פיצוי על החלקה ונפילה במלון

גדר המחלוקת הנתבעות אינן חולקות על העובדה שהתובע נפל והחליק בחדר הרחצה בעת שהתארח במלון, ואינן חולקות בפועל על התעוד הרפואי שהציג אודות החבלה שנגרמה לו. גדר המחלוקת נוגע בעקרו לשאלת החבות, קרי, הטענות בדבר ליקויים בטיחותיים בחדר הרחצה, רשלנות מצד הנתבעת 1 והקשר הסיבתי בין הליקויים הנטענים לתאונה ולנזקים שנגרמו לתובע.

בסופו של הדיון, לא הוצגו מטעם התובע ראיות המאפשרות לקבוע כי הנתבעת 1 התרשלה כלפיו וכי יש להטיל עליה חבות לפצותו בגין החבלה שנגרמה לו. העובדה המצערת שהתובע החליק ונגרמה לו חבלה אינה מובילה מניה וביה למסקנה שהנתבעת 1 התרשלה כלפיו.

...

כבר נפסק בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד ל"ז(4) 113 כי חיי היום יום רצופים סיכונים טבעיים ורגילים לפעילות אנוש מקובלת, וכי לא בכל מקרה יש הצדקה להטלת אחריות על המחזיק במקרקעין – "ההולך לבית-מרחץ אינו יכול להתלונן על שהרצפה חלקה (ע"א 683/77 [9] הנ"ל), והמתנדנד בנדנדה אינו יכול להתלונן על נזק, הנובע מסיכונים, שהם טבעיים לאותה נדנדה... אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים". במקרה דנן לא שוכנעתי במידה מספקת שהנתבעת 1 לא נקטה אמצעי זהירות נדרשים, ומקובלת עליי הטענה כי בפועל הותקנו בחדר הרחצה אמצעי בטיחות מונעי החלקה, גם אם בהיעדר ראיות אין אפשרות לקבוע האם היה די בהם, אם לאו.

סיכומו של דבר, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעות הוצאות משפט בסך של 500 ₪ תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית עד ליום התשלום בפועל.

התובע, יליד 1994, הגיש תביעה זו לפצוי כספי בגין תאונה שארעה לו ביום 13.2.10, במלון מרגוע בעיר ערד, כאשר התארח עם בני כיתתו במלון, ולטענתו החליק על שלולית מים, נפל על דלת זכוכית שנשברה וגרמה לו לנכות בידו.

...

באותו עניין, לאחר שהתובע עבר קורס חשמל רכב, מצא בית המשפט כי החזקה לא נסתרה (ת"א (מח' תל אביב) 1493/07 אל סעדי מחמוד נ' משטרת ישראל, (18/11/2012)).

בהתחשב בנתונים הקונקרטיים כאמור לעיל, נראה לי נכון לחשב הפסדי השכר לעתיד, בהתאם ל- 80% מהשכר הממוצע במשק, ובניכוי מס כ- 7,600 ₪ לחודש.

סיכומו של דבר כלל הנזק עומד על סך של 170,000 ₪.

בפסק הדין נדונה בין היתר סוגיית השלכת מעמדו של התובע כעובד זר, שמחזיק אשרת שהייה זמנית על הפצוי, בפרט הפצוי בגין הפגיעה בכושר ההישתכרות.

מלבד התרשמותי מעדות התובע, ובהקשר ישיר להערתי האחרונה, במסמך הרפואי שתיעד את הטיפול הרפואי שקבל התובע לאחר פחות משעה מהתאונה צוין: "בזמן עבודתו כעובד מטבח, החליק על ריצפה רטובה ונחבל". כידוע, קיימת חשיבות ראייתית לדברים המתועדים במסמכים רפואיים ראשוניים, במיוחד כאלה שנערכים בסמוך לאחר קרות התאונה (ע"א 8388/99 הסנה, חברה לביטוח בע"מ נ' בן ארי, פ"ד נו(4) 689, 699 (2002); ת"א (מחוזי חיפה) 1130/05 אבו סבית נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 10.4.2008); ראו גם ת"א (שלום קריות) פלוני נ' עירית נהריה (פורסם בנבו, 2.4.2018)).

