פיצוי על אי מתן הפסקות בעבודה: הפרת חובת מתן הפסקות

בסיכומי התובע נטען, כי על פי הפסיקה, אי מתן תלושים עשויים לזכות את העובד בפיצויים לדוגמא.

נציין, כי אנו סבורים, שאי מתן התלושים לתובע גרם לו לנזקים, ואנו חוששים שזה נעשה על מנת למנוע ממנו לקבל את מלוא התשלומים להם היה זכאי על פי דין, כגון תשלום בגין שעות נוספות.

נטען, כי בית הדין רשאי לחייב את המעסיק בתשלום פיצוי לעובד בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה, גם אם לא נגרם לו נזק, אם ישתכנע כי המעסיק הפר חובתו ביודעין.

...

בסיכומי הנתבעת נטען, כי התובע לא מסר גרסה עובדתית לעניין אי קבלת הודעה על תנאי העסקה ועל כן דין טענתו להידחות.

התנהלות הנתבעת בכל הקשור להעסקתו היתה בחוסר תום לב ועל כן, אנו מקבלים את תביעתו ברכיב זה וקובעים כי על הנתבעת לשלם לו את מלוא סכום התביעה בגין רכיב זה בסך 5,000 ₪.

סוף דבר בהתאם למפורט לעיל נתבעת תשלם לתובע כדלקמן- 40,612.5 ₪ בגין שעות נוספות ותוספות על פי צו ההרחבה בענף הפלסטיקה.

התביעה הנה לפצוי בגין העסקה פוגענית שלא בתום לב, תביעה לזכויות קוגנטיות, הפרישי שכר, חופשה, השלמת פצויי פיטורים, החזר נכויים, כספי זכויות פקדון, פיצוי על אי מתן הודעה על תנאי עבודה ופצוי על אי מתן תלושי שכר/תלושים לא תקינים.

התובעים זכאים לפצוי בגין קיום החוזה שלא בתום לב בסך של 200,000 ₪ (הכולל את הפצוי בגין החתמה על שטרי חוב) בגין העסקה פוגענית, בשעות ממושכות ללא הפסקה, ללא הקפדה על סביבת עבודה מוגנת, נכויי שכר שלא כדין, החתמה על שטרי חוב, הגבלה על חירות, צפיפות במגורים, מיעוט שירותים ומקלחות, משטר איומים ואלימות לאחר סיום העבודה, העברה מאתר לאתר תוך השפלה חוזרת ונשנית, היתנכלות בגין תאונות עבודה ומניעת טפול רפואי.

אנו מאמצים בעיניין זה את החלטת הרשות כלשונה: "אף אם הגורם אשר נטל את השיטריות מהעובדים פוטר מהחברה בסופו של יום, ואף אם לטענת החברה הוא פעל שלא בהתאם להוראות החברה, אין בכך לפטור את החברה מחובתה לפקח על מנת למנוע פעילות בלתי חוקית מעובדיה ולכן יש לראות את החברה כאחראית להפרה זו". התובעים עותרים לפצוי בהתאם לסעיף 3 לחוק איסור קבלת ביטחונות מהעובד תשע"ב-2012.

...

התוצאה – התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעים תוך 30 יום מהיום שיומצא לה פסק הדין את הסכומים הבאים : לתובע 1 – פיצוי בגין החתמת התובע על שטרי חוב שלא כדין – 18,000 ₪.

על אף שהתובעים מיוצגים פרו בונו ע"י הקליניקה לזכויות עובדים באוניברסיטת תל אביב מצאנו לנכון לחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד עבור כל התובעים בסכום כולל של 12,000 ₪.

לפנינו תביעת התובע, מר פואד מחארב (להלן: "התובע") כנגד חברת וי איי פי לוקוס טרוול בע"מ (להלן: "הנתבעת") במסגרתה עותר התובע לתשלום רכיבים שונים הנובעים מנסיבות סיום עבודתו בנתבעת: פצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בהיעדר שימוע ופצוי בגין אי מתן מכתב פיטורים ועיכוב הזכאות לדמי אבטלה.

