פיצוי עונשי בגין הטרדה מינית

אשר לשאלת הפצוי הראוי, היתחשב בית הדין במכלול הנסיבות ובכלל זה בהליך השימוע אשר היתנהל באופן לקוי ופגע בזכות הטיעון של המשיב, וביכולתו להגיב בצורה עניינית לטענות שהופנו כלפיו במכתב הזימון, ללא כל פירוט; בתוצאה שהיתה פיטוריו של המשיב לאחר תקופת עבודתו הארוכה בת 26 שנה; בכך שהמבקשת היתה מעוניינת בהמשך עבודתו של שי אצלה, בסמיכות למשיב, משיקולים הקשורים באופן ניהול העסק; טענתו של המשיב, באמצעות רעייתו, על ההטרדה המינית, כלל לא בוררה לגופה וגם לא הועלתה לדיון, ותגובתו של היועץ האירגוני שנתן שירותי ייעוץ למבקשת היתה כי המשיב רשאי להגיש תביעה בגין הטרדה מינית, אם רצונו בכך.

בקשר לכך נטען כי הסכום שאותו מבוקש לעכב אינו זכויות סוציאליות אלא פיצוי עונש, שנתון לשיקול דעת, והמשיב גם לא זקוק לו באופן מיידי, וגם המבקשת ממילא הפקידה ערבות בנקאית על מלוא סכום פסק הדין ולא ייגרם למשיב כל נזק משמירת הכספים.

...

לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה בחלקה.

אולם, שיעור הפיצוי הוא עניין הנתון לשיקול דעת, ולא שוכנעתי כי בעניין זה סיכויי הערעור משוללי כל יסוד.

סוף דבר - הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת בחלקה כאמור בסעיף 16 לעיל.

כך גם בדברי ההסבר לתיקון חוק שויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח -1988 (להלן – חוק שויון הזדמנויות בעבודה) אגב תיקון החוק למניעת הטרדה מינית, השתנ"ח -1998, בקשר עם פסיקת פיצויים לדוגמא בגין הטרדה מינית בעבודה (ללא צורך בהוכחת נזק), מצוינים טעמים דומים - "בבסיס ההכרה באפשרות לפסוק פיצויים כאמור עומדים כמה טעמים: העובדה שעצם ההטרדה המינית פוגע בכבוד, בבטחון העצמי, בפרטיות ובשוויון; הקושי להוכיח ולכמת נזקים אלו, הטבועים ממילא בהתנהגות המטרידה, ולפיכך הוכחת ההיתנהגות כמוה כהוכחת הנזק" [דברי הסבר להצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 8) (הגדלת הפצוי ללא הוכחת נזק) התשע"ג–2013, ה"ח 511, 44].

יתרה מכך, הטלת פיצויים עונשיים בגין אותם מקרים בהם נושא משרה נחשף למידע שלא סבר כי הוא רלוואנטי בהתאם לשיקוליו העיסקיים הענייניים עשויה להשליך לרעה על שיקוליהם של נושאי משרה באופן שיביא להצפת מידע ולפגיעה בתפקודה היעיל של חברה (הגם שבהמשך לדבריי לעיל – ככל שענייננו בגילוי על אודות ניגוד עניינים יש להותיר את שיקול הדעת הנתון לנושא המשרה מצומצם ככל האפשר).

...

סוף דבר סיכומם של דברים - אני מקבל את התביעה בנוגע לטענת התובעים כי הנתבע הפר את חובות האמון המוטלות עליו, ואת תביעתו הכספית של התובע בקשר עם הלוואת אוקטובר והלוואת דצמבר; ודוחה את שאר תביעותיהם הכספיות של התובעים.

בהתאם לכך, אני מורה כי הנתבע ישלם לתובע סך של 38,449 דולר (כערכם בשקלים חדשים ביום 31.12.2012, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום זה ועד מועד התשלום בפועל).

הנתבע ישלם לתובעים הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 40,000 ש"ח. ניתנה היום, ח' אלול תשפ"א, 16 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.

