פיצוי מביטוח לאומי בגין תאונה בסלון בית

במהלך הסיבוב שאני מסתובב בין האתרים שלי, הגעתי לאתר ברמת אפעל, נכנסתי, אני בוחן את האתר ורואה מה קורה בכל אתר, מדובר בבית פרטי שפוץ, העובד שעבד שם באותו זמן היה סעיד, הוא הצבעי שלי בחברה היה בזמנו, והוא עובד עם מכונה שנקראת איירלס שמתיזה צבע, הוא ביקש שאעזור לו שאזיז אותה היא מפריעה לו במיקום שהיתה, היא היתה בין דלת הכניסה לבית לסלון, בקומת הכניסה.

בנסיבות אלה, מדובר באנמנזה הסותרת את גירסתו של התובע, ויפים לעניינן הדברים שנפסקו בעבל (ארצי) 34240-05-13 שלמה נזריאן - המוסד לביטוח לאומי,(10.7.14): "כפי שקבע בית הדין האיזורי, גירסתו של המערער בדבר קרות ארוע תאונתי בעבודתו ביום 19.10.10 אינה באה לידי ביטוי במסמכים הרפואיים שבתיקו הרפואי, שנערכו בסמוך למועד הארוע. בקשר לכך נזכיר את המשקל המיוחד של האנמנזה הרפואית, והדברים כפי שנרשמים במסמכים הרפואיים מפי הנפגע בזמן אמת. זאת בהתבסס על ההנחה, שהנפגע ימסור לגורמים המטפלים את העובדות הנכונות כדי לזכות בטיפול רפואי המתאים למצבו (ראו עב"ל 696/08 ויקטוריה ביזרמן - המוסד לביטוח לאומי, מיום 10.12.2009; עב"ל 80/10 רפאל יצחקי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 6.7.2010; עב"ל 45989-06-10 המוסד לביטוח לאומי - אברהם יונאני, מיום 4.9.2012 בפיסקה 22 וההפניה שם).

לראשונה הלין ודיווח התובע אודות תאונת עבודה בשנת 2015 רק לאחר שעבר ניתוח בשלהי שנת 2016, פנה לחברת הביטוח בתביעה לפצוי, והתברר לו כי אינו זכאי לפצוי בגין התאונה משנת 2011 לאור היתיישנות.

...

התובע הופנה לבדיקות הדמיה, קיבל טיפולים שונים ובסופו של דבר עבר ניתוח ביום 19.10.16.

תמצית טענות הצדדים וההליך המשפטי התובע האריך בסיכומיו, ולהלן יובאו עיקרי הדברים, הנחוצים להכרעה: התובע טוען, כי יש לקבל את תביעתו ולהכיר באירוע כתאונת עבודה.

בחינה כוללת של חומר הראיות נערכה על ידי בית הדין האזורי, והמסקנה המתבקשת היא אך זו שהגיע אליה בית הדין האזורי.

התביעה נדחית.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 33690-07-15 פלוני נ' אווניו – מרכז ארועים וקונגרסים בע"מ ואח' לפני כבוד השופטת עירית כהן התובעים: 1. פלוני ע"י עוה"ד עמית ביר ואח' 2. המוסד לביטוח לאומי ע"י עוה"ד אברהם וקסלר ואח' הנתבעים: 1. אווניו-מרכז ארועים וקונגרסים בע"מ 2. מנורה חברה לביטוח בע"מ ע"י עוה"ד שיראל סלע ואח' 3. דיגיטל הגברה ותאורה בע"מ 4. כלל חברה לביטוח בע"מ ע"י עוה"ד ד. חיות ואח' צדדי ג: 1. ליאור נרקיס 2. ליאור נרקיס הפקות בע"מ ע"י עוה"ד נתנאל בירן ואח' צדדי ד: 1. אווניו-מרכז ארועים וקונגרסים בע"מ 2. מנורה חברה לביטוח בע"מ ע"י עוה"ד שיראל סלע ואח' 3. דיגיטל הגברה ותאורה בע"מ 4. כלל חברה לביטוח בע"מ ע"י עוה"ד ד. חיות ואח' פסק דין

עלות השינויים לפי חוות הדעת 1,328,000 ₪ בצרוף מע"מ. לטענת הנתבעים, התובע זכאי לנגישות לכל החללים המשותפים בבית, לסלון, לפינת האוכל, למטבח לחצר ולאיזור הבריכה המצויים בקומת הקרקע, וכן לעוד חדר שינה, שירותים ומקלחת מותאמים.