לעניין שלילת פצויי פיטורים מעובד, קובע סעיף 16 לחוק פצויי פיטורים, כדלקמן: "לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי הענין, אם פוטר בנסיבות, שעל פי הסכם קבוצי החל על המעסיק והעובד - ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף - מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד". סעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת קובע כי חובת מתן הודעה מוקדמת או תמורת הודעה מוקדמת לא תחול "על מעסיק, בנסיבות שבהן העובד שפוטר אינו זכאי לפיצויים, על פי הוראות סעיפים 16 או 17 לחוק פצויי פיטורים, או על פי החלטת בית דין למשמעת אשר הורה על פיטורים בלא פיצויים מכוח הוראות חיקוק הקובע שיפוט משמעתי". אף אחד מהצדדים לא טען לתחולתו של הסכם קבוצי ספציפי בעניינינו.

לאור האמור, עבירה של "עזיבת מקום העבודה בזמן העבודה בלי רשות או בלי סיבה סבירה", כמו גם עבירה של העדרות מעבודה "בלי רשות ובלי סיבה סבירה", אינן מוגדרות בתקנון העבודה, אליו הפניתה הנתבעת, כעבירות של "הפרת משמעת באופן חמור". יתירה מכך, העונש הצפוי ביחס לעבירות אלה בהתאם לתקנון העבודה אינו עונש של פיטורים ואינו עונש של שלילת פצויי פיטורים או שלילת הודעה מוקדמת.

הנתבעת צירפה לתצהירו של מר יאן[footnoteRef:53] מיסמך המעיד על הפרשות שהנתבעת ביצעה, לכאורה, לקופת פיצויים על שם התובע[footnoteRef:54].

בנסיבות העניין, לא ניתן לדעת מה היה דיווחו של התובע למוסד לביטוח לאומי ומה היה הגורם לכך שהמוסד לביטוח לאומי החליט כי התובע הפסיק את עבודתו מרצון.

...

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, אנו מורים כי הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיה, את הסכומים הבאים: השבת הודעת מוקדמת שקוזזה שלא כדין בסכום של 2,520 ₪.

התביעות לתשלום פיצוי בגין פיטורים של לא כדין, פיצוי בגין אי מסירת מכתב פיטורים, הודעה מוקדמת וכן טענת הקיזוז - נדחות.

הנתבעת תשלם את הוצאות התובע בסכום של 3,000 ₪ בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיה.

שם נקבע כי מקום בו עובד נידרש להרים ולשאת משאל: "יש לבחון האם המשקל אותו נשא התובע במהלך העבודה, הוא משקל חריג שהטלת משימה כזו על עובד מהוה הפרה של החובה לנקוט באמצעי זהירות סבירים להבטחת שלומו של העובד". בית-המשפט במקרה זה הפנה לאמור ברע"א 4215/04 מוריס טיטו נ' אהוד אבו חצירא (2004), כי הרמת משקל של 30 ק"ג ויותר מחייבת הדרכה, אספקת מיכשור הולם או שתוף פעולה בין מספר עובדים.

באותו מקרה נקבע במישור העובדתי, כי הקלדנית הועסקה בתנאי עבודה של "תקן חסר" באופן תמידי, תוך אי מתן הפסקות בנגוד להנחיות מנהל בתי המשפט, ללא שסופק לה כסא, עכבר ומקלדת מתאימים, ללא שסופק הדום לרגליים, וללא שניתנו אמצעים ארגונומיים מתאימים שיכולים היו למנוע את המחלה.

הינה כי כן, תובעת המבקשת פיצויים על בסיס נזק מתמשך, מחויבת בהצגת תשתית עובדתית מספקת בעיניין תנאי עבודתה, וכן עליה להראות שתנאים אלו היו חריגים במיוחד באופן שחשף את העובדת לסיכונים בלתי סבירים.

התובעת יכלה בכל עת לזמן עדים שבשליטת הנתבעות, לידרוש הצגת מסמכים וממצאים אשר יש בהם בכדי לחזק את טיעוני התובעת, וגירסתה, ככל שאלה קיימים לטעמה - אך זו בחרה שלא לעשות כן. בחינתה של עדות התובעת כאמור מראה כי לא עלה בידה להוכיח שתנאי עבודתה היו חריגים באופן המקים חובה שבדין לפצותה.