באותו אופן קובע חוק הטרדה מינית כי בית הדין רשאי לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק "הינה כי כן, בקביעת הסמכות לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק טמונה הגישה כי בעצם ההטרדה המינית טמונה פגיעה לא ממונית, המצדיקה פסיקת פיצוי כספי עד לשעור מאקסימום כפי שנקבע בסעיף, ולעניין זה אין כל צורך בהוכחת נזק, בין ממוני ובין שאיננו ממוני. הפגיעה הברורה והמיידית ממעשים של הטרדה מינית היא פגיעה בכבוד האדם של המוטרד, בבטחונו העצמי ובאיכות חייו במקום העבודה. אין צורך לומר כי הנזקים בגין הפגיעה מן הסוג הזה קשים ביותר להוכחה ולכימות, ומכאן הסמכת בית הדין לפסוק לפי שיקול דעתו, ללא הוכחת נזק את הסכום כפי שנקבע בסעיף. לא זו אף זו. בפצוי הסטאטוטורי כפי שנקבע בחוק למניעת הטרדה מינית ניתן לראות פיצוי עונשי, שהראציונל העומד מאחריו הוא עונשי והרתעתי" (ע"ע (ארצי) 697/09 פלונית – אלמוני (30.10.2011).

...

על יסוד טעמים אלו, אני מצטרפת לקביעתו של חברי השופט סופר, לפיה יש לקבל את הערעור על פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני ולקבוע כי אין לחייב את העובד בפיצוי כאמור.

נציגת ציבור (עובדים), גב' שרה זילברשטיין היפש מצטרפת לחוות דעתו של השופט סופר בנושא שיעור הפחתת פיצויי הפיטורים והרכיבים הנוספים למעט בנושא הפיצוי הלא ממוני בו אני מצטרפת לחוות דעתה של השופטת אופק לפיה יש לדחות את הערעור.

סוף דבר על דעת כל חברי המותב הערעור מתקבל בנושא פיצויי הפיטורים.

באותו אופן קובע חוק הטרדה מינית כי בית הדין רשאי לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק "הינה כי כן, בקביעת הסמכות לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק טמונה הגישה כי בעצם ההטרדה המינית טמונה פגיעה לא ממונית, המצדיקה פסיקת פיצוי כספי עד לשעור מאקסימום כפי שנקבע בסעיף, ולעניין זה אין כל צורך בהוכחת נזק, בין ממוני ובין שאיננו ממוני. הפגיעה הברורה והמיידית ממעשים של הטרדה מינית היא פגיעה בכבוד האדם של המוטרד, בבטחונו העצמי ובאיכות חייו במקום העבודה. אין צורך לומר כי הנזקים בגין הפגיעה מן הסוג הזה קשים ביותר להוכחה ולכימות, ומכאן הסמכת בית הדין לפסוק לפי שיקול דעתו, ללא הוכחת נזק את הסכום כפי שנקבע בסעיף. לא זו אף זו. בפצוי הסטאטוטורי כפי שנקבע בחוק למניעת הטרדה מינית ניתן לראות פיצוי עונשי, שהראציונל העומד מאחריו הוא עונשי והרתעתי" (ע"ע (ארצי) 697/09 פלונית – אלמוני (30.10.2011).

...

על יסוד טעמים אלו, אני מצטרפת לקביעתו של חברי השופט סופר, לפיה יש לקבל את הערעור על פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני ולקבוע כי אין לחייב את העובד בפיצוי כאמור.

נציגת ציבור (עובדים), גב' שרה זילברשטיין היפש מצטרפת לחוות דעתו של השופט סופר בנושא שיעור הפחתת פיצויי הפיטורים והרכיבים הנוספים למעט בנושא הפיצוי הלא ממוני בו אני מצטרפת לחוות דעתה של השופטת אופק לפיה יש לדחות את הערעור.

סוף דבר על דעת כל חברי המותב הערעור מתקבל בנושא פיצויי הפיטורים.

בפסק הדין, שניתן ביום 10.10.2017, חייב בית המשפט את אריה לשלם לדריה פיצוי בגין נזקיה עקב הפרת הסכם השכירות מצדו, פיצוי בגין עוולת לשון הרע והטרדה מינית (לאחר שכינה אותה בין היתר זנזונת) ופצוי עונשי בגין תקיפה.

...

דריה טענה, מנגד, כי בית המשפט קמא צדק, כי אין להתערב בקביעותיו ודין הערעור להידחות.

לאור האמור, אני סבורה כי הוכחה עוולה בהתאם לחוק איסור לשון הרע ולא הוכחה כי מי מההגנות הנטענות עומדת לנתבע.

מנגד, הבאתי בחשבון כי עסקינן בפניה לרשות מוסמכת המורגלת בקבלת תלונות, ושיש בידה הכלים לבחון תלונות או התנגדויות המוגשות לה, כי לא מדובר בפרסום בתפוצה רחבה אלא באופן ממוקד, וכי בסופו של דבר לא חל עיכוב בקבלתה של דירה ללשכה.

לאור כל האמור לעיל, ובמכלול השיקולים הרלבנטיים, מצאתי לחייב את הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בסך של 15,000 ₪.