פיצוי נוסע שנפגע מתאונה ונגרמה לו טראומה

התובע אומנם לא עבד עובר לארוע התאונה בגין מצב רפואי קודם, אך הפגיעה בתאונה בתחום האורטופדי גרמה להגבלה תפקודית בגינה זכאי התובע לפצוי בגין כאב וסבל, הוצאות עזרה וסיעוד לעבר ועתיד כמפורט בתצהיר העדות הראשית.

" המומחה הרפואי מתייחס לחבלה במרפק שמאל, שם לא הודגם מימצא טראומתי טרי והעיוות הנו על רק תהליך הגידולי הממאיר, לכן לא נגרמה נכות יציבה כתוצאה מהתאונה.

התובע זכאי לפצוי בגין הוצאות נסיעה, הוצאות רפואיות ועזרת צד ג'.

...

בדקתי, בחנתי ושקלתי את טיעוני הצדדים בהלימה לכלל הנסיבות המייחדות את העושה והמעשה בתיק זה. בשים לב לנסיבות האישיות, רקע רפואי קודם, מימצאי חוות הדעת - שוכנעתי לקבוע כי באיזון הראוי ובמידתיות הנדרשת על פי עקרונות דיני הנזיקין, לרבות "הילכת הגולגולת הדקה", - ההשלכה התפקודית אינה עולה באופן משמעותי על שיעור הנכות הרפואית.

אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעות יחד ולחוד לשלם לתובע את הסך של 52,000 ₪, בצרוף הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ. ניתן היום, י"ד שבט תשע"ח, 30 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.

הנפגע הישיר זכאי לקבל פיצוי בגין כל נזק שניגרם לו. אף בגין נזק נפשי קל (ריבלין, 377).

שכן, מקום בו נגרם נזק נפשי למעורב עקרי וישיר בארוע נזיקי בשל פחד, הלם או טראומה, שנגרמו לו עקב הארוע, קשה אם לא בלתי אפשרי להבחין ולקבוע אם הנזק נגרם בשל ההלם מהסכנה בה הנפגע עצמו היה נתון לבין ההלם שניגרם לו כתוצאה מהיחשפותו לנזקים שנגרמו לנפגעים אחרים באותו הארוע (ת.א (הרצ') 9308-10-09 יבגני טרנוב נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ 9 (פורסם במאגרים המשפטיים, 22.2.2012)).

זאת ועוד, כאשר נישאל בחקירתו הנגדית המומחה האם ייתכן כי ארוע טראומטי אחר גרם לנכות הרפואית, שכן התובע איבד חבר בעת שהיה בשירות הסדיר, שלל המומחה עמדה זו של הנתבעות והשיב: "אני חושב שמה שמביא אותי לחשוב שהארוע המשמעותי היא תאונת רכבת זה התכנים שקשורים לרכבת, לנסיעה. בד"כ אנחנו מצפים שיהיה קשר בתוכן שאנחנו מקשרים ארוע לתמונה פתולוגית נפשית" (שם עמ' 15 ש' 24 - 26).

...

סיכום: התביעה מתקבלת.

הנתבעות תשלמנה ביחד ולחוד לתובע סכום כולל של 220,594 ₪.

בנוסף הנתבעות תשלמנה ביחד ולחוד לתובע שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% וכן תשיב לתובע את שכר טרחת המומחה אשר שולמה על ידו בסך של 5,850 ₪ (ת/3), שכר המומחה בגין עדותו בסך של 1,800 ₪ וכן אגרת משפט.

הבקשה דנן, הוגשה במסגרת תביעה לפיצויים שהגיש התובע (להלן: "המשיב") כנגד המבקשת, בגין ניזקי גוף שנגרמו לו לטענתו, בתאונת דרכים שאירעה לו ביום 13.3.12, עת רכבו סטה מנתיב הנסיעה ופגע במעקה בטיחות (להלן: "התאונה").

עוד נטען, כי התלונות מהעבר מתייחסות לכאבים בודדים בגב שאינן אמורות לשנות את מימצאי הוועדה לעררים, מה גם שאין בתעוד הרפואי עדות למימצא טראומתי שיכול לגרום למימצא כלשהוא בגב.

...

המסגרת המשפטית סעיף 6ב לחוק הפיצויים קובע בזו הלשון: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונה לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה ואולם בית משפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שירשמו". לא אחת נקבע בפסיקה, כי יש להיעתר לבקשה להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל, רק במקרים חריגים ומיוחדים ואף נקבעו כללים מנחים לפיהם יש להפעיל שיקול דעת אימתי תיתן רשות, אם לאו.

אדגיש, כי אמנם מדובר ברישומים בודדים בלבד, שחלקם אף מתייחסים לתקופות עבר ואין עדות על רצף טיפולי כלשהו (כגון תלונות ממושכות או טיפולי פיזיותרפיה), אך עדיין איני יכול להתעלם מקיומם של ממצאים קונקרטיים שעלו מהמסמכים שפורטו לעיל, באותו תחום שבו נקבעה נכותו, שלא מן הנמנע, שיש בהם כדי להביא לשינוי במסקנת הועדה במל"ל. יפים לעניין זה דברים שנאמרו ברע"א 7666/15 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' פלוני (24.1.2016): "כמו כן, אף אם מדובר בתיעוד שאינו עדכני לא ניתן לומר כי מאז שנרשמו אותן תלונות חלף זמן כה רב שיש בו כשלעצמו כדי לשלול מניה וביה את האפשרות שיש קשר בין הסיבות לאותן תלונות שנרשמו במהלך שירותו הצבאי של המשיב לבין מצבו הנוכחי. בכל מקרה, וכפי שיובהר להלן, מסקנה מסוג זה ראוי שתתקבל לאחר שייערך בירור רפואי בעניין, ולהשקפתי אין זה רצוי שבית המשפט יגיע למסקנה כאמור על דעת עצמו". יתרה מכך, אין בידי לקבל את טענת המשיב, לפיה עמדה בפני הועדה בדיקת CT מיום 27.5.13, שיש בה כדי להעיד על קיומם של ממצאים בעמ"ש שאינם קשורים לתאונה.

