פיצוי על הוצאות הקמה בפוליסת ביטוח רכב

התובע יליד 4.8.1988, נשוי ואב לשלושה ילדים, נפגע בתאונת דרכים בתאריך 18.6.2018, עת נהג ברכב מ"ר 3655267, אשר בוטח ע"י הנתבעת בפוליסת ביטוח רכב חובה.

על מנת להמשיך לעסוק בתחום ההכשרה, החליט התובע להקים מכינה קדם צבאית בערד המנוהלת ע"י עמותת דרך ארץ ונתמכת ע"י משרד הבטחון , משרד החינוך וגורמים פרטיים.

עם זאת יש לפסוק פיצוי גלובאלי בגין הוצאות שוטפות בתקופת הטיפולים הרפואיים לרבות הניתוח בסך 2,000 ₪.

...

אשר על כן הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 153,307 ₪ (סך המצוי בקירוב ממילא גם לשיעור 25% מהנזק, אם נזקו של התובע היה נבלע בתגמולי המל"ל או ההפרש בין הנזק לתגמולי המל"ל) בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21% וכן אגרת בית משפט בסך 715 ₪.

עוד ציין המשיב כי המבקשת 2 היא חברת ביטוח אשר "ביטחה את הנתבעת 1 בפוליסת ביטוח אחריות מעבידים ו/או פוליסת ביטוח חובה את השמוש ברכב מסוג מלגזה במועד התאונה" (הדגשה שלי – צ.ו; סע' 6 לכתב התביעה המקורי).

מאידך, בסע' 10 לכתב התביעה המקורי טען המשיב כי התאונה היא תאונת דרכים על פי חוק הפלת"ד וכי על "הנתבעת" מוטלת חובה לפצותו על פי חוק הפלת"ד. גם בסע' 11 לכתב התביעה המקורי שב המשיב טען כי התאונה היא תאונת דרכים אשר הוראות חוק הפלת"ד חלות בעיניינה.

בדיון שהתקיים לפני בית משפט קמא ביום 7.12.20, איפשר בית המשפט למשיב להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה המקורי, תוך שהוא מציין - "כתב התביעה הוגש ללא היתייחסות לעילה לפי פקודת הנזיקין אלא אך ורק בעילה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, כאשר עד עתה אין לתובע ראיות כי המלגזה הייתה מבוטחת בביטוח חובה או כי היא מהוה רכב מנועי.

לטענתן, אין בכתב התביעה כל איזכור של ממש לעילה מכוח פקודת הנזיקין וכתב התביעה אינו מיפרט את העובדות המקימות עילה מכוח פקודה זו .

כפי שהקדמנו ואמרנו מצויים אנו בתווך האפור שבין קימומה של עילה חדשה לשיקומה של עילה הנטענת ברפיון וכפי שהבהיר בית המשפט לא אחת - השאלה האם התיקון יוצר עילת תביעה חדשה אם לאו אינה תמיד פשוטה (ראו, רע"א 11137/05 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מגן דוד אדום לישראל, פיסקה 4 (2006), ואולם בנידון מעת שמצאה הערכאה הדיונית מנח רגל בסעיפי התביעה המקורית היוצרים יסוד לעילת הרשלנות רשאי הוא להורות על תיקון כתב התביעה לצורך ביסוסה ודיוקה של אותה עילה ואיננו מוצאים מקום להתערב בשקול דעתה זה. מכלל האמור הבקשה נדחית ואולם נוכח הקושי האמיתי בסוגיה הנדונה אותו העלו המבקשות בבקשתן לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

...

החלטת בית משפט קמא מיום 7.2.21 בית משפט קמא בהחלטתו מיום 7.2.20 נעתר לבקשת המשיב ואיפשר לו לתקן את כתב תביעתו.

כפי שהקדמנו ואמרנו מצויים אנו בתווך האפור שבין קימומה של עילה חדשה לשיקומה של עילה הנטענת ברפיון וכפי שהבהיר בית המשפט לא אחת - השאלה האם התיקון יוצר עילת תביעה חדשה אם לאו אינה תמיד פשוטה (ראו, רע"א 11137/05 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מגן דוד אדום לישראל, פיסקה 4 (2006), ואולם בנדון מעת שמצאה הערכאה הדיונית מנח רגל בסעיפי התביעה המקורית היוצרים יסוד לעילת הרשלנות רשאי הוא להורות על תיקון כתב התביעה לצורך ביסוסה ודיוקה של אותה עילה ואיננו מוצאים מקום להתערב בשיקול דעתה זה. מכלל האמור הבקשה נדחית ואולם נוכח הקושי האמתי בסוגיה הנדונה אותו העלו המבקשות בבקשתן לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

הרווח הקבלני הוא מעל להשבת המצב ועל כן אני דוחה רכיב זה. ויפים לעניין זה דבריו של כב' השופט עמית ברע"א 4179/20 בסט קאר חברה לשירותי רכב בע"מ נ' איי.

ראציונל זה נזכר גם בספרות מלומדים: "הביטוח לא נועד להעשיר את המבוטח, אלא לפצותו על הפסדיו בלבד". (אליאס, בעמ' 1207; אורי ידין חוק חוזה הביטוח-התשמ"א-1981 153 (גד טדסקי עורך, 1984) (להלן: ידין); ולר, בעמ' 253-252; **** פרידמן ואלרן שפירא בר-אור דיני עשיית עושר ולא במשפט כרך א 300 (מהדורה 3, 2015) (להלן: פרידמן ושפירא בר-אור); אלון ברנר ביטוח 291 (2001) (להלן: ברנר);Charles Mitchell & Stephen Watterson, Subrogation: Law and Practice 309-310 (Oxford University Press, 2007) (להלן: ווטרסון); Louis Kaplow & Steven Shavell, Fairness Versus Welfare, 114 Harv.

מקובלים עלי הדברים האמורים בספרו של רון אליאס, דיני ביטוח ( מהדורה שלישית,2016): "לדעתנו, מבוטח הפועל בתום לב ותחת הנחה סבירה כי המנעותו מפעולה תיגרום להתהוותה של התוצאה המזיקה, זכאי לשיפוי בגין נזק או אובדן שנגרמו מחמת פעולתו, וזאת אף אם בעת ביצוע הפעולה הליך הגרימה של הנזק טרם החל. כל תוצאה אחרת, חוטאת, לדעתנו, לרציונאל המוסרי והכלכלי המונח ביסוד סעיף 57 לחוק." אני ערה לטענת הנתבעת בדבר חישוב השיפוי וכן להפנייתה לפרק התנאים המיוחדים לפרק א', אולם טענה זו מתאיינת שכן הפוליסה נוקטת במילים "המבטח לא ישלם עבור שינויים, תוספות ושיפורים, אשר יבוצעו בעת ביצוע תיקונים המכוסים על פי הפוליסה, אלא אם היו הכרחיים לבצוע התיקונים". הסיפא של המשפט בצרוף חוות דעתו של המומחה כפי שהוצגה מעלה, מהוה חזוק לכך שהוצאות אשר הוצאו על ידי התובעת במסגרת תיקון הכשל, קרי הקמת הקיר מחדש, הנם הוצאות הכרחיות על מנת להחזיר את הפרויקט למצבו "כחדש" כפי שהיה מיד לפני קרות הנזק.

...

סוף דבר נוכח האמור לעיל, דין התביעה להתקבל בחלקה כך שהנתבעת תשלם לתובעת בהתאם למפורט להלן: גובה הנזק כמפורט בחוות דעתו של מומחה בית המשפט עמד על סך של 1,495,036 ₪.

מתוך סכום זה יש להפחית את הסך של 195,000 ₪ בגין רכיב הרווח הקבלני אותו איני מקבלת, וכן סך של 188,934 ₪ בגין המע"מ, רכיב עליו ויתרה התובעת.

מן האמור עולה כי הנתבעת תשלם לתובעת סך כולל של 671,010 ₪ בגין נזקיה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

פיצוי על טירחתו– 2,000 ₪.

שקריו באשר לנסיבות התאונה הנטענות על ידו בכתב ההגנה של נתבעת 3, משתלבים היטב בשקריו הבוטים באשר למועד הקמת פוליסת הביטוח של נתבעת 3.

אומנם ראוי היה לתבוע בפרשה זו גם ובעיקר את מר סעדי שהוא הנהג שגרם לתאונה, ואולם לנתבעת 3 אחריות מלאה לפצוי הנפגעים בתאונה, משום שלא דאגה לבטח את הרכב שלה בביטוח צד ג', ובנסיבות אלה עליה להכנס ככל יכולתה לנעלי חברת הביטוח החסרה, על מנת שאלו שניזוקו מהרכב שלה יזכו במידת האפשר בפצוי.

נתבעת 3 תשלם בנוסף לנתבעת 1 הוצאות בסך 5,000 ₪ בתוך 30 יום (נתבעת 1 תשלם מתוך סכום זה סך של 1,000 ₪ למר קורן שהעיד מטעמה).

...

על יסוד שיחות הטלפון של נתבעת 4 ומר עוואד נציג המשפחה, אני קובע ללא ספק, שבעת התאונה לא הייתה קיימת פוליסת צד ג' לרכב נתבעת 3 בו נהג סעדי.

התביעה נגד נתבעות 1,2,4 נדחית.

אני מחייב את נתבעת 3 לשלם לתובע סך של 23,325 ₪ בצירוף הוצאות בסך 5,000 ₪ בתוך 30 יום.

לטענת התובעים, לאחר שרכשו מהנתבעת פוליסת ביטוח רכב פרטי לתקופה שמיום 26.1.2021 ועד ליום 31.1.2022, שלחה הנתבעת במסגרת התקשרותה עם התובעים, מספר רב של מכתבים וכתבי דוא"ל באמצעות תיבת דוא"ל אל המזכירה שרון פנחס, אשר אינה מזכירתו האישית או בכלל של התובע 2.

התובעים עותרים לחיוב הנתבעת בפצוי בלא הוכחת נזק, מכוח סעיף 29א לחוק הגנת הפרטיות, על סך 50,000 ₪, לרבות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. הנתבעת היתגוננה וטענה כי המסמכים נשלחו רק לכתובת אשר מלכתחילה נימסרה לנתבעת ע"י הנתבע 2.

אם יימצא כי פרטיות התובעים נפגעה, יש לפסוק פיצויים על הרף הנמוך ביותר היות ואין ולא הייתה בכוונת הנתבעת לפגוע בתובעים וכי פעלה בתום לב ויש להיתחשב בכך בהתאם לסעיף 22(2) לחוק הגנת הפרטיות.

המזכירה אף מעידה כי בתוקף תפקידה היא מכינה את העובדים לפני נסיעתם לחו"ל ובין השאר מקימה עבורם בטוחי בריאות ורק אישורי הפוליסות מגיעות אל כתובת הדוא"ל שלה בחברה.

...

אשר על כן הנני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעים לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ בהתחשב בכך שנחסכה ישיבת הוכחות בהליך זה. ניתן היום, כ"ד אייר תשפ"ג, 15 מאי 2023, בהעדר הצדדים.