פיצוי סטטוטורי לחברה בע"מ בגין לשון הרע

התביעה שכנגד, שהוגשה נגד החברה ; שליזנגר וויס, הוגשה בגין פירסום תמונות של הירש בעתון "עובדה" תוך הפרת זכויות יוצרים וכן פרסומים המהוים לשון הרע כנגד הירש.

תאגיד גם יכול לתובע בגין לשון הרע בהתאם לסעיף 7 ללא הוכחת נזק ולתבוע את הפצוי הסטאטוטורי.

. אמנם, כאשר פירסום לשון הרע נעשה בכתב, מהוה אותו פירסום "מיסמך מהותי", והתובע צריך לצרפו לכתב התביעה (סדרי הדין האזרחי, בעמ' 177-174).

...

הנתבע ישלם לתובעים את הסכום הבאים: תובע 1 יעקב שליזנגר 21,000 ₪; תובעת 3 מיכל לאופר 13,000 ₪; תובע 5 שי לאופר 13,000 ₪ ; תובע 6 שמעון וויס 14,000 ₪.

התביעה של תובעת 1 נדחית במלואה.

בשים לב לתוצאה ביחס לתובעת 1 אני מורה על החזר הפקדון לתובעת 1-באמצעות ב"כ התובעים.

ביחס לשעור הנזק, טוען התובע כי נוכח סמיכות הזמנים לא ניתן להעריך את הנזק שניגרם לו ועל כן הועמד הסכום הנתבע על מלוא הפצוי הסטאטוטורי הקבוע בחוק.

סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע שעניינו הגנת תום הלב מורה כי במשפט אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנתבע עשה את הפירסום בתום לב באחת מהנסיבות שמפורטות בו. חלופה 2 לסעיף מורה כי: "(2) היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפירסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פירסום;" בפסק הדין בת.א (ת"א) 1689-08 מולוקונדוב **** נ' פורוש שרה, (פורסם במאגרים המשפטיים) (12.12.2011) (להלן: "פס"ד פורוש") עמדה כב' השופטת ר' רונן על פרשנותו של סעיף 15(2) לחוק איסור לשון הרע וקבעה: "51. ...

נטען כי עו"ד חמו תרם את היותו עו"ד כדי לשוות מימד מקצועי ואמינות ללשון הרע הפרועה שבהודעת הדואר האלקטרוני, ביודעו איזה שימוש ייעשה בה. למעשה, עו"ד חמו הנו ממבצעי הפירסום בפועל ולמצער נושא באחריות נגזרת כמסייע וכמשלח וזאת מהטעם שאת מעשיו עשה כיועמ"ש החברה במסגרת תפקידו כאורגן ועל כן אם נושא עו"ד חמו באחריות לפירסום בשל מעשיו האמורים, נושאת בה גם החברה (סעיפים 129 – 131 לסיכומי התובע).

לפיכך, טענתו לפיה יש לראות בנתבעים 2 – 4 משום מעוולים במשותף, לא הוכחה, ובשים לב להלכות בסוגיה זו [ראה: ע"א 22/75 אדרי נ' עוזיזיאן ואח', פ"ד ל(1) 701 (1976); ד"נ 15/88 שמואל מלך נ' ורדה קורנהויזר, (פ"ד מ"ד(2) 89 (1990); ע"א 8133/03 עודד יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ, פ"ד נט(3), 66 (2004); ע"א 2906/01 עירית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, (פורסם במאגרים המשפטיים) (25.05.2006); ע"א 878/06 דב טרויהפט נ' דוד עטיה, (פורסם במאגרים המשפטיים) (04.01.2009)].

...

לטענתו, המניע לפרסומים היה חששם של הנתבעים כי הייעוץ המשפטי אותו התובע החל לספק לדיירי שכונה בבת-ים ביחס לפרויקט "פינוי-בינוי", יוביל את לקוחותיו למסקנה שהנתבעים מוליכים אותם שולל בניסיון להחתים אותם על הסכם המפקיר את זכויותיהם.

נוכח האמור מתבקשת המסקנה לפיה הפרסום אותו ביצע עו"ד חמו הוא פרסום מותר מכוח סעיף 13(10) לחוק איסור לשון הרע.

פסיקתא התביעה נדחית במלואה.

התובע ישלם הוצאות ושכ"ט עו"ד, לנתבעת 1 – בסך 10,000 ₪, ולנתבעים 2 – 4 – בסך 10,000 ₪ (סה"כ 20,000 ₪), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

לטענתם, דרכו של הנתבע להשמיץ ולבזות ללא מעצור כאשר בעצם "הוא פוסל במומיו". לטענת התובעים, הם נפגעו קשות מהפרסומים, יוקרתם הושפלה, נגרם להם סבל וצער ועגמת נפש ולכן הם עותרים לפצוי סטאטוטורי בסך 50,000 ₪ לכל אחד מהם, על פי הקבוע בסעיף 7א לחוק.

