פיצוי נפגע תאונת צלילה בשל כשל בציוד

2.2 יוער כי הטענה לחיוב בפיצויים עונשיים נמחקה מכתב התביעה בהחלטת בית המשפט (כב' השופטת גנות) מיום 9.6.2014 ובסיכומיו זנח התובע את טענתו לפיה התאונה אירעה בשל ציוד צלילה תקול שסופק לו על ידי הנתבעים ותחתיה, על יסוד חוות דעתו של מר יוני אלון, טען לאחריות הנתבעים מחמת שלא נקטו באמצעי זהירות שהיה עליהם לנקוט כמועדון צלילה סביר וכי לא פעלו על פי ההנחיות והפרו חובות חקוקות, כך שהתאפשר לתובע לצלול מבלי שהציג יומן צלילות ומבלי שנידרש לבצע צלילת רענון ולהבדק בדיקה רפואית לאור גילו (כנגד מהלך זה נטען על ידי הנתבעים לשינוי חזית – ראו בקשה 15 לפסילת חוות דעתו של מר יוני אלון (נדחתה בהחלטת כב' השופטת גנות) וסיכומי הנתבעים).

הגורם לתאונה התביעה הוגשה, מלכתחילה, על בסיס הטענה לפיה התאונה אירעה בשל כשל בציוד ששכר התובע מעם מנטה, טענה אשר נתמכה בחוות דעתו של פרופ' ניר פלד מומחה ברפואה פנימית, מחלות ריאה ואונקולוגיה, אותה מצא לתת כבעל "ניסיון רב שנים כצולל פעיל מאז שנת 1989 וצלילה ברמה של 3 כוכבים (1998), כרופא צלילה (מאז 1995) כרופא לוחם בשייטת 13 במהלך שירות סדיר כרופא זוטר ובכיר (שנים 1995-1998) וניסיון רב בניתוח אירועים של תאונות צלילה במהלך השרות כמפורט מעלה". בחוות הדעת מיום 5.4.2014 (ת/6) קבע כי "על בסיס הנתונים" שהיו בידיו ("ניסיון הצלילה הקודם של" התובע "והעובדה כי סימן לבן זוג ולבת זוגתו כי אין לו אוויר במיכל הצלילה") וחרף היעדרם של "הנתונים הטכניים אודות בדיקת המיכשור טרם הצלילה ולאחר התאונה או/ו את דוח חקירת המישטרה", ניתן להעריך "בסבירות גבוהה כי מדובר בתאונת צלילה לצולל מנוסה על רקע טכני ואשר אינה קשור למצבו הרפואי ... טרם הארוע. תקלת הציוד הטכנית הובילה ... (את התובע) לעלות לפני השטח בעליית חרום. במהלך עלייתו או/ו הגעתו לחוף שאף מים לריאותיו וטבע". עוד ובנוסף שלל איבוד הכרה וארוע לבבי חריף במהלך הצלילה וכן מצב של דחק נפשי- "היות והצולל הצטלם טרם הארוע, ניתן להניח גם כי מדובר בצולל מנוסה אשר היה נינוח ואשר לא פעל מתוך דחק נפשי". לצד כל קביעותיו מצא המומחה להוסיף הסתייגות/הבהרה - "דוח טכני מפורט נידרש על מנת להעריך במדוייק את הגורמים לארוע זה, ואבקש להציגם בפניי עם קבלתם על ידי ... (התובע) למען התאמת חוות דעתי בהתאם". המומחה נידרש לחקירה נגדית (עת/6) ומעדותו עולה כי בקביעתו לפיה התאונה אירעה בשל ציוד צלילה תקול, כלל לא כיוון לתקלה בבלון הגז ואף לא במשקולות, הציוד ששכר התובע ממנטה- "ת: ככה. תקלות מהסוג הזה קורות הרבה פעמים בווסת עצמו. זה הציוד הכי רגיש לתקלות. מכל האויר, הוא בסוף רק מכל אויר...

