על פי מבחנים אלה המילים "זה מגיע לרמי", כדברים שאמרה התובעת לנתבע בהתייחס לבנו של מר שני שנהרג בתאונה, מתקבלות על פי המבחן האובייקטיבי בעיני אדם סביר כאמירה שיש בה להשפיל את התובעת ולבזותה ולפיכך מהוים לשון הרע.
כבר נקבע כי אין מקום למסלול נוסף של תביעה לפצוי בגין עגמת נפש בעילה נזיקית ואין לפסוק "פיצוי כפול" בגין נזק בלתי ממוני גם לפי עוולת רשלנות וגם לפי חוק איסור לשון הרע (ראו; פסק הדין בעיניין אילנה דיין).
...
בפסק הדין בעניין שרנסקי, נקבעו הדברים הבאים:
"מהותו של מושג תום הלב בהגנת תום הלב בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 אינה בהכרח תואמת בתכניה את משמעותו של מושג זה בהקשרים אחרים של המשפט. הגנת תום הלב בדיני איסור לשון הרע עניינה דרך התנהגות ומצב נפשי מסוים של המפרסם, אשר בנסיבות מסוימות, בהצטרפן לפרסום לשון הרע, יצדיקו מתן פטור למפרסם מאחריות. המחוקק הנחה, באמצעות הוראות סטטוטוריות בדבר נטל ההוכחה, מתי מתקיימת דרישת תום הלב ומתי היא נשללת, בסעיף 16 לחוק. הפן החיובי של החזקה שבסעיף 16 בוחן האם הפרסום לא חרג מתחום הסביר בנסיבות הרלבנטיות לעניין, שאז חזקה כי נתקיים במפרסם תום לב, אלא אם הוכח אחרת; הפן השלילי של החזקה בוחן האם הדבר שפורסם לא היה אמת, והמפרסם לא האמין באמיתותו או לא נקט אמצעים סבירים לברר את אמיתותו, שאז חזקה כי לא מתקיים תום לב לגביו. חלופה נוספת לשלילה, לכאורה, של תום לב היא מקום שהמפרסם התכוון לפגוע בנפגע במידה גדולה משהייתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על ידי הגנת תום הלב. הפן החיובי של חזקת תום הלב, עניינו יסוד אובייקטיבי של סבירות הפרסום, בהינתן נסיבותיו של העניין. הפן השלילי של החזקה עניינו יסודות אובייקטיביים וסובייקטיביים משולבים אלה באלה, הבנויים מנתון אובייקטיבי שעניינו בכך שדברי הפרסום אינם אמת, וקיום אמונה סובייקטיבית של המפרסם שהם אינם אמת, או אי נקיטת אמצעים סבירים על ידיו לברר את אמיתותם; לחלופין, בין אם הדברים הם אמת, ובין אם לאו, קיומה של כוונה סובייקטיבית במפרסם לפגוע בנפגע בדרך החורגת מהמידה הסבירה האובייקטיבית, הנדרשת להגנת הערכים המוגנים מכוח הגנת תום הלב. די בהפרכת חזקת תום הלב בפן החיובי שלה, כאמור בסעיף 16(א) לחוק, או כי נתקיימה החלופה השלישית לחזקת חוסר תום לב בפן השלילי על-פי סעיף 16(ב)(3) לחוק, כדי להניח תשתית מספקת למסקנה כי מדובר בפרסום שאינו נהנה מהגנת תום הלב".
במקרה זה, גם אם הנתבע האמין שהדברים שייחס לתובעת במכתב אכן נאמרו לו על ידה, אני סבורה שמתקיים הפן השלילי של החזקה להיעדר תום לב במובנו של סעיף 16 (ב)(3) לחוק איסור לשון הרע.
במקרה זה, ולאחר שנתתי דעתי למכלול נסיבות המקרה והשיקולים, בשים לב לתוכן האמירה, לכך שמדובר באמירה אחת, תפוצת הפרסום על ידי הנתבע לאדם אחד שלא אהד עוד קודם את התובעת, במכתב שנמסר לאותו אדם (להבדיל מפרסום בעיתון, רדיו או רשת חברית), פוטנציאל הפגיעה לצד רף הפגיעה הנמוך בתובעת כתוצאה ממסירת המכתב למר שני וסירוב הנתבע להתנצל קודם להגשת התביעה - אני סבורה כי יש לפסוק לתובעת פיצוי בסך של 3,500 ₪ בלבד, שישולם על ידי הנתבע.
בשים לב לכך שהפיצוי שנפסק נמוך בשיעור משמעותי מסכום התביעה, הנתבע ישלם לתובעת את החלק היחסי של סכום האגרה ששולם (מחצית ראשונה ושנייה) כיחס סכום הפיצוי שנפסק לסכום התביעה וכן והוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום מופחת של 2,500 ₪.
