פיצוי נזקי גוף בעקבות נשיכת כלב - פשרה

לפניי תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת, מתקיפת כלבים מסוג ברנר זננהונד, אשר בבעלות הנתבעת.

בנוסף קיימת פגיעה עצבית מוכחת ב- EMG עדכני בסעיפי עצב –.cutaneous femoral חלפו למעלה מחמש שנים מאז הנשיכה ולכן אין לצפות לשינוי תחושתי בעתיד.

בשים לב לכך שההליך הסתיים בפסק דין על דרך הפשרה, בהתאם להוראות סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, על פי הסכמה בישיבת קדם משפט שלישית, פוטרת מתשלום הפרש האגרה.

...

לאחר ששמעתי את הצדדים ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמוצגים ולאחר שהערכתי את סיכוייהם וסיכוניהם של הצדדים, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 90,000 ₪.

עניינה של תביעה זו בדרישת התובעים לפצוי בגין ניזקי גוף בגין היזק שניגרם על ידי כלב.

ביחס לטענת הנתבעת כי ההסדר המותנה היה מבחינתה לסילוק כל תביעות התובעים נגדה, ומהוה מעשה בי דין ו/או הסכם פשרה בין הצדדים, טוענים התובעים כי יש לדחות טענתה זו, ממספר נימוקים: ההסדר המותנה הנו הסדר בין המישטרה לבין החשוד (ולא בין החשוד לנפגע העבירה), שעניינו אי העמדה לדין פלילי של החשוד.

התובעים טוענים, כי יש לדחות את טענות הנתבעת כי משלא ננשכה פיזית על ידי הכלב לא נגרם לה נזק פיזי גופני, וכי נזק זה הנו רחוק מידי ולא ניתן לצפייה, ובפרט לנוכח הילכת "אלסוחה". התובעת מדגישה כי הותקפה ישירות על ידי הכלב, שקפץ על גבה וציפורניו ננעצו בתפרי המנשא, ולפיכך הנה בבחינת נזוקה ישירה, אין תחולה לכללי ריחוק הנזק או להילכת אלסוחה, שעניינה הכרה בנזק נפשי לנפגע עקיף.

...

טענת הגנה זו לא הוכחה ונשללת על ידי ולאחר ששמעתי את גרסת התובע אני נותן בה אמון כי לא נכנס פיזית לתוך החצרים ולמעשה האירוע אירע בנסיבות אותן תיאר.

מדובר בסכום של 7,643 ₪, כאשר לסכום זה יש להוסיף 20% שכר טרחת עורך דין + מע"מ. התוצאה הסופית של פסק הדין: הנתבעת תשלם לתובעים את הסך הכולל של 113,643 ₪ בצירוף 20% שכר טרחת עורך דין + מע"מ. בנוסף יש לפסוק לתובעים את הוצאות המשפט הכוללות עלות חוות הדעת הרפואית הפרטית של ד"ר בן אפרים על פי קבלה, עלות מחצית חוות הדעת של ד"ר עמיקם טל ככל ששולמה על ידם כנגד קבלה וכן הוצאות העדים ככל שנפסקו עדים על ידי בית המשפט.

סכום זה תשלם הנתבעת לתובעים באמצעות ב"כ תוך 30 יום, שאם לא כן ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ביום 8.6.2017 הוגשה התביעה דנן, במסגרתה עותר התובע לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מנשיכת הכלב ובגין נזק נפשי הבא לידי ביטוי לטענתו בפחדים וחרדות מכלבים, מה שהביא לטענתו לירידה בתפקודו בעבודה.

הוראות להמשך בישיבת קדם המשפט ניתנה הצעת פשרה המבוססת על הערכת נכות בשיעור 5%; כעת, נוכח החלטתי האמורה, יש מקום לעדכן את ההצעה בהתאם.

...

אשר על כן אני קובעת, כי הגם שאין מקום לפסילה פוזיטיבית של חוות דעתה של ד"ר גרינברג, הרי שהיא איננה מחייבת את הצדדים בהליך זה כחוות דעת של מומחית מטעם בית המשפט.

