פיצוי התובע בסכום של 100,000 ₪ בשל היתנכלות נטענת של הנתבעים (להלן – העיריה) על ידי "הלבשת" חוב ארנונה על התובע לגבי נכס הרשום על שם אדם אחר, שאין כל קשר בינו לבין התובע.

...

בדיון ביום 18.5.11 חזר ב"כ התובע על הסכמתו שלא לקיים הוכחות בתיק, אולם ב"כ העירייה התנגדה וטענה: "הנזקים הנתבעים הם מופרכים ולכן אני סבורה שיש מקום לקיים הוכחות לעניין הנזקים, וגם לטענות התובע בעניין "הלבשת" חוב ארנונה שלא כדין יש לנו טענות" (פרוטוקול עמ' 2 שורות 11 – 12).

בנסיבות אלה, כאשר הגעתי למסקנה שהיה אשם תורם מצד התובע – יש לבחון האם נגרם בכלל נזק לתובע, ואם כן, מהו שיעורו , לנוכח האשם התורם מצדו.

לפיכך, אני קובעת כי לא הוכח ראש הנזק המתייחס לפגיעה בעסקו של התובע.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל – התביעה מתקבלת באופן חלקי.

לפניי תביעה לתשלום 282,669 ₪ המורכב מדמי שכירות, דמי שימוש ראויים, פיצויים מוסכמים, ופיצויים עבור חובות ונזקים שנגרמו לחנות ברחוב לבוש מרדכי 5, ירושלים (להלן: "החנות").

לא שילמו ארנונה, מים וחשמל עבור השימוש בחנות בתקופת השכירות.

אם לא די בכך התובע התנגד להתקנת שלט קבוע שהוזמן ע"י השוכרים, ואילץ אותם להישאר עם שלט ארעי שעיריית ירושלים הייתה קונסת אותם בגינו (להלן: "העירייה").

אפילו אקבל את טענותיהם של השוכרים שהתובע התנכל להם ולא איפשר להם להחזיק ולנהל את המסעדה כסדרה, ואראה במעשיו ובמחדליו הפרת ההסכם, עדיין הם אינם זכאים להשאר בחנות.

...

הודעת התשלום מופנית ל"שרם אבי" לכתובת החנות "לבוש מרדכי 5 חנות", המסקנה המתבקשת היא שמדובר בחוב חשמל עבור צריכת החשמל בחנות בתקופה בה מודים השוכרים כי החזיקו בה, לפיכך אני מחייב את הנתבעים לשלם סכום זה כשהוא נושא הפרישי הצמדה וריבית מיום התשלום 02/10/05 ועד ליום התשלום בפועל.

לסיכום 40.

אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע את הסכומים הבאים: 28,350 $ פיצוי מוסכם, לפי חישוב של ערך דולר ביום התשלום המיועד בתוספת ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.

יוער כי בפתח כתב התביעה העלתה הנתבעת שלל טענות, לפיהן: התובעים מנסים להיבנות מנכס אשר בגינו הם חבים בתשלום ארנונה (סע' 5 בכתב ההגנה), דין התביעה להדחות על הסף מחמת העידר עילה, חוסר תום לב, הטעה, ניסיון התובעים להתעשר שלא כדין, היות התביעה סתמית, כללית נעדרת כל ביסוס, קיומה של התחייבות בכתב, הפרת דיני חוזים, היות התובעים חבים לנתבעת ולא להיפך, ניסיון התובעים "להלביש מעשים שלא נוצרו ולא נבראו", ומחמת כך שהתובעים לא פעלו בהתאם לחקיקה הרלבנטית בדיני הארנונה ואינם יכולים להיבנות מהתנהלותם (סע' 4 בכתב ההגנה).

סע' 325 לפקודת העיריות [נוסח חדש] קובע כי: "חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה." כזו לא הוכח שנעשתה בנסיבות המקרה דנן.

כאשר התובע נישאל בחקירתו הנגדית: "בן אדם שמתעקש ומסרב לענות לדרישות שלך לא חשבת לפנות אליו בכתב" השיב: "לא. למה אתם הייתם אומרים עוד יום, עוד יומיים ורציתי העיקר לקחת את הכסף" (פרוטוקול הדיון עמ' 7 ש' 3 - 4), באשר לתובעת זו הודתה כי לא הייתה מעולם במועצה בעיניין חוב ארנונה או כל חוב אחר (פרוטוקול הדיון עמ' 8 ש' 3 - 6).

מובן מאליו כי לעיתים ייתכן מקרה בו האזרח נידרש לפנות לרשות ציבורית, אך לא ניתן להעלות על הדעת, כי בנסיבות המקרה דנן, מקום בו האזרח אינו פועל כפי הנידרש הימנו, יהא זכאי לפצוי כספי כתוצאה מהתנהלותו הלקויה.

...

דיון: ממכלול הראיות עולה כי התובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח טענותיהם ברמה הנדרשת בדין האזרחי והכול כדלקמן: ראשית ולמען הנוחות, יובאו להלן העובדות בהן אין מחלוקת בין הצדדים: הדירה מצויה בשטח השיפוט של הנתבעת.

לסיכום, הגם שהתובעים טענו לנזקים שונים כתוצאה מהתנהלות המועצה, עולה דווקא תמונה הפוכה, באשר לא עלה בידם להוכיח רכיבי תביעתם, כולם או מקצתם, אף לא אחת מטענותיהם הוכחה ברמה הנדרשת בדין האזרחי, אשר על כן הנני מורה על דחיית התביעה במלואה.

סיכום: לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

התובעים ישלמו, ביחד ולחוד, לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪.