פיצוי על איחור רכבת העולה על 30 דקות: דיני צרכנות

על פעילות התובעת חל חוק פקוח על מצרכים ושירותים תשי"ח – 1957, לרבות צו פקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוסים) תשל"ד 1974, חוק הגנת הצרכן וכן העקרונות שנקבעו בפסיקה, אשר צוטטה על ידי התובעת.

הנתבעת הנה מפעילת קוו התחבורה הגדולה ביותר בגוש דן והיא מסיעה כ- 150 מיליון נוסעים בשנה, פועלת 20 שעות ביממה ומבצעת הסעות אלו במרחב האורבאני העמוס והצפוף של מטרופולין ת"א. בתקופה זו על הנתבעת להיתמודד עם שנויי התנועה הנובעים מעבודות הקמת הרכבת הקלה בגוש דן, ואשר גורמים לשיבושים בלוחות הזמנים.

לעניין המקרים שפורטו על ידי התובעת השיבה נתבעת כדלקמן: במקרה הראשון –קו 9 מכביש הטייסים: מבדיקת הנתבעת עולה כי התובעת קבלה מענה לפנייתה ואף צורף לה שובר טעינה בסך של 50 ₪.

להלן יובאו הדברים: "מדיניות משפטית ראויה צריכה למתוח קו גבול בין נזק ישיר, צפוי ו/או קרוב שיש להכיר בו כבר פיצוי לבין נזק עקיף, בלתי צפוי ו/או רחוק, וזאת על בסיס 'מבחן ריחוק הנזק', המגביל את הקף הנזקים התוצאתיים, המתפתחים מן הנזק הראשוני שיוכרו בתחום אחריותו של המזיק (ישראל גלעד, דיני נזיקין – גבולות האחריות (כרך א') 632 (2012).

כמו כן לא ניתן לפצות בגין איחורים של מספר דקות, שכן שירות הסעות גם כאשר אין כל עיכובים בדרך ,תלוי בגורמים נוספים אחרים וקשה לדייק בצורה מוחלטת , במיוחד כאשר חשוב שהשירות יעשה בזהירות ואדיבות.

סוף דבר: לאור האמור לעיל הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 יום סך של 1,000 ₪.

...

יוער כי הכרה בנזק עקיף 'רחוק' ללא תיחום ראוי של היקפו מרחיבה את טווח השתרעותה של האחריות הנזיקית, פורצת סכר להגשת תביעות רבות ומגוונות בגין נזק עקיף, שרכיביו יכולים להגיע לכדי אבסורד ושיהיה בהם בסופו של דבר כדי לייקר עלויות ביטוחיות בשל הצורך להכיל היקפי נזק אדירים.

סוף דבר: לאור האמור לעיל הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 יום סך של 1,000 ₪.

בתחום זה חובת תום הלב היא אקטיבית ומטילת חובת עשייה (ראו גבריאלה שלו דיני חוזים– החלק הכללי, תשס"ה – 2005 בעמ' 148-150).

חוק הגנת הצרכן קובע בסעיף ההגדרות כי עוסק הוא מי שמוכר נכס או נותן שירות "דרך עיסוק". אכן, ידוע הוא כי בעיסקאות הקשורות ברכישת מוצרים מיד שנייה, נוהג לרוב הכלל ולפיו "ייזהר הקונה", ולכן, על הרוכשים לבדוק את הממכר בטרם ביצוע העסקה, ועל רוכש רכב סביר לבדוק את הרכב טכנית, חיצונית וכל בדיקה אחרת, במוסך מורשה, טרם רכישתו (ראו ת"ק 29135-01-13 בכור אבייאב נ' אמנון יעקב (28.7.2013) ומפנה לת"א 16847/07 צוות תנופה ניקיון ואחזקה בע"מ נ' לוי עובד (עבד) (11.10.2009)), ומי שבוחר לקנות רכב ללא בדיקה נוטל סיכון בהסתמך על המידע שהיה בידי המוכר ואין לו להלין אלא על עצמו בבחינת "ייזהר הקונה". במקרים מסוג זה, נפסק, כי לכל היותר, טעה התובע בכדאיות העסקה ועל כך אין הוא זכאי לפצוי (ראו והשוו: ת"ק 42983-02-13 יצחק אמר נ' נטלי דרורי (19.7.2015); ת"ק 27910-02-11 משה נ' עליזה יצחקוב (22.7.2012)).