בסוף התאונה, אחרי שפינינו את הנפגע באמבולנס, הגיעו שוטרים, לקחו את כל ציוד הצלילה, לקחו את כל המסמכים, אחרי זה הוזמנתי לעדות, ואז הגיע הפקח של רשות הצלילה, שקוראים לו רמי סדנאי, והוא חקר את כל המסמכים, ונתן לנו את המסקנה שלו, ושם זה ניגמר, מבחינתי" (עמ' 194-195 לפרוטוקול ישיבת יום 19.7.2020) (ההדגשה אינה במקור) לחסר זה היתייחס אף המומחה מטעם הנתבעים, ד"ר מלמד, בחוות דעתו (נ/15), שם ציין כי לא באה לפניו כל אינדיקאציה ביחס להצגת 'יומן הצלילות' על ידי התובע - "משכיר ציוד במועדון צלילה מחויב לבקש: 1. תעודת צלילה בתוקף (הוצגה תעודת צלילה בתוקף)

...

סבורני כי יש להיזהר מפרשנות שתרוקן לחלוטין מתוכן את סעיף 5 לפקודת הנזיקין ותהפוך אותו ל"אות מתה".

סוף דבר אין לי אלא לחתום את הכרעתי בציטוט מעדותו של מר יוני אלון, אשר אישר דברים שכתב במאמר שפורסם ביחס לסיכונים הכרוכים בצלילה הקולעים , לדידי, לנסיבות שבאו לפניי - "אין צלילות מסוכנות או אתרי צלילה מסוכנים, יש צוללים מסוכנים, צולל מסוכן הוא כזה שאינו מעריך נכון את כישוריו ובכלל זה ניסיונו והכשרתו, הוא מתפתה לבצע צלילה שהיא מעבר ליכולתו, אינו מעריך נכון הכוונה גם לאלה שמתעלמים מתחושותיהם הפנימיות ואשר נוטלים חלק בצלילות שלגביהן הם יודעים מראש וחשים שהן חורגות מתחום יכולת ההתמודדות שלהם ובכל זאת מנסים לבצע אותן ... אם חולים לא צוללים, הגורם הבא בשכיחותו הוא צולל שאינו בקו הבריאות ואשר מחליט לצלול תוך התעלמות לעתים בוטה מסימפטומים פיזיולוגיים שהם תוצאה ממחלתו או התרופות שהוא נוטל" (עמ' 61-62 לפרוטוקול ישיבת יום 20.12.2019) (ההדגשה אינה במקור) התובע הוא אותו צולל "שאינו בקו הבריאות", אשר החליט "לצלול תוך התעלמות ... בוטה מסימפטומים פיזיולוגיים שהם תוצאה ממחלתו" ומ"התרופות שהוא נוטל" ואף חמור מכך – החליט לצלול תוך התעלמות ברורה מאיסור רפואי מפורש ותוך הסתרתו מכל גורם רלוונטי שנקרה בדרכו ליעד.

מכל הטעמים המבוארים בהכרעתי דין התביעה להידחות וכך אני מורה.

תצהיר התובע: התובע הסתפק רק בתצהיר מטעמו אשר בו פירט את נסיבות התאונה, פגיעתו הקשה, האשפוזים והטיפולים הרפואיים שקבל עקב אותה פגיעה, הכל תוך ציון המועדים הרלוואנטיים לכל אישפוז, מקום האישפוז ועיקרי הטיפול שקבל שם (לעניין זה ר' האמור בתצהירו, עד לסעיף 4).

מעדות התובע עצמו עלה כי הוא עבד בחברת צימצם כעשר שנים, בהמשך ניסה להקים עסק עצמאי עם חבר, שניכשל, התחיל ללמוד במכללת בית ברל, אך בחר לשוב לעבודה באותה חברה.

התובע אמר כי עבודתו כללה הזמנת סחורה, מכירת ציוד, הדפסת תמונות, הפעלת מכונות ותיקון מכונות, ככל שזה אינו מחייב טכנאי (לתאור המלא, ר' עמ' 6 ש' 21-1).

הוצאות - קאנביס - מסכימה אני עם הנתבעת כי אין מקום לפסוק פיצוי בגין העלויות שנתבעו בראש זה. לא רק שעלה כי התובע זכאי להחזר הוצאות אלה מקופ"ח, אלא גם עלה כי העלויות בגין סיגריות שרכש, עובר לתאונה, עולות על העלויות הנוכחיות ועישון הקאנביס הוא במקום העישון המקורי של הסיגריות.

...

אעיר כי הסכום הכולל שהתבקש על ידי התובע - בכלל הרכיבים הנ"ל (מעל ל - 2,500,000 ₪), לא נראה לי הולם ותואם, את נסיבות המקרה ואת הצרכים שנולדו לאחר הפגיעה.

