פיצוי נזקי גוף באמצעות תשלום משכורת

סוגיה דומה מתעוררת בעת פסיקת פיצוי על ניזקי גוף של ניזוק שכיר הפועל באמצעות חברה שבבעלותו או שבשליטתו.

בפרשה שיש בה קוי דמיון מסוימים לענייננו נדון עירעורו של נישום בעל דרגת נכות המזכה בפטור ממס על הכנסות מיגיעה אישית לפי סעיף 9(5) לפקודה, אשר החזיק ב – 99% ממניות חברה ורעייתו החזיקה באחוז הנותר, על קביעת פקיד השומה שאושרה בבית המשפט המחוזי לפיה המשכורת ששולמה לו על ידי החברה אינה הכנסת עבודה.

...

עם זאת, מצאנו מקום להתערב בהחלטה הדיונית בנסיבות העניין, משסברנו כי הימנעות משינוי ההחלטה ומהבהרת מעמדו הייחודי של מבוטח שהוא בעלים יחיד בחברה עלולה לגרום להתנהלות הדיון בצורה שגויה (ראו: סעיף 26 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969).

נוכח נקודת המוצא של "גילוי מרבי ורחב ככל האפשר של המידע הרלוונטי למחלוקת" (בג"ץ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ' עוז, פ"ד סב(4) 167 (2008)) וקיומה של זיקה לכאורית אפשרית בין דוחות החברה (בניגוד ל"כל עסקיו" של המשיב כמבוקש) ודיווחיה לרשויות המס לבין עבודתו הנטענת של המשיב, מצאנו להורות על החזרת הדיון בבקשת הגילוי לבית הדין האזורי על מנת שיבחן מה הם המסמכים שיש להורות על העברתם לעיון המבקשת, בשים לב בין היתר להערותינו על ההבחנות בין החברה לבין כלל החברות הקשורות ובין חברות "אני בע"מ" לבין חברות בעלות נכסים או חברות הפועלות באמצעות אחרים; החפיפה הלכאורית בין הדוחות המבוקשים; והיחס בין מידת ההכבדה לבין עוצמת הרלוונטיות של המסמכים (השוו: רע"א 3031/20 שופרסל בע"מ נ' אמן סנפיר בע"מ. פסקה 13 (28.6.2020)).

סוף דבר – ניתנה רשות ערעור והערעור התקבל באופן חלקי כמפורט בסעיף 25 לפסק הדין.

כך לדוגמא, בדיני הנזיקין, בעת בחינת הפצוי של ניזקי גוף של ניזוק שכיר הפועל באמצעות חברה שבבעלותו או בשליטתו, נבחנים ההפסדים הנטענים בתהליך דו שלבי הכורך את הפסדי השכר הנטענים כשכיר ואת ההכנסות האחרות של החברה.

בדיוק מטעמים אלה, רשאי פקיד שומה לבחון ולהכריע האם המשכורת המשולמת לבעל חברה ובעל שליטה, הנה הכנסה מיגיעה אישית, והאם העלאת השכר נובעת משקולי מס על אף ששעור העבודה בחברה הצטמצם עקב מצבו הבריאותי ויש לייחס את ההכנסה לדיבידנד (השוו: ע"א 4107/09 בן עוז נ' פקיד שומה חיפה (10.8.2011), שם קבע בית המשפט שאף שההכנסה סווגה כמשכורת, לא מדובר בהכנסה מיגיעה אישית, שעה שהנישום הפסיק את עבודתו עקב מצבו הבריאותי).

...

המומחה התייחס לחוות הדעת מטעם הנתבעת לפיה התובע כשיר לעבודה ניהולית וקבע שמסקנה זו אינה משקפת את המציאות במקרה זה היות ומדובר באדם חסר כל השכלה ניהולית, וכל הכשרה ניהולית ושאינו כשיר בשום פנים ואופן לעבודה ניהולית מכל סוג שהוא.

המומחה השיב שלא מקובל עליו שהתובע מסוגל לעבודה במשרה מלאה אבל בהנחה שהוא אכן עושה כן, אז המסקנה שלו תשתנה.

סוף דבר התובע לא הוכיח את התנאים הנדרשים בפוליסת הביטוח על מנת לקבל תגמולי אובדן כושר עבודה מלא או חלקי, ומשכך אין מנוס אלא להורות על דחיית התביעה.

לפניי תביעה מכוח הוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים") - לתשלום פיצויים בגין נזק גוף שניגרם בתאונת דרכים.