מכאן, שלצד אחריותו של הרוכש לבדוק את הרכב טרם רכישתו ניצבת חובתו של המוכר, כצד למשא ומתן הטרום חוזי לנהוג כלפי הרוכש בתום לב, תוך גילוי נאות של המידע הרלוואנטי לעסקה המצוי ברשותו, ומבלי שפעולות השיווק שמקדם עבור מכירת הרכב יהוו כדי הטעה או מצג שוא העולה עד כדי רשלנות או תרמית (ראו ת"ק 42983-02-15 יצחק אמר נ' נטלי דרורי (19.7.2015) דלעיל; ת"ק 29135-01-13 בכור אבייאב נ' אמנון יעקב (28.7.2013) דלעיל).

שעתיים לאחר מכן כתב לו מר אלכס: "חגי. חבל שהעניין יסתבך. בדקות הקרובות תגיע לכאן ניידת מישטרה. במידה ולא תחזיר את הרכב ואת תוצאו הבדיקה הרב יגיש תלונה על גניבה. להזכירך, הרכב רשום על שם זריהן יהודה וכרגע אתה נוסע על רכב גנוב. תחליט מהר". הנתבע השיב כי הוא חשב שהם אנשים ישרים ושיעשו חשבון נפש ומה שעשו כעת זה חילול ה' ועוד להגיד שהוא הרים עליו יד זו "בושה וחרפה". ואולם בדיקת הרכב העלתה כשלים רבים ברכב לרבות במנוע.

...

הנתבע ישלם לתובעים שכ"ט עו"ד והוצאות משפט על סך של 3500 ₪.

סוף דבר.

הנתבע ישלם לתובעים סך כולל של 10,850 ₪ תוך 45 יום.

את עונשו של הנאשם ביקש התובע לקבוע בשליש העליון של המיתחם, תוך הטלת מאסר על תנאי, קנס כספי ופצוי למתלוננים, בעלי כלי הרכב.

אכן, כדברי הסניגור, לא ניתן לקבוע חלקו המדוייק של הנאשם בבצוע העבירות ויתכן כי הקטין ביצע את מרבית היסודות העובדתיים שבעבירות והנאשם נשא באחריות לביצוען מכוח דיני השותפות וכמבצע בצוותא.

אמנם יש לשער כי כלי הרכב מבוטחים ואולם, חברות הביטוח נידרשות לכסות נזקים אלה, ובאופן עקיף, נפגעים גם צרכני הביטוח והנזקים מגולמים בתשלומי הפרמיה.

נסיבות אישיות של הנאשם – הנאשם עצור עד תום הליכים ובשל היותו תושב האיזור הוא אינו זוכה לביקורים מצד בני מישפחה; מניעה זו תימשך גם כאשר ירצה עונשו כאסיר; כעולה מטיעוני ההגנה, הנאשם נעדר תמיכה משפחתית; הנאשם גדל בתנאים סוציו-אקונומיים קשים, אם כי לנסיבה זו ינתן משקל מוגבל, שכן בידוע הוא שבבסיס ביצוע עבירות הרכוש מניעים כלכליים.

...

בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה, כמפורט לעיל, אני קובע את מתחם העונש ההולם בגין העבירות אותן ביצע הנאשם בין 18 ל-36 חודשי מאסר, לצד רכיבי ענישה נוספים.

"אחידות הענישה" – כידוע, ככלל, יש לשאוף להטיל ענישה דומה על נאשמים שנסיבותיהם דומות ואשר ביצעו מעשים דומים (ע"פ 2274/12 אבו מאדי נ' מדינת ישראל (27.2.13)), ובעיקר כאשר מדובר בשני נאשמים המורשעים במסגרת פרשה אחת (ע"פ 7350/12 פלוני נ' מדינת ישראל (14.1.13)).

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 22 חודשי מאסר מיום מעצרו – 12.12.14.

