פיצוי נאשמים בגין הוצאות הגנה בתוספת

בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בעפ"א 80159/02, חוטר ישי, נ. אייל ארד, (25.9.2007), שאף אוזכר ברע"פ 1955/12 הנ"ל, בהקשר של שקילת הטלת הוצאות על קובל, נאמר על ידי כב' השופטת שבח, כי בהליך של קובלנה פלילית פרטית - "קיים החשש לניצול לרעה של הזכות הדיונית להגשת קובלנות סרק, ללא סנקציה בצידה. הדעת איננה סובלת השלמה עם מצב לפיו חוסה הליך הגשת הקובלנה הפרטית במעין חיסיון המגן עליו מפני פסיקת הוצאות המצוי דוקא בד' אמות הסעיף שנועד לפצות נאשם בגין מאסרו ובגין הוצאותיו לאחר שיצא זכאי בדין. פרשנות לפיה לעולם יופטר קובל מתשלום הוצאות ו/או מסנקציה כספית אחרת גם אם קובלנתו תמחק או תבוטל מחמת אחת מעשר הסיבות המנויות בסעיף 149 לחסד"פ – אינה עולה בקנה אחד עם מטרת סעיף 80(א) לחוק העונשין ואינה דרה בכפיפה אחת עימו. פרשנות שכזו יש בה כדי לעודד הגשת קובלנות סרק ושפיכת דמם של נקבלים, על לא עוול בכפם, שהרי אם יבחר הקובל במסלול אזרחי, שהנו לכל הדיעות מסלול קל יותר, צפוי הוא לשלם הוצאות באם תביעתו תמחק, בה בשעה שיצא פטור בלא כלום באם יבחר במסלול הפלילי, המכביד יותר עבור הנקבל, וקובלנתו תבוטל. יש לבכר את חלופת הפרשנות האחרת, המבחינה, לעניין סעיף 80(א) לחוק העונשין, בין הליך פלילי רגיל לבין קובלנה פרטית, ולהתבונן על זו האחרונה, באספקלריה אזרחית באופן שביטולה של קובלנה מחמת קבלת טענת סף כזו או אחרת יושווה לדחייה על הסף של תובענה אזרחית מחמת טענה מקדמית, שאף היא מהוה "מעשה בית דין" לכל דבר ועניין.

כאשר נקבע, במו במקרה דנא, כי אין כל בסיס להגשת הקובלנה, ויש מקום לבטלה מיניה וביה, ראוי כי מי שהעמיד את הנאשם בצורך לממן הגנתו בשל הגשת הקובלנה, ובזבז זמנו של הנאשם ושל ערכאות בהליכים מיותרים, יישא למצער, בהוצאות.

בית המשפט קמא קבע, נוכח תוצאות ההליך והמאמצים שהושקעו בייצוגו של המשיב, כי בפניו אחד המקרים הקיצוניים המצדיקים הטלת הוצאות בהליך פלילי "על פי סעיף 80(א) לחוק העונשין". משבחר ביהמ"ש באפיק זה לפצוי קובעות תקנות סדר הדין הפלילי (פיצויים בשל מעצר או מאסר), תשמ"ב-1982, כי הסכום המרבי לתשלום הוצאות לפי סעיף 80 לחוק העונשין, יהיה כמפורט בתוספת לתקנות, וכי אם קיימת הצדקה, ניתן לפסוק סכום גבוה יותר בשיעור שלא יעלה על חמישים אחוזים מהסכום הקבוע לאותו פריט.

...

אין בידינו לקבל טענה זו. בית המשפט קבע כי כתב הקובלנה אינו מגלה על פניו כי נעברו עבירות לשון הרע והאיומים המיוחסות למשיב.

למעט הפחתת סכום ההוצאות, נדחה הערעור.

חישוב הפצוי בגין המעצר והוצאות הנאשם כידוע, הסכום שניתן לפסוק בגין מעצר או מאסר והוצאות הגנה מוגבל בתוספת לתקנות סדר הדין הפלילי (פיצויים בשל מעצר או מאסר), התשמ"ב-1982, וכבר נפסק כי – "... בהסדר הקבוע בסעיף 80 לחוק העונשין ובתקנות שהותקנו מכוחו קיימת הגבלה ניכרת הן על סוג הפצוי שישולם והן על שיעורו, ביחס לתביעת פיצויים בנזיקין. ראשית, הפצוי מוגבל להשבת הוצאות, וכן לפצוי המבוסס על אובדן הישתכרות בתקופת המעצר או המאסר בהתאם לשכר הממוצע במשק. נאשם שזוּכָּה בדין אינו זכאי איפוא לפצוי בשל נזקים נוספים, כגון נזק בלתי ממוני בגין סבל נפשי ותחושות תיסכול ובושה שנגרמו לו בעת ועקב היותו נתון מאחורי סורג ובריח על לא עוול בכפו. שנית, גובה הפצוי כפוף לתקרה הקבועה בתקנות הפיצויים. ואולם בכל הנוגע לעצם הזכאות לפצוי, ההסדר שבסעיף 80 רחב מתביעת פיצויים נזיקית – שכן המבקש אינו נידרש להוכיח את יסודות עוולת הרשלנות, אלא רק את התקיימותה של אחת משתי העילות שבסעיף" (ע"פ 5695/14, סאלם עבד אלקאדר נ' מדינת ישראל (2.9.15) בפסקה 18).