שוכנעתי כי מדובר בפגיעה קשה מאוד ובתובע הפגוע קשה רפואית - פיזית ונפשית.

עוד תשלם הנתבעת לתובע - בגין שכ"ט ב"כ סך של15.34% מהסכום הנ"ל והחזר אגרת בית משפט בתוספת ריבית והצמדה, מהמועד בו שולמה.

עדויות אלה – כך קבע בית המשפט המחוזי – "הבהירו לא רק את עובדות התרחשותו של הארוע הטראגי שבו נפגע התובע, אלא במסגרתן הובהרו גם הליכי הפיקוח ואחזקת החופים, הן מן הפן הנורמאטיבי והן הלכה למעשה, זאת כמובן כפי שעמדו בתוקפם נכון למועד הארוע". בנוסף, בחן בית המשפט ראיות באשר לשעור הפצוי אשר לו זכאים המשיבים.

בעיניין זה קבע בית המשפט כי "התובע, מר ארי כץ, נפגע ביום 17.7.93, לאחר השעה 19:00 – עת פסקו שירותי ההצלה בחוף – עם תחילת רדת החשיכה, מסלע המצוי בקרקעית הים בחוף, לאחר שניכנס לישחות במים עמוקים, במרחק מספר עשרות מטרים מן החוף, מול מדרגות הכניסה". בהקשר זה קיבל בית המשפט את גרסת המשיב 1 שלפיה הוא נפגע מהתנגשות בסלע בשעה שניסה לצלול מתחת לאחד הגלים.

כשל זה מתחזק לאור מסוכנתו של קטע החוף הבלתי מוכרז ולאור העובדה שהוא נחזה כחוף מוכרז ומתרחצים רבים נהגו לפקוד אותו דרך קבע.

המערערות טוענות גם כי חובת הזהירות שלהן קמה רק בחופים מוכרזים או בחופים מסוכנים כהגדרתם בחוק הסדרת מקומות רחצה, התשכ"ד-1964 (להלן: חוק הסדרת מקומות רחצה) אשר לקשר הסיבתי, סבורות המערערות כי לא הוכח שבמידה והמערערות היו מציבות שלוט וסימני אזהרה אחרים כפי שנידרש על פי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, המשיב 1 היה נימנע מלשחות במקום התאונה בצורה שגרמה לפגיעתו.

...

בית המשפט ציין שהיה מגיע למסקנה זו גם אם היה מקבל את טענות המערערות בדבר קיומו של שלט האזהרה שכן אין בשלט אחד כדי לשנות את המצג שנוצר בחוף.

בית המשפט קבע כי תוחלת חייו של המשיב 1 קוצרה בשיעור של 15% ואומר מיד כי לא ראינו להתערב בקביעה זו, המבוססת על הערכתו של בית המשפט לאור חוות הדעת שהוגשו לו ולאור הטיפול שהמשיב 1 זוכה לו. על פי המודדים האלה ולאחר שבחנו את כל הטענות ראינו להתייחס לעניינים הבאים.

בעניין זה פסק בית המשפט על דרך האומדן ולאחר ששקלתי בדבר באתי למסקנה כי לא הונחה תשתית מספקת לפסיקה נפרדת של ההוצאות כאמור, ונראה לי כי הסכום של 500,000 ש"ח משקף פיצוי ראוי עבור הטיפולים כולם.

התוצאה היא שערעורים 1457/07, 1474/07 ו-1556/07 מתקבלים חלקית.