התובעים טוענים כי הנתבעת לא השקיעה בעיצוב המטבחים אלא 20 דקות של עיצוב ראשונים ביום המכירה, וכי לא היו תכניות לבצוע, ולכן יש להתיר להם לבטל את העסקה ולא לשלם אלא דמי ביטול שלא יעלו על 100 ₪.

בתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א-2010 נקבע כי בעת רכישת ריהוט (ס' 1 לתוספת לתקנות) יהיה רשאי הצרכן לבטל את העסקה בתוך 14 ימים מיום שקבל את הטובין (ס' 2(1) לתקנות)(ודוק – ימים, ולא ימי עסקים), אולם זכות הביטול לא חלה על "(1) ריהוט שהורכב בבית הצרכן; (2) טובין שיוצרו במיוחד בעבור הצרכן על פי מידות או דרישות מיוחדות" (ס' 6 לתקנות).

במסמך נוסף שצורף כנספח לכתב התביעה מובהר על ידי הנתבעת "תהליך הזמנת, ייצור והרכבת מטבח". במסמך זה (הנושא אף הוא את חתימת התובע, כפי שהיא נחזית להיות ובהשוואה לחתימה שעל גבי התוכניות מיום 3.5.22) מצוין כיצד יתואמו המדידות ונתונים נוספים.

מפסק דין זה, ומפסיקה נוספת, עולה כי "הפסיקה אמנם לא מכירה בפיצול מלאכותי של 'תיכנון' למול 'ייצור' בנוגע להזמנת רהיטים, באשר לעיתים עסקה להזמנת ריהוט כוללת רכיב מובנה של עיצוב הרהיט עצמו. ואולם, הפסיקה, בייחוד בתחום עיסקאות לרכישת מטבחים, אינה שוללת אפשרות לבצוע 2 עיסקאות נפרדות בין הצדדים ובילבד שמדובר בהפרדה ברורה" (עניין כהן נ' סמל פרפקטו בע"מ הנזכר לעיל).

אני מוצא, לפיכך כי על פי הוראות דיני החוזים ולאור המפורט, התובעים היו רשאים לבטל את העסקה ומשעשו כן עליהם לפצות את הנתבעת בגין העבודה שהושקעה עד אותו השלב.

את יתרת הסכום שגבתה הנתבעת מהתובעים עליה להשיב לתובעים, וזאת ייעשה בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידי הנתבעת.

...

דיון ומסקנות מן המקובץ שוכנעתי כי מועד כריתת ההסכם בין הצדדים היה ביום 5.5.21, כפי שצוין גם לעיל.

התובעים אישרו כי ביטלו את העסקה מחמת המסקנה בדבר אי כדאיותה, וכאמור לעיל – עשו כן, לכל המוקדם, ביום 23.5.21.

כן מצא בית המשפט שלא ניתן להפריד בין עסקת רכישת המטבח ועסקת תכנונו, וכי דרישה לדמי ביטול בגין תכנון המטבח (כעסקה נפרדת) לא עולה בקנה אחד עם הוראות תקנות ביטול העסקה.

בהתאם להוראת 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, פסק דיני ייכתב בתמציתיות ובשפה שאינה משפטית ככל האפשר, שכן הצדדים אינם מיוצגים.

הנתבעת טוענת כי לקראת השעה 09:28, עודכנה בדבר תקלה ברכב האספקה ולכן עידכנה את התובעת על איחור באספקת המוצר בשעתיים.

בשיחה נשמעת התובעת מציינת כי השעה 19:30 והמוביל משיב לאחר מכן כי הוא עתיד להגיע בעוד 40 דקות.

לבסוף המוצר סופק בשעות הערב כעולה מהשיחה בין התובעת למוביל.

לפיכך, הואיל ומדובר באיחור של למעלה משלוש שעות, בהתאם להסדר הקבוע בסעיף 18א(ג) לחוק הגנת הצרכן, יש מקום להורות לנתבעת לפצות את התובעת בסך של 600 ₪.

...

סוף דבר בנסיבות האמורות, התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 600 ₪.

סה"כ, תשלם הנתבעת לתובעת סך של 1,600 ₪.