בגין הוצאות הגנה – סך של 22,365 ₪.

...

על כן, בכל הנוגע לחלופה הראשונה שבסעיף 80 לחוק העונשין, הרי שלא הוכח לפניי שלא היה יסוד להאשמה, ועל כן, תובע סביר בהחלט יכול ורשאי היה להגיע למסקנה שיש בתשתית הראייתית שנאספה לתיק החקירה כדי להביא להרשעתו של הנאשם בסופו של יום.

לאחר שהוצגו על ידי ההגנה ראיות לענין קשר והתכתבויות בין המתלוננת לבין וליד, במסגרת הליך המעצר, קבע בית המשפט בהחלטת השחרור, ביום 12.5.19, את הקביעות הבאות: "... סבורני כי קיימת חולשה ראייתית בתשתית הראייתית" (עמ' 11, ש' 3); "... לא ניתן להתעלם מהתכתובת שהתקיימה בין המתלוננת לבחור בשם 'וליד', תכתובת אשר צורפה לעיקרי הטיעון מטעם ההגנה. מהתכתובת כאמור עולה, כי המתלוננת התכתבה עם וליד, ותיארה בפניו ריב שהיה לה עם אמה, כאשר האחרונה אף היכתה אותה, נוכח קשריה עם וליד. עוד עולה מהתכתובת כאמור שאביה של המתלוננת ביקש ממנה לסור עמו לתחנת המשטרה ולציין שהמשיב הוא זה שהיכה אותה. המתלוננת הביעה חשש להגיש תלונה כנגד המשיב בתחנת המשטרה, שמא יתחוור שאין בתלונתה אמת ובתגובה ציין בפניה וליד: '... אסור לך לפחד כאשר ישמעו שיש נשק הוא ייעצר ותגידי שהוא הרביץ לך ושהוא גנב ממך כסף וזהב והרבה דברים ותגידי שראית איתו נשק בשביל שיעצרו אותו, כוס אחותו שייעצר'" (עמ' 12, ש' 15); "... בית המשפט לא יכול להתעלם מראיות המלמדות שמדובר בתלונה אשר אופפות אותה לא מעט סימני שאלה. התכתובת בין המתלוננת לוליד מעלה לא מעט תהיות באם אכן מדובר בתלונת אמת" (עמ' 13, ש' 4).

בנסיבות אלה, יתכן ולו היתה מתבצעת חקירה כראוי, היתה מגיעה המאשימה למסקנה שאכן מדובר בתלונה שקרית ומבקשת לחזור בה מכתב האישום, מהלך שהיה בו כדי לייתר את עינוי הדין שעבר הנאשם במשך כשנתיים במהלכם התנהל התיק; היה בו כדי לייתר שהותו במעצר מאחורי סורג ובריח ולאחר מכן תקופה ארוכה בתנאים מגבילים; והיה בו כדי לחסוך הוצאות משפט ותשלום שכר טירחה לעורך-דינו.

לאור כל האמור, אני מחייב את המאשימה לשלם לנאשם פיצוי בגין מעצרו והוצאות הגנתו, כדלקמן – בגין 18 ימי מעצר – 7,506 ₪.

אשר על כן אני קובע כי היתקיימו כל התנאים המצדיקים חיוב של הקובלת בתשלום פיצוי לנאשמת בגין הוצאות הגנתה, לפי סעיף 80 לחוק העונשין.

על פי סעיף 9 לתקנות סדר הדין (פיצויים בשל מעצר או מאסר), תשמ"ב-1982, הסכום המירבי לתשלום הוצאות הגנה של נאשם יהיה על פי המפורט בתוספת לתקנות.

...

ועוד לעניין שיקול הדעת המסור לבית המשפט בבקשה לפי סעיף 80 שעניינה בקובלנה פלילית, ר' קביעת נשיא בית המשפט המחוזי, כב' השופט ר' שפירא, בעק"פ (מחוזי-חיפה) 39697-06-17 סולומונוב נ' פוגל (25.9.2017): "נעיר כי בהליך הפלילי בו מעמידה המדינה נאשם לדין המגמה היא לצמצם את פסיקת ההוצאות בגין זיכוי נאשם לאותם מקרים חריגים בהם התנהלות המאשימה כלפי נאשם הייתה בחוסר סבירות [ראו: ע"פ 5695/14 סאלם עבד אלקאדר נ' מדינת ישראל (2.9.2015), סעיפים 17 – 19 לפסק דינה של כב' השופטת ברון והאסמכתאות שפורטו שם]. סבור אני כי בהליך של קובלנה, בה עושה אדם פרטי שימוש בהליך הפלילי ו"מעמיד לדין" אדם אחר, מבחן פסיקת ההוצאות צריך להיות דומה יותר לזה שבמשפט האזרחי ולפיו "בהעדר נסיבות מיוחדות, אין צידוק לכך שבעל דין שזכה במשפט ייצא בחסרון כיס" [ע"א 9466/05 שווקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.3.2008) פסקה 31 והאסמכתאות שם; ע"א 10242/09 משה בלטר ואח' נ' אילנה מוזר ואח'(טרם פורסם, ניתן ביום 2.2.11)]".

