פיצוי נזיקין עקב נזק לרכוש עקב רשלנות חנות

מבוא והצדדים להליך בפניי תביעה כספית על סך של 200,000 ₪ שהגישה התובעת כנגד הנתבעת בגין נזקים שנגרמו לתובעת עקב רכישת מקרר מסוג חלביה לחנות המכולת עקב אי תקינותו של המוצר.

נטען כי הנתבעת התרשלה עת המליצה באמצעות הסוכן מטעמה על רכישת מקרר עם מדחס פנימי ולא על מקרר עם מדחס חצוני.

נטען כי במעשיה המתוארים פעלה הנתבעת בנגוד לחובותיה מכוח הוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש]; חוק המכר, תשכ"ח- 1968 וחוק הגנת הצרכן, תשמ"א- 1981 וכי בנסיבות העניין יש להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו". התובעת עתרה לחייב את הנתבעת לפצות אותה בגין נזקיה בסך של 200,000 ₪, שנגרמו בעקבות התקלות החוזרות ונישנות במקרר.

העדים השיבו לכל השאלות שהוצגו להם באופן מלא ומפורט, וכל אחד מהם תיאר בנפרד ובאופן פרטני נסיבות רכישת המוצר ע"י התובעת באמצעות בעלה, את התנאים הפיזיים של החנות, את הייעוץ שניתן לבעל ואת הנסיבות שנוצרו לאחר רכישת המוצר באופן שמוביל למסקנה כי עמדת כל הגורמים שהתבקשו לייעץ בעיניינו של המוצר המתאים הצביעו על כך שגודל המקום ואופיו אינם מתאימים לחלביה שנרכשה בפועל על ידי התובעת וכי השיקולים שהנחו את בעלה של התובעת בבחירת המוצר היו שיקולים כלכליים.

...

אשר על כן - דין התביעה להידחות.

אשר על כן אקבע כי גם אילו היה עולה בידי התובעת לעמוד בנטל לעניין האחריות הרי שלא היה עולה בידה לעמוד בנטל לעניין הנזק ודין התביעה להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

ענייננו בתביעה לפיצויים אשר הוגשה כנגד הנתבעת 1 (להלן: "המועצה"),וכנגד הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), מי ששמש כמומחה מטעם ביהמ"ש בהליך אחר (תמ"ש 4427-01-10), תובענה שהסתיימה בפסק דין בעיניין פירוק שתוף מקרקעין בין התובע לאישתו דאז, זאת במסגרת הליך גירושין שהתנהל ביניהם.

זאת ועוד, מאחר וחוו"ד שימשה את התובע וגרושתו במסגרת פירוק שתוף אגב הליכי גירושין, הרי שגם אם הוערכה החנות ביתר, הדבר השפיע רק על מחצית שווי החנות, שרכש התובע מגרושתו.

לטענתו, בשל רשלנות הנתבע, שלא מדד את שטח החנויות בעצמו, ולכן שגה בהערכת שוויין נגרמו לתובע נזקים כספיים בסך 130,000 ש"ח, המהוים עילה כנגד הנתבע.

בנוסף, מומחה מטעם ביהמ"ש אינו נהנה מחסינות בתביעת נזיקין, כאשר מוכח כי נהג ברשלנות רבתית, כבענייננו.

. פתיחת הפתח להגשת תביעה בכל מקרה ומקרה שצד סבור כי נגרם לו נזק בעקבות חוות דעת זו או אחרת שהוגשה לבית משפט, יכול ותגרום לאשר תואר לעיל, דהיינו הגשת הליכים על הליכים, ובאופן שעיקרון סופיות הדיון ייסוג מפני הליכים מול המומחה, אשר יצריכו בחלק גדול מהמקרים להדרש להליך המקורי, על העדויות שניתנו בו ועל ההכרעות שניתנו בו. .

...

לאור האמור נראה לי כי באיזון המתחייב בין השיקולים השונים כפי שפורטו לעיל, יש מקום לקבוע כי כעיקרון מצד אחד אין לקבוע חסינות מוחלטת למומחה מטעם בית משפט אולם מצד שני יש לסייג את אפשרות ואופן הגשת תביעה כנגד מומחה בית משפט.

למעשה, כל האמור לעיל הינו למעלה מן הצורך וזאת מאחר שהמבקש לא עמד בתנאי לפיו רק במקרים קיצוניים של רשלנות רבתי וזדון תותר הגשת תביעה כנגד המומחה.

מן המקובץ, אני נעתר לבקשה לדחייה על הסף של התביעה כנגד הנתבע 2 מחמת העדר עילה.