במקרים כגון דא, קבעה הפסיקה, למשל בע"א 294/92 דרוק נ' אליסיאן, פד"י מ"ז (3) 23, 33 – 34, כי "גם במסגרת דיני הנזיקין נערכת ההבחנה בין מצבים שבהם הוכחת שיעור הנזק היא בעייתית, לבין מצבים בהם ההוכחה מעשית ואף פשוטה אך למרות זאת לא השכיל בעל הדין לגבשה בחומר ראיותיו – השמוש בכלי האומדנא נשמר גם בפסיקת פיצויים נזיקיים לנסיבות שבהן בלתי אפשרי או לפחות קשה להוכיח את שיעור הנזק בצורה מדויקת ומלאה". ספציפית לגבי הפסדי הישתכרות נקבע בע"א 3793/90 זליג נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו; סביר מ"ג 226 וגם בספרו של כב' השופט קציר (מהדורה חמישית בפרק 69), כי "מקובל עלינו שככל שניתן ראוי לבסס את חישוב הנזק בשל הפסד הישתכרות, על דרך חישוב קונבנציונאלית על פי הנתונים העולים מעל פני הראיות, אולם יש ובשל העידר נתונים מספיקים או בשל מרכיבי חישוב שהם בגדר האומדן וההשערה בלבד, עדיף וצודק יותר לקבוע את הפצוי באופן גלובאלי – לא כהימור חלילה, אלא כאומדן המתבסס על מכלול הראיות". בנסיבותיו של מקרה מורכב זה של התובע – גם לדעת המומחים הרפואיים – בהיתחשב בעובדה, כי התובע עבד והשתכר לפני התאונה כעולה מתלושי שכר; בהחרפת מצבו לקראת שנת 2003; בניסיונות הגמילה המעידים על רצון להיגמל גם אם הניסיון סמוך לתאונה כשל; בסכויים לשפר את פוטנציאל ההישתכרות, כעולה מחוות דעתו של הפרופ' טיאנו ובפגיעה בהם ובפוטנציאל האישיותי בעקבות התאונה; בהיתחשב בגילו הצעיר של התובע ובשנות העבודה המרובות העומדות בפניו – ולאחר ששמעתי את עדות התובע והתרשמתי מרצונותיו ומכנותו בהקשר זה – הנני מעריך את הפסדי ההישתכרות שלו, בעבר ולעתיד, לרבות הפסד תנאים סוצאליים ופנסיה, בסך של 300,000 ₪, נכון להיום.

8.2 כך צורפו קבלות-חשבוניות של גולין עור – שלא ברור מה טיבה, שעורי מוסיקה, מאות שקלים בגין "תמונות והגדלה", ביגוד מבזאר הדרום כולל חליפות סטאן לגבר, גרביים וכד', צעצועים, ציוד מחשבים וקבלות על תידלוק שלא פורש הקשר שלהן לנסיעותיו הנטענות של התובע גם בימים בהם יש קבלות של תחבורה ציבורית.

...

כאב וסבל בהתחשב בגילו של התובע בעת התאונה, במספר ימי האשפוז (308) ובשיעור נכותו הרפואית המשוקללת 44%, הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע את הסך של 225,000 ₪.

סבורני כי הדין, בסוגיה זו, עם ב"כ התובע.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע את הסך של 995,000 ₪, בהתאם לפירוט כדלהלן: 1.1 הפסדי השתכרות ופנסיה – לעבר ולעתיד - 300,000 ₪ 1.2 הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה – לעבר ולעתיד - 40,000 ₪ 1.3 עזרת זולת – לעבר ולעתיד - 430,000 ₪ 1.4 כאב וסבל - 225,000 ₪ סה"כ - 995,000 ₪ מסכום הפיצוי ינוכו התשלומים התכופים ששולמו לתובע, כערכם להיום.

במועד הרלבנטי לתאונה התובע היה הבעלים של משאית מסוג N3 משא תומך מ.ר. 7704980 (להלן: "המשאית"), ונגרר תומך ציוד חריג מ.ר. 9065470 (להלן: "הנגרר").

התובע נבדק על ידי הועדה הרפואית מטעם המל"ל, אשר קבעה נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10% בגין חיבור גרוע של הרדיוס לפי סעיף 40(1) לתקנות המל"ל. טוען התובע, כי היות והתאונה נופלת בגדר ההגדרה הבסיסית או בגדרן של החזקות המרבות, מהוה התאונה תאונת דרכים כמשמעות מונח זה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

לסיכום – לאור המקובץ לעיל, התובע כשל להוכיח גרסה עובדתית, אשר מהוה תאונת דרכים, כמשמעות מונח זה בחוק פיצויים לפגעי תאונות דרכים.

...

מכאן ומשלא הוכח קשר סיבתי עובדתי, דין התביעה בהקשר זה להידחות.

לסיכום – לאור המקובץ לעיל, התובע כשל להוכיח גרסה עובדתית, אשר מהווה תאונת דרכים, כמשמעות מונח זה בחוק פיצויים לפגעי תאונות דרכים.

סוף דבר לאור המפורט לעיל, דין התביעה להידחות.