אני קובעת, איפוא, כי חוות הדעת היחידה המחייבת בתיק זה הינה חוות דעתו של פרופ' מרק וייזר, ולפיה, לאחר תקופה בה היתה לתובע נכות פסיכיאטרית זמנית (2.5% ממועד הפגיעה ועד 20.4.2017 ו - 1.25% מיום 20.4.2017 ועד 30.5.2022) לא נותרה לתובע נכות צמיתה במישור הנפשי עקב אירועי התביעה.

הוראות להמשך בישיבת קדם המשפט ניתנה הצעת פשרה המבוססת על הערכת נכות בשיעור 5%; כעת, נוכח החלטתי האמורה, יש מקום לעדכן את ההצעה בהתאם.

מקום שהנתבעים מודים כי כלבם נשך את התובע חלה סעיף 41א לפקודת הנזיקין, הקובע: "בתובענה בשל נזק לגוף שניגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שהמחזיק בכלב דרך קבע (להלן – הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם היתה או לא היתה התרשלות מצידו של הבעלים". היות שהנתבעים לא טענו למי מן ההגנות הקבועות בסעיף 41ב לפקודת הנזיקין, אני קובעת כי על הנתבעים לפצות את התובע בגין הנזק שניגרם לו כתוצאה מנשיכת הכלב.

התביעה הוגשה סמוך למועד ההתיישנות ונימצא כי לא נותרה לתובע נכות ולכן נקבע כי הפצוי בגין נזק לא ממוני יעמוד על 7,500 ₪; בת"ק (קריות) 39203-01-22 פלוני נ' מיכל ביטון (4.7.22) מצא בית המשפט כי לא נותר נזק קבוע והיו סימני נשיכה לפרק זמן מסוים, ולכן בשל עצם הארוע והצורך בקבלת חיסון, פסק לתובעת שננשכה פיצוי בסך 3,500 ₪ עבור כל הנזקים שנגרמו לה בארוע; בת"ק (י-ם) 31975-10-21 פלוני נ' אברהם רגב (20.1.22), מצא בית המשפט כי הנתבע הערים קשיים על התובע לאחר הנשיכה ומנע הסגר מיידי של הכלב ונגד הנתבע גם הוא צו למניעת הטרדה מאיימת כלפי התובע, ופסק לתובע בפצוי כולל בסך 5,000 ₪; בת.א. (שלום חי') 73598-10-18 פלונית נ' מלכה טלי רונן (11.03.2020) פסק בית המשפט, על דרך הפשרה, פיצוי עבור כלל הנזקים בגובה 12,000 ₪ עבור שני ארועי נשיכה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והתרשמתי מעדויותיהם אני פוסקת לתובע פיצוי בגובה 6,000 ₪ בגין הכאב וסבל ועוגמת הנפש שנגרמה לו בעקבות הנשיכות.

...

מקום שהנתבעים מודים כי כלבם נשך את התובע חלה סעיף 41א לפקודת הנזיקין, הקובע: "בתובענה בשל נזק לגוף שנגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שהמחזיק בכלב דרך קבע (להלן – הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם היתה או לא היתה התרשלות מצדו של הבעלים". היות שהנתבעים לא טענו למי מן ההגנות הקבועות בסעיף 41ב לפקודת הנזיקין, אני קובעת כי על הנתבעים לפצות את התובע בגין הנזק שנגרם לו כתוצאה מנשיכת הכלב.