התובעים לא זימנו לעדות נציגים מטעם המישטרה שיעידו על פעולות החקירה שלטענתם לא בוצעו כראוי ואף בחרו שלא להטיל על המישטרה אחריות נזיקית בגין הנזקים הנטענים, בשל "עבודתה הרשלנית" בחקירת התלונה מטעם חברת הביטוח (והשוו: ע"א 337/81 בוסקילה נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(3) 337 (1984)) – והדברים אומרים דרשני.

משהוכח מחד כי הנתבעת נימנעה מלשלם תגמולי ביטוח שנועדו לפצות עבור הנזקים שנגרמו למבנה החנות, לתכולת החנות ולמלאי; ומשהתרשמתי שהתובעים לקחו הלוואות אלו במטרה לקיים את פעילות העסק ולצורכי רכישת סחורה חדשה, והא ראיה שהחנות המשיכה לפעול בקניון כשלוש שנים לאחר מכן; ומאידך בהיתחשב בטענות הנתבעת בעיניין זה - מצאתי לפסוק על דרך האומדנא, פיצוי בגובה של 230,000 ₪.

...

מהטעמים האלה דחיתי את טענות התובעים בעניין זה, מבלי להמעיט כמובן בסבל ובתחושות הקשות שליוו אותם במהלך תקופה זו. בסיכומו של דבר, תביעת התובעים מתקבלת בחלקה, ואני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים שכדלקמן: פיצוי בגין אי תשלום תגמולי ביטוח עבור נזק למלאי, תכולה ומבנה – הנתבעת תשלם לתובעים סך של 893,337 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.12.2010.

פיצוי בגין אובדן הכנסות בבית העסק - הנתבעת תשלם לתובעים סך של 26,591 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.12.2010.

פיצוי בגין עלויות מימון אשראי - הנתבעת תשלם לתובעים סך של 230,00 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה.

עובדות הצריכות לעניין: ביום 26/12/2021 הגיש התובע תביעה בסדר דין מהיר על סך של 11,911 ₪ בגין נזקים שנגרמו, לטענתו, לרכבו מידגם טויוטה מ.ר. 223-67-202 (להלן "רכב התובע") כתוצאת מתאונת דרכים שהתרחשה ביום 25/09/2021 באשמת נהג הנתבעת.

בתביעה שלפנינו, מבקש התובע למעשה לייחס לנהג הנתבעת היתנהגות רשלנית ולחייב את הנתבעת בפיצויים מכוח עוולת הרשלנות בהתאם לסעיף 35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש).

בעניינינו, כשהתובע טוען שתאונה נגרמה בשל רשלנות נהג הנתבעת, מתגוננת האחרונה בטענה שהתאונה התרחשה עקב נהיגתו הרשלנית של התובע, אשר חתך את הצומת וגרם לתאונה.

מנגד, העיד נהג הנתבעת בחקירתו הראשית כדלקמן (שורורת 28-34 בעמ' 2 לפרוטוקול): "ביום שישי ב-24.9 נסעתי עם המשפחה לצפון. בסביבות חמש אחה"צ עברנו בנקודה הזו בכפר יאסיף רצינו לאכול משהו וראינו את מפרץ החניה, וראינו שיש חניה, וחנות פתוחה. עצרתי את הרכב, והסתכלתי אחורה עם כל הגוף, נסעתי לאחור והיה פנוי מלפניי כדי להחנות את הרכב. התחלתי לחזור לאחור. מפנה לתמונה רנ/3. תוך כדי שנסעתי לאט עם כל הגוף אחורה, ראיתי את הרכב שהגיע, הוא היה רחוק ממני ואז פיתאום הרגשתי מכה. אני מדגים את קרות התאונה באמצעות רכבי הדגמה. ראיתי את החניה לקחתי לאחור ובחצי מטר האחרונים התובע הגיע וחתך שמאלה, מאחור הכל היה פנוי ונסעתי לאט ובזהירות ופתאום ראיתי אותו מגיע, ולא הבנתי איך הוא מגיע..". בחקירתו הנגדית של נהג הנתבעת, העיד הוא כדלקמן (שורות 11-21 בעמ' 3 לפרוטוקול): "ש. אתה מאשר כי חזרת ברברס לתוך צומת. אני מפנה אותך לתרשים שלך אתה מאשר אותו?