...

כך גם הסתירה בין תצהירה לעדותה לפניי לעניין מספר הארגזים שאכן התובעת נדרשה להעביר מקשה לגזור מסקנה ברורה בדבר תנאי עבודה חריגים.

בנסיבות אלו, דין הטענה להתיישנות דחייה.

סוף דבר: נוכח כל המפורט לעיל אני מורה על דחיית התביעה.

בהודעה זו צוין, בין היתר: "אם העסקתך בשנת הלימודים הנוכחית הייתה לתקופה קצובה ובגין העסקה זו קיבלת הודעה על הפסקת עבודה, הרי שאם תועסק/י בשנה הבאה, תוערך שוב עבודתך ויוחלט לגבי המשך העסקתך. אם העסקתך בשנת הלימודים לא הוגבלה לתקופה קצובה, הרי שבשנת הלימודים הבאה תועסקי/י במעמד של עובד הוראה בתקופת ניסיון, תוערך שוב עבודתך ויוחלט לגבי המשך העסקתך. הודעה על פרטי השיבוץ לשנת הלימודים הבאה, תנתן לך בתחילת עבודתך אם תשובץ/ תשובצי לעבודה...". התובעת נחסמה לשבוץ לשנת היתמחות נוספת בישיבת מערב שומרון בשנת הלימודים תשפ"ב, בהודעת החסימה שהופיעה במערכת פורטל עובדי הוראה (21.7.21) צוין: "מתמחה לא עבר היתמחות, יש לבצע היתמחות חוזרת. לצורך פתיחת השיבוץ יש להעביר במייל לאגף היתמחות ... אישור ממוסד אקדמי של רישום לסדנת היתמחות לשנה זו, סמל מוסד שמבקש לקלוט את המיתמחה ותעודת זהות של חונך". בו ביום (21.7.21) התובעת פנתה לאגף כוח אדם בהוראה מחוז מרכז, באמצעות מערכת פורטל עובדי הוראה לבירור "המשמעות של אי מתן קביעות כאשר עוברים בית ספר". בתשובה לפנייתה השיבה גב' פנינה איברגימוב, מחלקת כוח אדם מחוז מרכז, כי "בהמשך לשיחתנו, מבדיקה נמצא כי קיים אישור מהסתדרות המורים להארכת ניסיון שנה שנייה. מעמדך בשנה"ל הבאה הינו הארכת ניסיון שנה שניה. לבירורים נוספים בנושא יש לפנות למפקח מר אהרון אדלר במייל... כמו כן יש לפנות למחלקת סטז' על מנת להרשם להתמחות". בו ביום (21.7.21) פנה מר זוסמן בהודעת ווטספ לתובעת בהמשך להודעת אגף לכוח אדם שהתקבלה בישיבה, ובקש כי תעיין בה ותודיע לו תוך 14 יום מה בכוונתה לעשות, על מנת שניתן יהיה להערך והציע לה לדבר עם המפקח.

בהתאם להלכה הפסוקה, העסקה של עובדי הוראה בחוזים לתקופה קצובה אינה פוטרת את המעסיק מחובת מתן הודעה מוקדמת על אי חידוש חוזה העבודה, כמו גם מקיום חובת השימוע טרם סיום העסקה.

בהתאם לכך, הפצוי הניתן בשל הפרה של כלל זה נועד להגן על אינטרס ההסתמכות של עובד ההוראה ולהעמיד אותו במקום בו היה "לולא הסתמך על החוזה העבודה".   כלל זה לאור תכליתו, כפוף לסייגים ונראה כי אין לו הצדקה בנסיבות דוגמאת אלה של המערערת, אשר לא הייתה זכאית על פי הכללים המקובלים לשבוץ במסגרת המשיבה.

...

רק ברכיב אובדן ההשתכרות מתקבלת התביעה.

הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בגין אובדן השתכרות שנת לימודים תשפ"ב וזכויות נלוות בסך של 48,932 ₪.

בהתחשב בהיקף התביעה לכתחילה , בהשתלשלות הדברים ובתוצאה, הנתבעת תשלם שכ"ט ב"כ התובעת בסך של 5,000 ₪.