אני דוחה את טענת התובע כי הקיצבאות שהוא מקבל מהמוסד לביטוח לאומי בגין ניידות העומדות על סך של כ- 1,333,000 ₪ משקפות את הפצוי המגיע לו בראש הנזק של ניידות.

אני דוחה גם את בקשת התובע שלא לפסוק לתובע פיצוי בגין ניידות ובמקביל לא לנכות כל סכום בגין ראש נזק זה. את הפצוי יש לבסס על ההוצאות בפועל, ומהפיצוי שייפסק יש לנכות את התשלומים שמקבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי, אשר אותם על הנתבעים להחזיר למוסד לביטוח לאומי במסגרת תביעת השבוב המהוה חלק מתיק זה. על בסיס חוות הדעת של מומחי הצדדים, אני פוסקת לתובע פיצוי חודשי בסך של 2,000 ₪ לחודש בגין ניידות בעתיד (כולל מתקנים ואביזרים), לאחר שיקלול ההוצאות שהיו לתובע בגין ניידות אילמלא התאונה.

...

כמו כן ישלמו הנתבעים לתובע 2 שכ"ט בסכום של 487,000 ₪.

כמו כן יחזירו הצדדים השלישיים לנתבעות את החלק היחסי בהוצאות המשפט שישלמו הנתבעות לתובעים.

אני דוחה את ההודעה לצדדים הרביעיים ששלחו הזמר וחברת ההפקות נגד הנתבעות.

במצבו, התובע גם לא היה מסוגל לעלות במדריגות ביתו לחדרו ונאלץ לישון בסלון הבית בקומת הקרקע, במיטה מיוחדת שהושאלה עבורו מ"יד שרה".

דוגמא ליישום הכללים הנ"ל, הנה במקרה בו אישר בית המשפט כי גיל הפרישה יעמוד על 75, בהיתחשב בגילו של התובע במועד התאונה (52), ובעיסוקו כבעלים של משרד עורכי דין (ראו ע"א 8602/11, 8891/11, הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' שלמה דן גדרון פס' 5 (פורסם בנבו 3.4.2012); במקרה אחר, אישר בית המשפט העליון גיל פרישה של 75 לרואה חשבון שנהרג בתאונת דרכים (ע"א 8181/06 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוח אטיאס דוד ז"ל, פס' 11 (פורסם בנבו 21.1.2010)).

לטענתו, יש להוסיף סכומים אלו לפיצויים, שכן מדובר בעלויות שנכפו עליו כתוצאה ממגבלותיו עקב התאונה.

בנוסף, התובע לא המציא אסמכתה כלשהיא לטענתו בדבר תשלום חודשי של 1,500 ₪, לרבות אישורי מל"ל על העסקת עוזרת בית, על אף שלא הייתה מניעה לעשות כן. לאור האמור, הציעה הנתבעת פיצוי גלובאלי לעבר בסכום של 4,000 ₪ ולעתיד בסכום של 5,000 ₪.

עוד טענה אישתו של התובע בעיניין סכום הפצוי החודשי הנידרש בגין עזרה, כי מועסקת על ידם עוזרת לאחר התאונה וכי לביטוח הלאומי נשלח דיווח חלקי בלבד על הקף העסקתה, זאת לבקשת העוזרת (עמ' 39 שו' 1- 8 לפרו' מ- 29.5.21).

...

נוכח כל האמור, ובנסיבות בהן התובע אינו מסוגל לשוב לעבודתו או לעבוד בכל עבודה אחרת, טוען התובע כי נכותו התפקודית הינה בשיעור גבוה יותר מנכותו הרפואית, ויש להעמידה על 100%.

אינני מקבלת את דרישת התובע לפיצוי בסך של 11,067 ₪ בגין טיפולים משקמים לכאורה שעבר התובע בסלובקיה.

בכל הנוגע לעתיד, אני מקבלת את טענת הנתבעת כי מצבו של התובע יציב והמומחה הרפואי מטעם בית המשפט, אשר קבע כי לא צפויה החמרה במצבו של התובע, לא קבע צורך רפואי עתידי של אביזר או טיפול כלשהו שיחייבו בהוצאה כספית שאינה מוכרת בסל הבריאות.

כאב וסבל בהתאם לתקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), התשל"ו-1976, לשיעור הנכות כפי שפורטה לעיל וימי האשפוז בהם שהה התובע, אני פוסקת לתובעת סכום של 24,619 ₪ בראש נזק זה. סוף דבר להלן פירוט סכומי הפיצוי שנפסקו לתובע לעיל: הפסדי שכר לעבר- 134,650 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות- 13,000 ₪ עזרת הזולת (לרבות עבודות חשמלאי)- 40,300 ₪ התאמות דיור- 25,000 ₪ כאב וסבל- 24,619 ₪ סה"כ- 237,569 ₪.