אשר על כן אני קובע כי התקיימו כל התנאים המצדיקים חיוב של הקובלת בתשלום פיצוי לנאשמת בגין הוצאות הגנתה, לפי סעיף 80 לחוק העונשין.

סוף דבר, אני מורה לקובלת לשלם לנאשמת סך של 2,982 ₪ בצירוף מע"מ כדין, וזאת כפיצוי בגין הוצאות הגנתה, לפי סעיף 80 לחוק העונשין.

סכום הפצוי שיש לפסוק למבקשים הוראת ס' 9 לתקנות סדר הדין (פיצויים בשל מעצר או מאסר) התשמ"ב-1982 מסדירה את הסכום המירבי שיש לקבוע לתשלום הוצאות הגנתו של עצור או של נאשם לפי ס' 80 לחוק העונשין, כדלהלן: "9. (א) הסכום המירבי לתשלום הוצאות הגנתו של עצור או של נאשם לפי סעיף 32(א) לחוק סדר הדין הפלילי או לפי סעיף 80 לחוק העונשין, יהיה כמפורט בתוספת.

סוף דבר אני מורה למאשימה לשלם לנאשמים פיצוי בגין הוצאות הגנה על פי סעיף 80 לחוק העונשין בסך כולל של 1,400 ₪ תוך 30 יום מהיום.

...

" במקרה דנן, המסקנה היא כי התביעה התרשלה בבחינת הנושא המהותי בתיק - קיומו של היתר בניה לבנייה הנטענת.

מכאן ועל אף היותה של חלופה זו צרה ודווקנית, דין הבקשה להתקבל בהעדר יסוד לאשמה.

סוף דבר אני מורה למאשימה לשלם לנאשמים פיצוי בגין הוצאות הגנה על פי סעיף 80 לחוק העונשין בסך כולל של 1,400 ₪ תוך 30 יום מהיום.

התנאים שבהם נאשם שזוכה בהליך פלילי זכאי לפיצויים מעוגנים בסעיף 80(א) לחוק העונשין הקובע כדלקמן: "(א) משפט שניפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה, או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב–1982 בסכום שייראה לבית המשפט; במשפט שמנהל קובל רשאי בית המשפט להטיל על הקובל תשלום כאמור." הוראת סעיף 80 לחוק קובעת מסלול ייחודי לפסיקת פיצויים לנאשם שזוכה בדין.

מכל מקום, אופיו של הזיכוי הוא אחד מבין השיקולים אותם יש להביא בחשבון, ואין בזיכויו של הנאשם מחמת ספק שהתעורר, כדי להוות חסם לזכאותו להוצאות פיצויים מכוח הדין.

באשר להוצאות הגנה, מורה תקנה 9(א) כי "הסכום המירבי לתשלום הוצאות הגנתו של עצור או של נאשם לפי סעיף 32(א) לחוק סדר הדין הפלילי או לפי סעיף 80 לחוק העונשין, יהיה כמפורט בתוספת". ובהתאם לתוספת, הסכומים המירביים לתשלום הוצאות הגנה של עצור הם בעד הוצאות בפועל, לפי קבלות, כפי שהכיר בהן בית המשפט, ושכר טירחת עורך דין לפי יום דיונים תוך הבחנה באשר לטיב הישיבה שהתקיימה.

...

עוד נקבע כי רק על סמך הצפייה בסרטון אי אפשר להגיע למסקנה חד משמעית האם הנאשם חבט בידו בראשו ובפניו של המתלונן או שמא כטענת הנאשם פלוני חבל במתלונן במקל והוא ביקש למנוע את המעשה האלים.

אין צורך להידרש למתחמי ענישה או למדיניות הענישה הנהוגה כדי לקבוע כי לו היה מורשע הנאשם בדין, הרי היה צפוי לעונש מאסר ממושך.

לאחר שקלול כלל נסיבות העניין - לרבות אופי זיכויו של המבקש, נסיבותיו האישיות, הכשלים והמחדלים שנפלו בדרך ניהול החקירה והמשפט שהם חריגים לכל הדעות, ועל אף שההחלטה להגיש כתב אישום נגד המבקש התקבלה כדין ולא הייתה מלווה ברשלנות, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להורות על פיצויו ושיפויו של המבקש.

בהינתן המקובץ, אני קובעת כי המשיבה תשלם למבקש 29,421 ש"ח בהתאם לפרטי חשבון בנק שיועברו על ידי באת כוחו וזאת בתוך 45 ימים.