בשל טעות לא בוצעה הקפאה, וביום 13.2.2013 התלונן מר דנציג על כך, ובקש "לבטל לגמרי את כל השירותים שיש לו במנוי" שכן "עבר להוט לפני 3 חודשים ומרוצה מהם" (נספח 6 להתייחסות נטוויז'ן לראיות החדשות).
לשיטת נטוויז'ן מאמציה בתחום שימור הלקוחות הם לגטמיים לא רק בשל האנטרס העיסקי שלה, אלא גם בהיותם רצויים ללקוחותיה, שכן מרבית הפונים בבקשת היתנתקות עושים כן לא על מנת לעזוב, אלא על מנת לשפר את תנאי ההיתקשרות (לעניין זה מצביעה נטוויז'ן גם על כך ששירותיה הם בגדר "מוצר אחיד-גנרי", שכן אין מבחינת הלקוח חשיבות רבה לשאלה מיהו ספק האנטרנט, השיחות הבינלאומיות או הטלפון הביתי, אלא רצונו בשירות מאיכות נתונה במחיר הנמוך ביותר שיוכל להשיג).
שלישית, המחוקק העמיד ללקוח אשר לא נותק במועד סעד של פיצויים לדוגמא, בסכומים לא מבוטלים (עד 10,000 ש"ח, ואם מוכחות נסיבות מחמירות, עד 50,000 ש"ח).
...
בתובענה שלפניי משמעות הדבר היא שיש מקום לאשר את ניהול התובענה כייצוגית רק ביחס למגזר אחד של טענות המבקשים, המתייחס לתת-קבוצה מוגדרת של לקוחות, אשר לגביו הונחה תשתית ראייתית מספקת להוכחת קיומה של "מדיניות מפרה". לעומת זאת, יש לדחות את הבקשה ביחס ליתר טענות המבקשים, לגביהן לא הוכח ברמה הדרושה כי חריגת המשיבה מהוראות החוק, ככל שהייתה כזו, יוצאת מגדר "תקלה נקודתית". זו תמצית הדברים, ולהלן יובא פירוטם ויישומם בקשר לבקשת האישור בה עסקינן.
לפיכך בקשת האישור בעניינן של שתי תתי-הקבוצות הללו צריכה להידחות.
די בכך שבמקרה זה יש מבקש נוסף, ובא כוח מייצג נוסף, כדי להסיר חשש, ככל שקיים חשש כזה, כי ניהול ענייני הקבוצה לא יפגע בשל עובדה זו.
סוף דבר
המסקנה מהדיון לעיל היא שהמבקשים לא הצליחו להניח תשתית עובדתית מספיקה לביסוס טענתם הרחבה כי נטוויז'ן אימצה מדיניות פסולה המביאה לכך שהיא מפרה באופן גורף את חובותיה, בהתאם להוראות החוק, הרישיונות או החוזה, לכבד הודעות התנתקות הניתנות מיוזמת הלקוח.
על כן יש לדחות את הבקשה לניהול התובענה כייצוגית בעניין כלל לקוחות נטוויז'ן שביקשו להתנתק, ונותקו בפועל במועד הקבוע בחוק וברישיונות, או שהודיעו לנטוויז'ן בתוך תקופה זו על חזרתם מהודעת העיכוב, או על עיכובה (וזאת בכפוף להערה בסוף פיסקה 44 לעיל).