מומחה התובע העריך את נכותו הרפואית עקב התאונה בשיעור 7% לפי סעיף 45(1) שבתוספת בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל"), וסבר כי יש להפעיל את תקנה 15 בתקנות המוזכרות, במלואה, לאור הפגיעה בכושר הפעולה, כך שנכותו הכוללת תעמוד על 10.5% לצמיתות.

מדובר בגינה בשטח קטן יחסית של מטרים בודדים (ש' 2-1, ע' 34) כאשר הכניסה אליה מסלון הבית.

הדברים תועדו על-ידי הנתבע בטופס החתום על-ידו (טופס למתן טפול רפואי לנפגע עבודה), מה שמכונה טופס בל 250, במסגרת תביעת התובע למל"ל. שם נרשם, כי התאונה התרחשה ביום 9.6.2013 בשעה 10:15, וביחס לנסיבותיה, כך צוין: "שדרות הראל מבשרת ציון בית מישפחת .... בעת שהעובד גרף את הגינה עם מגרפה בכדי לנקות את הגינה ניתקל תוך כדי בצנור השקיה ונפל לכיוון הגדר סמך את ידיו על הגדר בכדי לא לקבל מכה בפנים ועקב כך נישברה לו הקמיצה ביד השמאלית" (ההדגשה אינה במקור) התובע הדגים בדיון לפניי כיצד ארעה הנפילה (ע' 17).

נכויים: מאחר והתאונה הוכרה כתאונת עבודה, מכל סכום פיצוי שהיה נפסק לתובע, יש לנכּות כל תקבול שקבל או יקבל מאת המל"ל עקב התאונה.

...

התביעה אם כן, אינה מגלה עילה נגד הנתבע, ודינה להידחות.

לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים בנדון, סבורני כי הדין עם הנתבע במובן זה שהתובע לא הניח תשתית ראייתית שמעידה על הוצאות כלשהן או עזרת בני משפחה.

תוצאה לאור האמור, התביעה נדחית.

ד"ר ניר הוס, מומחה מטעם בית המשפט, קבע כי כתוצאה מהפגיעה בתאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 7%, שליש מהנכות אותה מקנה תקנה 41(1)(א) לתוספת לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: התקנות), שעניינה פריקה של הכתף.

אציין, כי במהלך חיפושיו של התובע ביישומון המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) אחר פרטי תגמולים שקבל בעקבות התאונה נשוא התביעה (ועל כך בהמשך), הוא ציין כי נפגע בתאונת עבודה בחודש אוגוסט 2022, אם כי לא נישאל על כך דבר.

שנית, לא הוצגו כל אסמכתות לעניין זה, כגון דו"חות רווח והפסד, דו"חות שומה, דו"חות מע"מ, חוזה שכירות של המספרה וכדומה; לא הובאו עדים שיעידו לעניין זה, כגון לקוחות, משכיר המקום וכיוצא בזה; דו"ח הכנסות והוצאות שהוגש בין מוצגי התובע לשנת 2017 עניינו הפעלת משפחתון, שלצורך הפעלתו נערך שפוץ של הסלון - מה שמלמד כי כפי הנראה מדובר בעסק שניפתח רק בשנת 2017; ואילו מדו"ח ההכנסות וההוצאות של שנת 2018 לא ניתן לדעת באיזה עסק מדובר ומתי ניפתח.

סך הפצוי בגין הפסדי שכר בעבר (מעבר לתגמולי המל"ל - ענף תאונות): 30,211 ₪.

...

מכל האמור לעיל, מצאתי לנכון להמשיך ולפסוק לתובע פיצוי בגין הפסדי שכר על בסיס 7% מתוך שכרו עובר לתאונה גם להמשך התקופה, קרי, מיום 1.5.2017 ועד היום, סך הכל - 76 חדשים, וכדלקמן: 4,145 ₪ X 7% X 76 חדשים = 22,051 ₪.

שיעור הגריעה מכושר השתכרותו של התובע: בתחשיבו חישב התובע את הפיצוי בפריט זה על יסוד בסיס שכר של 8,000 ₪ ונכות של 15%; אין בידי לקבל טענות אלו: התובע מעולם לא הגיע לרמת שכר של מעל ל - 5,000 ₪, לא כל שכן של 8,000 ₪.

בשקילת כל האמור לעיל מצאתי לנכון לפסוק לתובע סכום גלובלי בשיעור 65,000 ₪.