פיצוי נזק נפשי להורים שכולים

עוד עמד בית המשפט על כך שהמחוקק האמריקאי ובתי המשפט בארה"ב הכירו בזכותם של בני מישפחות קורבנות טירור לפצוי תרופתי בגין הנזקים הנפשיים שנגרמו להם עקב השכול (נזק המכונה Solatium), כשחומרת הפגיעה הנפשית נלמדה מעצם המעשה וחומרת תוצאתו.

על רקע זה נקבע, כי כאשר מדובר בארוע טירור רצחני, אין מקום לצמצם את ההכרה בניזוקים מישניים לאלו העומדים בכל תנאי הילכת אלסוחה (רע"א 444/87 אלסוחה נ' עזבון המנוח דוד דהאן ז"ל, פ"ד מד(3) 397 (1990) (להלן: הילכת אלסוחה)), וכי גם בישראל יש מקום לפסוק לבני מישפחה של קורבנות טירור – הורים שכולים – פיצוי תרופתי בגין הצער והשכול שניגרם להם, פיצוי שכונה "פצויי שכול". בית המשפט מצא לפסוק פיצויים עונשיים בנסיבות המקרה, לנוכח הקביעה כי הרש"פ סיפקה את הנשק ששמש לפיגוע הספציפי, לאדם שידעה כי היה מעורב בעבר בפעולת טירור ושוחרר על ידה למרות מעורבות זו, וכאשר הנשק סופק לאותו קצין בתקופה שבה פיגועי טירור היו חזון נפרץ.

...

על רקע זה נקבע, כי כאשר מדובר באירוע טרור רצחני, אין מקום לצמצם את ההכרה בניזוקים משניים לאלו העומדים בכל תנאי הלכת אלסוחה (רע"א 444/87 אלסוחה נ' עיזבון המנוח דוד דהאן ז"ל, פ"ד מד(3) 397 (1990) (להלן: הלכת אלסוחה)), וכי גם בישראל יש מקום לפסוק לבני משפחה של קורבנות טרור – הורים שכולים – פיצוי תרופתי בגין הצער והשכול שנגרם להם, פיצוי שכונה "פיצויי שכול". בית המשפט מצא לפסוק פיצויים עונשיים בנסיבות המקרה, לנוכח הקביעה כי הרש"פ סיפקה את הנשק ששימש לפיגוע הספציפי, לאדם שידעה כי היה מעורב בעבר בפעולת טרור ושוחרר על ידה למרות מעורבות זו, וכאשר הנשק סופק לאותו קצין בתקופה שבה פיגועי טרור היו חזון נפרץ.

נסיבות המקרה מצדיקות אפוא להשית פיצויים עונשיים על הרש"פ, אך יישום הלכת בן שלום על ענייננו מוביל למסקנה כי יש מקום להתערבותנו בסכום שנקבע על ידי בית משפט קמא, כמו גם בקביעה בדבר זהות הנפגעים הזכאים לפיצויים עונשיים.

משלא מצאתי להתערב בקביעות העובדה והמהימנות של בית המשפט המחוזי המבססות את אחריות הרש"פ כמסייעת לביצוע הפיגוע, אני סבור כי יש להעמיד את סכום הפיצויים העונשיים שבהם תישא הרש"פ על סך של 3 מליון ₪ לכל עזבון (השוו למקרה הנדון בע"א 7036/19 הנ"ל).

אי לכך, הערעורים נדחים, בכפוף להפחתת הפיצוי העונשי כך שיפסק לטובת עזבונות המנוחים סך של 3 מליון ₪ לכל עזבון (סך כל הפיצוי – שישה מליון ₪).

פיצוי להורי המנוחים, ציון ופרידה סוורי: תובעים אלו איבדו בפיגוע את שני ילדיהם: דורון סוורי ז"ל, אשר נרצח עת היה חייל, טרם נישא, ולא הותיר אחריו צאצאים; ואת בתם, שרון בן שלום ז"ל, שנרצחה ביחד עם בעלה ואחיה בפיגוע הנ"ל. אבות ואמהות שכולים יכולים להעיד כי אין כאב גדול יותר מאובדן ילד.

התנאי הראשון, הוא כי מדובר בקרובים מדרגה ראשונה, אחד משבעת הקרובים על פי היהדות, כלומר: בן או בת זוג; הורה; אח; אחות; בן; בת. אציין בהקשר זה כי בפסק דיני בפרשת פרלמן כתבתי, כי משקולי מדיניות אינני רואה לנכון לכלול גם אחים בין הזכאים לפיצויים, בגין נזקים נפשיים שנגרמו להם עקב מות אחיהם, משום שהרחבה של אותה קבוצה של מקרי ביניים חמורים, החורגים מהילכת אלסוחה, גם אל אחיהם של נפגעים, עלולה להטיל נטל כבד מדי על מערכת המשפט, בגין פגיעות של אחיהם של מיגוון קורבנות לרשלנות, מכל סוג שהוא.

...

בנוסף, אמורים הדברים בנוגע לאוריאל בן שלום, בת אל בן שלום, אודליה משה בן שלום, ומשה עצמון – אחיהם וגיסם של המנוח יניב בן שלום ז"ל, ולאור זאת, גם תביעותיהם נדחות.

כ.7 הפיצויים לאסתר בן שלום תובעת מס' 10 – אסתר בן שלום – היא אמו של המנוח יניב בן שלום ז"ל. מן הטעמים המנויים למעלה, אני קובע כי היא עונה על הדרישה הראשונה שבהלכת אלסוחה.

הגעתי למסקנה כי הגב' אסתר בן שלום – כמו ההורים של הנרצחים האחרים – זכאית לפיצויים עונשיים בסכום של 5,000,000 (חמישה מיליון) ₪.