התביעה הוגשה סמוך למועד ההתיישנות ונמצא כי לא נותרה לתובע נכות ולכן נקבע כי הפיצוי בגין נזק לא ממוני יעמוד על 7,500 ₪; בת"ק (קריות) 39203-01-22 פלוני נ' מיכל ביטון (4.7.22) מצא בית המשפט כי לא נותר נזק קבוע והיו סימני נשיכה לפרק זמן מסוים, ולכן בשל עצם האירוע והצורך בקבלת חיסון, פסק לתובעת שננשכה פיצוי בסך 3,500 ₪ עבור כל הנזקים שנגרמו לה באירוע; בת"ק (י-ם) 31975-10-21 פלוני נ' אברהם רגב (20.1.22), מצא בית המשפט כי הנתבע הערים קשיים על התובע לאחר הנשיכה ומנע הסגר מיידי של הכלב ונגד הנתבע גם הוא צו למניעת הטרדה מאיימת כלפי התובע, ופסק לתובע בפיצוי כולל בסך 5,000 ₪; בת.א. (שלום חי') 73598-10-18 פלונית נ' מלכה טלי רונן (11.03.2020) פסק בית המשפט, על דרך הפשרה, פיצוי עבור כלל הנזקים בגובה 12,000 ₪ עבור שני אירועי נשיכה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והתרשמתי מעדויותיהם אני פוסקת לתובע פיצוי בגובה 6,000 ₪ בגין הכאב וסבל ועוגמת הנפש שנגרמה לו בעקבות הנשיכות.

לסיכום, אני מורה כי הנתבעים ישלמו לתובע 7,500 ₪ בתוך 30 יום, שאחרת יישא הסכום ריבית והצמדה כדין.

התובעת טענה כי הנתבעת חבה בפיצויה בגין נזקיה עקב ארוע הנשיכה וזאת בשל רשלנותה אשר מתבטאת, בין היתר, בכך שאיפשרה לכלב להיות משוחרר; לא דאגה למחסום פה לכלב מסוכן; לא טיפלה כראוי בכלב מסוכן; לא הייתה כשירה לטפל ולהחזיק בכלב מסוכן; נהגה באלימות מילולית כלפי אחרים ובכך התסיסה את הכלב; פעלה בנגוד לחוק הסדרת הפיקוח על כלבים, תשס"ג-2002.

מאמצים להביא את הצדדים לפשרה לא צלחו.

סעיף 41א לפקודה קובע, שבתובענה בשל נזק לגוף שניגרם על ידי כלב, חייב בעליו או המחזיק בו דרך קבע לפצות את הניזוק ואין נפקא מינא אם הייתה או לא הייתה רשלנות מצידו של הבעלים.

נוסף לכך, התובעת דיווחה על ארוע הנשיכה לשירות הוטרינרי, שהחליט על השמת הכלב בהסגר וכן תיעד את פציעתה של התובעת בעקבות הנשיכה (ראו: דו"ח וטרינאר עמ' 31 בתיק המוצגים של התובעת).

...

לסיכום נקודה זו - בסופו של יום עמד מומחה בימ"ש במבחן החקירה הנגדית וחוות דעתו נבחנה ביסודיות רבה במהלך חקירתו הנגדית של המומחה ע"י ב"כ הנתבעת, ומאחר וחוות הדעת לא נסתרה ואף חוזקה, ובהעדר נימוקים לסטות ממסקנות המומחה, אני קובעת שיש לאמצן ובמלואן ולקבוע כי אירוע הנשיכה הותיר בתובעת נכות רפואית צמיתה בשיעור 10% בתחום הנפשי.

סבורני כי במכלול נסיבותיה של התובעת, לאור שיעורה הנמוך של הנכות התפקודית, ההשפעה המוגבלת שיש לנכות הנפשית בעיסוקה של התובעת בתחום עריכת הדין והפגיעה הצפויה בכושר ההשתכרות, יש לפצות את התובעת בסכום גלובלי וצופה פני עתיד בסך של 138,000 ₪ בגין ראש נזק זה (לפי נכות רפואית 10%, לפי שכר ממוצע במשק (12,000 ₪ ברוטו במעוגל), מקדם היוון עד לגיל 67 (286.3598) וחישוב אקטוארי של 40%).

  סוף דבר הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת, פיצויי בגין נזקיה כדלקמן: אובדן כושר השתכרות לעתיד 138,000 ₪ הפסד פנסיה 17,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות 15,000 ₪ כאב וסבל 40,000 ₪ סה"כ 210,000 ₪ לסכום הנ"ל יתווסף שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% בתוספת מע"מ כחוק, והוצאות משפט בגין אגרה ששולמה משוערכת להיום, וכן עלות חוות דעת המומחים.