ראו: ע"א 740/86 תומרקין נ' העצני (30.07.89); ע"א 723/74 הוצאת עתון הארץ בע"מ נ' חברת החשמל (24.02.77); ע"א 1104/00 דוד אפל נ' איילה חסון (10.01.02); ע"א 89/04 ד"ר יולי נודלמן נ' נתן שרנסקי ואח' (04.08.08).

עוד נקבע כי פיצויים בגין לשון הרע נועדו להעמיד את הנפגע באותו מצב שבו היה נתון לולא פירסום לשון הרע, וכדברי כב' הנשיא ברק: "הפצוי התרופתי בגין לשון הרע נועד להשיג שלושה יעדים: לעודד את רוחו (consolution) של הניזוק שנפגעה בגין לשון הרע; לתקן (repair) את הנזק לשמו הטוב; למרק (to vindicate) את זכותו לשם הטוב שנפגעה בגין לשון הרע (ראו גטלי, שם, עמ' 201).

...

סוף דבר התביעה בעניין התובע מס' 1 (זגורי) מתקבלת בחלקה.

התביעה בעניין התובע מס' 2 (עו"ד סגל), נדחית.

אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע מס' 1, פיצוי כספי בסך של 20,000 ₪.

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את הראיות אני סבורה, כי דבר הפירסום הוכח, והוא מהוה לשון הרע, אלא שהתובעת איננה זכאית לפצוי בגין כך. התובעת לא הוכיחה קיומו של נזק ממון או נזק ספציפי כלשהוא ובהיעדר נזק, בהיותה חברה בע"מ, איננה זכאית לפצוי סטאטוטורי, כפי שיבואר להלן.

במקרה שלפניי, מכל מקום, לא הוכח קיומו של נזק כלשהוא עקב הפירסום ואין אלו קשיי הוכחה שמונעים מהתובעת לקבל את פיצוי בגין לשון הרע.

...

העובדה שהמחוקק בחר שלא להעניק פיצוי סטוטורי בגין העוולות הנ"ל והסתפק בקביעה, שהפרת הוראות אלה היא עוולה בנזיקין שחלות עליה הוראת פקודת הנזיקין, מחזקת לטעמי, את המסקנה שאין לפסוק פיצוי סטטוטורי לחברה בתביעה בעוולה לפי חוק איסור לשון הרע, אלא יש לפצות עם הוכחת נזק בלבד ובגובה הנזק שהוכח.

במקרה כזה, אני סבורה כי ניתן יהא להשיג את מטרות החוק ואת ההגנה על האינטרסים הרלבנטיים, באמצעות הכלל המשפטי של פסיקת פיצויים לפי אומדנא דדיינא.

התוצאה היא, אפוא, שאני דוחה את התביעה.

התובע טוען כי בתביעה הנגדית הוא נתבע לשלם פיצוי סטאטוטורי לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה -1965 (להלן: "החוק"), אשר לטענת הנתבעים, פורסם על ידו, נגד ביג גמה שהיא חברה בע"מ; בתביעה שכנגד נתבע פיצוי סטאטוטורי בגין טענתם לפירסום לשון הרע, המתייחס לתוכנית חדשות ערוץ 2, במסגרתה קוימה שיחה בין התובע לבין הכתב עמית סגל מערוץ 2, כאשר מתמליל השיחה הנטענת, עולה מפורשות, כי ככל שפורסם לשון הרע (דבר המוכחש), הפירסום היתייחס לביג גמה בלבד (תימלול השיחה צורף כנספח א' לתביעה שכנגד); לפי הוראות החוק ופקודת הנזיקין, תאגיד אינו יכול לתבוע פיצוי סטאטוטורי לפי החוק ללא הוכחת נזק; בנסיבות אלה, כתב התביעה שכנגד, בשם ביג גמה, אינו מגלה עילת תביעה נגד התובע; בכתב התביעה שכנגד לא נטען שפורסם לשון הרע הוא על בעל המניות הלפרין אלא על ביג גמה.

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בסוגיה זו נחה דעתי לדחות את בקשת התובע למחיקת התביעה שכנגד על הסף וזאת מהנימוקים הבאים: (1) סע' 2 לפקודת הנזיקין מגדיר "נזק" – אבדן חיים, אבדן נכס, נוחות, רווחה גופנית או שם טוב, או חיסור מהם, וכל אבדן או חיסור וכיוצאים באלה".

יוצא אפוא, כי לכאורה אין לתנאי הקבוע בסע' 10 לפקודת הנזיקין (ביחס לתביעת פיצויים ע"י תאגיד עקב עוולה) בדבר קיומו של "נזק" חשיבות מאחר ונזק כהגדרתו בפקודת הנזיקין כולל גם אבדן או חיסור בשם הטוב ולאו דווקא נזק המסווג כנזק רכושי- ממוני.

סיכום מכל האמור לעיל אני מחליט לדחות את בקשת התובע לדחיית התביעה שכנגד שהוגשה נגדו על הסף, ומחייב אותו לשלם לתובעים שכנגד הוצאות הליך זה בסך 2,500 ₪ תוך 30 יום מהיום.