סופו של דבר דין הבקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל להתקבל.

בשל ניזקי הגוף שנגרמו לו בשתי התאונות הגיש התובע תביעה זו לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975.

תאונה שנייה ביום 14.7.17 בשעות הבוקר המאוחרות, עת היה התובע בדרכו עם רעייתו ז"ל לקניות, הרכב בו נהג התובע נפגע בצד שמאל ע"י רכב אחר בזמן נסיעה במהירות איטית בסמוך לצומת.

התובע נבדק באותו יום במוקד טראומה "מכבי" בחיפה והתלונן על כאבים בגב התחתון.

...

ישיבה ממושכת איננה מיטיבה עם מי שסובל מבעיות בעמ"ש ברם באותה נשימה יש לומר שמדובר בנכות בשיעור מתון של 10%, הצורך לקום כפעם בשעה ולחלץ עצמות יפה גם לאלו שאינם סובלים מבעיה מאובחנת בגבם, הנכות איננה פוגעת בטיב העבודה אלא ביכולת התיאורטית לעבוד שעות ארוכות וגם אם כרגע קשה למצוא לפגיעה כזו סימנים ברורים, הרי התובע איננו הולך ונעשה צעיר ובהחלט יש לתת ביטוי לפוטנציאל של פגיעה בכושר ההשתכרות העתידית, פגיעה תפקודית זו שיעורה איננו מגיע לשיעור הנכות הרפואית וקשה לבסס מסקנה אחרת על יסוד המצוי בתיק.

אשר על כן הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע 1 סך 270,000 ₪ ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13%+מע"מ ובצירוף הוצאות משפט בסך 500 ₪.

כמוכן הנני מחייב את הנתבעת לשלם לעיזבונה של התובעת 2 סך 10,000 ₪ ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13%+מע"מ ובצירוף הוצאות משפט בסך 500 ₪.

הנאשם נמצא כמי שנהג בקלות ראש, בכך שלא נתן תשומת לב מספקת לדרך, התקרב לצומת הנ"ל, החל בעקיפת הרכב המעורב שנסע לפניו בעודו בצומת ופגע בו. כתוצאה מהתאונה נזוקו שני כלי הרכב, והנאשם ניחבל בגופו בכך שנגרמו לו חבלות של ממש: שבר טיביאה מרוסק ופיבולה שליש פרוקסימילי מרוסק, אשר הצריך אישפוז ניתוח ושקום.

על חשיבות תרומתם של בתי המשפט בשמירה על ערך המוגן, ראה: דברי כב' השופטת שלו, בעפ"ת (באר שבע) 27985-02-20 מדינת ישראל נ' יעקובסון (29.7.20): "מאחר שנגע תאונות הדרכים הולך וגובר, ומדי יום אלו גובות קורבנות רבים בגוף ובנפש, נקבע לא אחת בפסיקת בית המשפט העליון, כי על בתי המשפט למלא את חלקם במלחמת החורמה בתופעה זו, בדרך של הטלת ענישה מחמירה ובלתי מיתפשרת, לא רק במקרים של גרימת מוות בתאונת דרכים, אלא גם במקרים בהם נגרמים חבלות ופציעות חמורות, לעתים בלתי הפיכות, הפוגעות באופן קשה באיכות חייהם ובבריאות נפשם של נפגעי התאונות ובני משפחותיהם...". מידת הפגיעה בערך החברתי ניכרת ומתבטאת בתוצאותיה של התאונה, לרבות פציעותיו של הנאשם עצמו, והטראומה אותה חוותה המעורבת בארוע התאונה, כפי שפורטו לעיל וכעולה מחומר הראיות.

לעניין נהיגה ללא ביטוח ראה הנאמר ברע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מד"י: "עבירות נהיגה בזמן פסילה ללא ביטוח וללא רישיון, יש בהן לא רק דופי פלילי, אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת... ומכל מקום הטלתם על קופת הציבור". לאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים, הנני קובעת מיתחם ענישה אחד וכולל בנסיבות תיק זה פסילה בפועל בין 4-9 חודשים לצד ענישה נלווית.

...

לעניין נהיגה ללא ביטוח ראה הנאמר ברע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מד"י: "עבירות נהיגה בזמן פסילה ללא ביטוח וללא רישיון, יש בהן לא רק דופי פלילי, אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת... ומכל מקום הטלתם על קופת הציבור". לאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים, הנני קובעת מתחם ענישה אחד וכולל בנסיבות תיק זה פסילה בפועל בין 4-9 חודשים לצד ענישה נלווית.

טענת ההגנה נבחנה עוד בשלב הכרעת הדין, בה קבעתי כי על אף האמור לעיל, ניתן להגיע בתיק זה למסקנה בדבר אחריות הנאשם לתאונה ולתוצאותיה.

אשר על כן ולאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים וטענות הצדדים, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: קנס כספי בסך 1,500 ש"ח הקנס ישולם ב-5 תשלומים, חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 1.3.2023 ואילך.