הקף הזכאים לפצוי עונשי התובעות טוענות כי בנוסף לפיצויים העונשיים שייפסקו לעזבון, יש לפסוק פיצויים עונשייים גם לקרובות מישפחה של המנוחים: לבנות, לאם השכולה ולענת שהיא אחותה של ציפי ז"ל. הנתבעת טוענת מנגד, כי האם השכולה וענת לא הוכיחו שניגרם להן נזק נפשי חמור כניזוקות משניות בהתאם להילכת אלסוחה.

לסיכום סוגיה זו, עמדתי היא כי משקולי מדיניות יש לפסוק לבני מישפחה של נרצחים בפיגועי טירור, פצויי תרופתי בגין הנזק הלא ממוני שניגרם להם, אותם כיניתי "פצויי שכול". על מנת שלא להרחיב יתר על המידה את חוג התובעים ומן הנימוקים שפורטו לעיל יש לצמצם את חוג הזכאים כך שזכות זו תוענק להורים שכולים ולא לאחים שכולים.

...

ככל שהנתבעת חולקת על מסקנה זו פתוחה בפניה הדרך לערער עליה במסגרת הערעור על פסק הדין.

עוד יצויין כי בניגוד לטענת הנתבעת, אין בכך שהמסקנות אודות הזיקה בין הנתבעת והמחבלים נקבעו בהתאם לכלל הידיעה המיוחדת או היפוך הנטל כדי לשנות מן המסקנה לפיה הוכח במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט אזרחי כי הנתבעת ספקה נשק, בעיצומה של האינתיפאדה, לגורמים שהיא יודעת שהיו מעורבים בפעילות טרור.

התביעה של ענת - נדחית.

לאור כל האמור בפרק זה לעיל, סך הפצוי בגין ניזקי התובעים בגין התאונה השנייה הוא כדלקמן: הפסד שכר "בשנים האבודות" לתקופת העבר 161,106 ₪ הפסד שכר "בשנים האבודות" לתקופת העתיד 843,755 ₪ נזק לא ממוני - 20,733 ₪ הוצאות לוויה וקבורה - 15,000 ₪ סה"כ פיצוי בגין התאונה השנייה: 1,040,594 ₪ תביעת ההורים מכוח "הילכת אלסוחה" הטענות והעובדות כאמור, ההורים, התובעים 2 ו-3, תובעים גם בטענה כי נזוקו בנזק גוף (נפשי) שניגרם להם כ"נפגעים" בתאונת דרכים (כהגדרת בחוק הפלת"ד) בה נהרג בנם.

עוד מפנים התובעים לענין ת"א (המחוזי ב-חי') 3326-03-10 עזבון המנוחה ל' ש' ז"ל נ' בי"ח בני ציון (פורסם; 11.8.2015), שבו מקרה של אם שזמן קצר לאחר ששכלה את בתה שנולדה פגה, חזתה בסרט טלויזיה שבו נראה פג בכיס חלוקה של אחות בית החולים, ונגרמה לה בשל החשש הלכאורי לחיי הפג -טראומה נפשית.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כדלקמן: תביעתם הישירה של התובעים 2 ו-3 בטענת "נפגעים" לפי חוק הפלת"ד – נדחית.

תביעת העזבון באמצעות יורשיו מתקבלת, כך שהנתבעת תשלם לתובעים, ביחד ולחוד, סך 1,125,594 ₪.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובעים החזר שכר טרחת עורך דין בסך 171,203 ₪, וכן - החזר האגרה ששילמו התובעים בנדון, והחזר מחצית מהסכום הכולל ששילמו התובעים בגין חוות הדעת הפסיכיאטריות שניתנו בעניינם בנדון.

בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי הניזוקים המשניים שהוכרו על-ידו (הורי המנוחים) אינם צריכים להוכיח את התקיימות התנאי הרביעי הקבוע בהילכת אלסוחה, שעניינו במהות הנזק הנפשי אשר נגרם להם ובחומרתו, שכן תנאי זה אינו רלוואנטי למידת האשם של המזיק, שהיא אמת המידה העיקרית בכל הנוגע לפסיקת פיצויים עונשיים.

וכי מהו שיעור הגמול הראוי עבור חייהם של שלושה אנשים צעירים אשר נגדעו באיבם, עבור פציעתן של שתי פעוטות אשר נותרו יתומות מאב ומאם, ועבור כאבם של הורים ואחים שכולים אשר ילווה אותם לאורך כל חייהם? וראו את דברי פרופ' ברק במאמריו (אם כי בהקשר של פצויי נזיקין): "אין משיבים יד שנגדעה או רגל שנכרתה. אין משיבים פגיעה בכושר ההישתכרות, ואין מוחקים כאב וסבל" (ראו: ברק "הערכת הפיצויים בנזקי גוף", בעמוד 1217).

...

סוף דבר אשר על כן, אציע לחבריי לדחות את הערעור על החלטת החבות, לקבל את הערעור בחלקו, וכן לקבל באופן חלקי את הערעור שכנגד – הכול כפי שבואר לעיל.

מסקנה זו כשלעצמה אינה פשוטה כלל.

במקרה דנן, אני נכון להצטרף למסקנה של חברתי כי לנוכח הממצאים שבעובדה שנקבעו על ידי בית המשפט קמא באשר לתרומתה של הרשות לביצוע הפיגוע, יש מקום להטיל עליה חבות "ביחד ולחוד". השופטת ע' ברון: אני מסכימה עם פסק דינה של חברתי השופטת י' וילנר ולהערותיו של חברי השופט י' עמית.