אם כן, רשלנות נהג הנתבעת בגרימת התאונה נלמדת ממספר נתונים ברורים ומשילובם זה בזה: העובדה כי היה שדה ראייה פתוח ללא כל הפרעה לשני הכיוונים, כפי שנראה בבירור בתמונות שהוגשו לתיק; העובדה כי נהג הנתבעת טען כי ניסה לתמרן לצורך כניסה לחניה ונסע אחורה לתוך הכביש; העובדה כי מוקד הנזק ברכב התובע הוא בחלקו השמאלי אחורי; העובדה כי הנתבעת לא זימנה אשתו של הנהג; ונתון אחרון הוא שנהג הנתבעת לא השאיר את רכבו במקום התאונה כדי לצלמו אלא שהזיז אותו קדימה.

תקנות התעבורה קובעות חובות מיוחדות לנהג המתקרב לצומת ולפיהן על הנהג להאט את מהירות נסיעתו ולכל הפחות להתאים את מהירות נסעיתו לתנאי הכביש, זאת בנוסף לכלל הרחב החל על כל מקרה שבו צפויה סכנה לעוברי דרך או לרכוש.

...

זאת ועוד, ובסיכומי ב"כ הצדדים לא טען ב"כ הנתבעת לעניין הנזקים וחוות הדעת התובע, ולמעשה זנח טענה זו. יוצא אפוא, כי התובע העמיד תשתית ראייתית מספיקה שהיה בה כדי להוכיח את שיעור הנזק כשהנתבעת לא הציגה ראיות סותרות.

לסיכום פרק זה - אני קובע כי נזקי התובע המוכחים עומדים על סך 11,911 ₪.

סוף דבר : לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע 70% מסכום נזקיו, קרי סך של 8,338 ₪, בצירוף אגרת בית משפט בסך 773 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪, ובסה"כ 11,111 ₪.

תמצית טענות התובעים: לטענת התובעים עקב העיסקאות שפורטו לעיל, בייצוג הנתבעים ובהמלצתם לעצם ביצוע מהלך עיסקאות אלו, נגרמו להם נזקים שהעיקריים שבהם כמפורט להלן: נזק בגין מכירת נכסים במחיר הפסד, נזק בגין רכישת ביניין במחיר מופקע, שכ"ט מופרז (3%), ריבית ותשלומים לגיא מוזס, הפסד הכנסות לעפרה, הוצאות שירדו לטמיון.

זאת ועוד, התובעים הפרו את פקודת הנזיקין וס' 63 וכן בגין עוולת הרשלנות והפרת חובה חקוקה בהתאם לס' 63 לפקנ"ז. התובעים צרפו טבלה לאומדן נזקיהם : נזק ממוני סכום מכירת נכסים במחיר הפסד 646,000 ₪ רכישת ביניין במחיר מופקע 1,000,000 ₪ שכר טירחה מופרז וכספים שנלקחו מחשבון הנאמנות 430,000 ₪ הוצאות 160,577 ₪ הפרישי ריבית (ריבית שוק חוץ בנקאי לעומת ריבית בנקאית) 288,843 ₪ הפסד הכנסות לעפרה קרן 320,000 ₪ נזק לא ממוני 600,000 ₪ סה"כ 3,445,420 ₪ כאשר משקולי אגרה הוגשה התביעה כאמור לעיל על מיליון וחצי ₪ (ראה בס' 124 לכתב התביעה).

העד, עו"ד לזר: היה צריך, זה היה שיקול של עפרה מכיוון שידענו מראש שמהחנות הזו א' לא יישאר לה הרבה כסף בגלל שרובה ממושכנת לבנק הפועלים, ידענו שמדובר בסדר גודל של כ-100,000 ש"ח מס, רק מקדמת מס השבח בהתחלת העסקה היא 90,000 ש"ח 15% כדין, היא הבינה את זה כי זו חנות שהיא ירשה מאמא המנוחה, אמא המנוחה רכשה או קיבלה אותה בשנות ה-40 או ה-50 ולכן היה ברור שיש פה מס שבח גדול.

" סיכום ביניים: כדי לזכות בפצוי בגין עוולת רשלנות, על התובע להוכיח את הנזק שגרם לו עורך הדין בהתנהלותו ובמלים אחרות את הקשר הסיבתי בין הרשלנות לבין הנזק.

...

לאור כך אני קובעת כי לא הייתה התרשלות מצד הנתבעים המחייבת בפיצוי התובעים בגרימת נזק כלשהו נטען.

הנימוק השני – בין הצדדים נחתם הסכם שכר טרחה, ככל והתובעים שכנגד הגיעו למסקנה שיש לתקנו ולהוסיף עליו, היה עליהם לעשות זאת בכתב בצורה מסודרת.

סוף דבר: לאור האמור לעיל אני דוחה את התביעה ואת התביעה שכנגד.