מכל מקום, על רקע האמור, קיימת מחלוקת עובדתית בשאלה - האם שולם לו על ידי החברות שכר בתקופה הסמוכה לתאונה, ומה שיעורו; ובהמשכה, בשאלה שמעלה הנתבעת - האם מפת הישתכרותו טרם התאונה (כפי שתיקבע עובדתית), היא סבירה למול ההתנהלות המסחרית כלכלית של החברות והשתנות המאזן שלהן בשנים שקדמו לתאונה; השתנות, שלעמדת הנתבעת מצביעה על היתדרדרות מצבן הפינאנסי ואיתנותם המסחרית - ללא קשר לתאונה.

סך הפיצויים על כן, בהתאם לנסיבות מצאתי לקבל את התביעה, כך שהסכום לו זכאי התובע כפצוי (לפני נכויים) עומד על סך של 1,700,000 ₪, הכולל את סכומם של סך הפיצויים בראשי הנזק השונים, כדלקמן: הפסד שכר לעבר אובדן כושר הישתכרות לעתיד 609,000 ₪ 933,000 ₪ עזרת הזולת (לעבר ולעתיד) הוצאות רפואיות (לעבר ולעתיד) 80,000 ₪ (-) התאמת רכב ודירה לנכות (-) כאב וסבל 78,000 ₪ סך הכל 1,700,000 ₪ רכב בשירות מעביד וניכויים אני מוצא לקבל את טענת הנתבעת כי מדובר בעניינינו בתאונת דרכים שאירעה תוך 'שימוש ברכב בשירות מעביד', שמשמעו שהתובע איננו זכאי לפצוי של עד סך 25% מהנזק שהוכיח, מקום בו הוא נבלע בסך תשלומי ותגמולי המל"ל. כידוע, סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, קובע את זכותו של ניזוק ל-25% מהפיצויים שנפסקו לו – רק במקרים שבהם קיימת למל"ל זכות חזרה אל צד שלישי בגין גמלה ששילם לניזוק.

...

לטענתה, בהיעדר קביעה של המל"ל, לרבות - בשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הצורך בניתוח/ים או הניתוחים שכאמור נטען כי ביצע, אין התובע רשאי להסתמך על טענות רפואיות שאין להן כל גיבוי בהחלטת המל"ל; ובהתאם - יש להתעלם מטענותיו של התובע בענין זה. בכל הקשור לטענות התובע לפגימות או נכויות החורגות מקביעת הנכויות העולה מהחלטת הועדה כפי שפורטו לעיל, אני מקבל את עמדת הנתבעת, בהיותן, בנסיבות, טענות נכויות שלא הוכחו לפניי.

בסופו של דבר נערכו שני דיוני הוכחות בנדון, ולאחר השלמת מסמכים, נקבע התיק לסיכומים.

משהוגשו ניתן פסק דין זה. סוף דבר אני פוסק כי: התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעת תשלם לתובע סך של 71,900 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובע - החזר שכר טרחת עורך דין בסך 10,936 ₪, וכן - תישא הנתבעת בהחזר האגרה ששילם התובע בנדון – בסך 705 ₪ והוצאות עדים, ככל שנפסקו, בצירוף ריבית והצמדה מיום התשלום.

לפניי תביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: החוק) לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת 8.10.1953, בעקבות שתי תאונות דרכים בהן היתה מעורבת, האחת מיום 9.11.2010, כנהגת ברכב שהשימוש בו בוטח על ידי נתבעת מס' 1 (להלן: התאונה הראשונה), והשניה מיום 5.4.2012, כנהגת ברכב שהשימוש בו בוטח על ידי נתבעת מס' 2 (להלן: התאונה השניה).

כיוון שהתובעת עתרה בסיכומיה לפצוי בראש הנזק של הפסדי שכר עבור שלושה חדשי אי כושר לאחר כל תאונה, ולא מעבר לכך, לא אכביר מילים בניתוח עדותה, שרובה נסבה על ההפסדים שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מאי יכולתה להמשיך ולעבוד כמיילדת בחדר לידה מאז התאונה הראשונה, ואציין רק את הדברים הבאים: לאורך כל עדותה ניסתה התובעת להמעיט בחשיבות עברה הרפואי ובתרומתו למצבה, ולייחס את כאביה, מגבלותיה ונזקיה לשתי התאונות נשוא התביעה.

אכן, כפי שציינה כב' השופטת קליימן-בלק בפסק הדין האמור, אין מקום שתובע - שאין חולק כי זכותו לקבל את יומו בבית המשפט ולהוכיח את מלוא נזקיו - יעמוד על זכות זו במידה החורגת מן הסביר בנסיבות המקרה ותוך שויון נפש להשלכות שיש בכך על הנתבעות, מתוך ראיה כי ממילא יחוייבו לשלם פיצוי כלשהוא בתום ההליך וגם תישאנה ביתרת האגרה (פסקה 19 לפסק דינה).