אחריותה של הנתבעת הייתה לספק לתובע מקום עבודה בטוח נטול סיכונים בלתי סבירים, והיא הפרה חובה זו. בסיטואציה דומה ציין בית המשפט העליון כי: "המצאותו של שמן על רצפתו של מטבח היא בבחינת סכנה 'בלתי רגילה'. טיבו של שמן, שהוא יוצר סכנת החלקה חמורה ביותר, שאינה נמנית עם הסיכונים 'הרגילים', הנובעים מעצם פעילותו הרגילה והיום-יומית של אדם, הגם שפעילות זו נעשית במטבח. עובדת מציאותו של השמן במטבח דוקא אין בה כדי לשנות את מהות הסכנה, אותה הוא יוצר. גם מבחינה ערכית תראה החברה במפגע הנ"ל משום סכנה חמורה לשלמותו הפיסית של המחליק, ולכן היא תנסה למנוע סכנה זו על-ידי חיובו של מזיק פוטנציאלי, כמו המעביד במקרה שלפנינו, בנקיטת אמצעים סבירים" (ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח(1) 72, 77 (1984) (להלן: עניין רמדה)).

...

גילו של התובע, מהות הפגיעה ממנה סבל ותוצאותיה; המגבלות בתנועות היד; הטיפולים הרפואיים שקיבל ובכלל זה הטיפול בבית החולים שכלל אשפוז וניתוח; הנכות הצמיתה שנקבעה ורכיביה; תקופת ההחלמה הקצרה יחסית – כל אלה מביאים אותי למסקנה שיש להעמיד את הנזק הלא ממוני על סך של 65,000 ₪ נכון להיום.

סבורני כי לגבי התקופה למן חזרת התובע לעבודה (7/15) ועד היום (60 חודשים), יש לפסוק לתובע פיצוי חלקי גלובלי בגין הפסד שכר ע"ס של 35,000 ₪.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעות 1ו- 2 ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 202,678 ₪ נכון למועד מתן פסק הדין, בצירוף שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 40,000 ₪, וכן הוצאות בסך של 5,000 ₪.

בפני תביעת התובע, יליד שנת 1955 לתשלום פיצוי בגין ניזקי גוף שארעו לו לטענתו עת החליק על מים שהיו על ריצפת רחבת הכניסה למלון הנתבעת ביום 3.7.2017 (להלן התאונה).

...

התנאי הראשון דורש את חוסר ידיעתו ואת חוסר יכולתו של התובע לדעת את נסיבות גרימת הנזק (להלן: התנאי הראשון), התנאי השני דורש כי לנתבע תהיה שליטה מלאה על הנכס שגרם לנזק (להלן: תנאי השני), והתנאי השלישי דורש כי האירוע הנזיקי יתיישב עם המסקנה שהנתבע התרשל יותר מאשר עם המסקנה שנקט זהירות סבירה, כלומר שמסקנת ההתרשלות היא המסקנה המתבקשת לאור העובדות הידועות (להלן: התנאי השלישי).

כמו כן לא עלה בידיו להוכיח בראיות את התנאי השלישי לתחולת הכלל הנ"ל, דהיינו שהמקרה "מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה". יתרה מזו, על מנת שהתובע יוכל להוכיח תביעתו בעילת הרשלנות עליו לבסס את קיומם של יסודות מצטברים: חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית, הפרת חובת הזהירות, קשר סיבתי ונזק.

לאור כל האמור אני דוחה את התביעה.

לפני בית המשפט תביעה לפיצויים בשל ניזקי גוף שנגרמו לתובעת (ילידת 9.6.67), כתוצאה מתאונת נפילה שאירעה ביום 24.11.13 בשעה 07:30 לערך, עת ירדה במדריגות בבית המשותף (להלן: "הבית המשותף" או "הבנין"), בו היא מתגוררת, ברחוב טשרניחובסקי 41 חיפה (להלן: "התאונה").

אני קובע כי לא הוכח שהנתבעות התרשלו והפרו חובת זהירות קונקרטית כלפי התובע ובהתאם אין הם חבות לפצותו על נזקיו.

החלקה כשלעצמה אינה בבחינת "הדבר מדבר בעדו" וכדי לחייב מעביד או מחזיק על ביהמ"ש להשתכנע כי המעביד הפר חובה שגרמה להחלקה (ע"א 714/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פד"י לח(1), 72).

...

אני קובע כי לא הוכח שהנתבעות התרשלו והפרו חובת זהירות קונקרטית כלפי התובע ובהתאם אין הם חבות לפצותו על נזקיו.

אין מקום להטיל אשם לגרימת התאונה על מי מהנתבעים ועל כן דין התביעה להידחות.

תוצאה אני מורה על דחיית התביעה, ללא צו להוצאות.