...

פסק דינה של כב' השופטת קליימן-בלק אינו המקרה היחיד בו חייב בית המשפט תובע ביתרת האגרה כאשר לא הסכים למתווה של פשרה או להצעת פשרה, ועמד על ניהול התובענה, בה נפסק בסופו של דבר סכום פיצוי דומה לסכום שהוצע, ואשר קבלתו היתה מביאה לסיום ההליך בשלב מוקדם הרבה יותר ותוך חסכון בהוצאות הנתבעות.

כב' השופט וינוגרד קבע כי הנתבעת תחוייב בשליש יתרת האגרה, שהיה חל עליה ממילא גם לו היתה התובענה מסתיימת בפשרה, ושני-השלישים האחרים הושתו על התובעת; ת"א (שלום י-ם) 1610-12-12 שוורץ נ' סופרבוס ושות' ואח' [5.1.2015], שם קיבלה כב' השופטת תמר אשר-צבן את טענת הנתבעת, וחייבה את התובעת, שדחתה הצעת פשרה של בית המשפט ובסופו של דבר נפסק לה סכום נמוך ממנה, במלוא יתרת האגרה; ת"א (שלום י-ם) 39079-09-12 יונסי נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ [22.4.2015], אף הוא מאת כב' השופטת אשר-צבן, בו חייבה את התובע, שהסכים להצעת הפשרה שניתנה אך חזר בו לאחר מכן, ובסופו של דבר נפסק סכום דומה, במלוא יתרת האגרה; ת"א (שלום י-ם) 33805-04-15 פלוני נ' עמוס בן ראובן טוהר [1.6.2020], שם הטילה כב' השופטת מיכל הירשפלד על התובע, שסירב לקבל את הסכום שהפקיד הנתבע בקופת בית המשפט על יסוד הצעת פשרה שנדחתה על ידיו, את שיעור שני-שלישֵי יתרת האגרה, ועל הנתבע - את שליש יתרת האגרה שהיה מוטל עליו ממילא לו היתה התביעה מסתיימת בפשרה; ת"א (שלום בת ים) 58046-02-20 פלונית ואח' נ' גנאים ואח' [11.4.2022], שם חייב כב' השופט שי משה מזרחי את התובעים במחצית יתרת האגרה משקבע כי האריכו שלא לצורך את שמיעת הראיות בנסיון להרחיק עצמם מתרומת אחריות לאירוע התאונה.

סוף דבר אני מחייבת את נתבעת מס' 1 לשלם לתובעת סך של 22,395 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% ומע"מ והחזר מחצית האגרה ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלום האגרה ועד התשלום המלא בפועל.

בית משפט השלום בטבריה ת"א 6722-11-21 פלוני נ' חברה לביטוח שומרה תיק חצוני: בפני כבוד השופטת ברכה לכמן תובעת פלונית ת"ז 203783816 ע"י ב"כ עוה"ד מנשה בן אלישע נתבעת שומרה חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד אריאל שנהב פסק דין

זוהי תביעה לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף אשר נגרמו לתובעת, ילידת 1992, בתאונת דרכים שאירעה ביום 11/8/16 מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

התובעת צרפה תלושי משכורת מטעם משרד החינוך לחודש 5/22- 3,687 ₪, לחודש 6/22 – 7,371 ₪, לחודש 7/22 – 7.105 ₪, לחודש 8/22 – 4,900 ₪, לחודש ספטמבר – אין תשלום שכר בשל הפחתה בסך 6,458 ₪ בשל העדרות, לחודש 10/22 – 1,022 ₪ (הפחתה של 6,458 ₪ בשל העדרות), לחודש 11/22 – אין תשלום שכר בשל הפחתה בסך 6,458 ₪ בשל העדרות.

...

לסיכום ראש נזק זה, לא נתתי אמון כלל בעדות התובעת לעניין העזרה, עדות שנסתרה בעדות העדים מטעמה.

בהתאם לנסיבות תיק זה, מועד התאונה, גילה של התובעת, שיעור הנכות הרפואית 14.5%, 3 ימי אשפוז, אני קובעת לפי הדין - סך הפיצוי בגין כאב וסבל בעניינה הוא 31,500 (מעוגל).

לסיכום ראשי הנזק של התובעת הם: הפסד שכר לעבר – 3,800 ₪.