פיצוי לשוכר בשל מצב הדירה בעת סיום השכירות

ראו מוצגים ת/21 – ת/22 התביעה (אותה הגיש השוכר) טענות הצדדים בכתב התביעה טוען השוכר כי הוא החזיק בדירה מתוקף חוזה שכירות שתחילתו ביום 03.03.15 וסיומו ביום 03.06.15.

אין די בתצהיר המשכיר בכדי לחייב את השוכר בתשלום פיצוי מוסכם בגין שהות מעבר לתום החוזה למשך עשרה חודשים, מיוני 2014 ועד אפריל 2015, כאשר אין מחלוקת כי המשכיר כלל לא כתב לשוכר מכתב התראה בו דרש ממנו לפנות את הדירה.

המשכיר אינו זכאי לסכומים נוספים בשל במצב הדירה בעת שהוחזרה לחזקתו האמור לעיל באשר לפשרה על פיה הוסכם כי ייפרדו הצדדים לשלום, נכונה גם בעיניין זה. לא נעלם ממני כי השוכר לא הביא לעדות את מר זיאד דראג', אשר לטענתו נכח בעת החזרת החזקה ויכול היה להעיד על מצב המושכר באותה עת. על פי ההלכה הנוהגת שחזקה כי בעל דין לא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו.

...

בהיעדר אסמכתא, לא ניתן להיעתר לסעד המבוקש.

סוף דבר שתי התביעות נדחות.

המזכירות תעביר לשוכר את הפיקדון בסך 1,000 ₪ אשר הפקיד המשכיר בקופת בית המשפט, ועוכב בתיק , על פי החלטתי מיום 24.6.2016.

התובעת טוענת כי השוכרים עזבו את הדירה במהלך תקופת השכירות עקב מצבה.

לפיכך אני קובע כי החל מחודש מאי 2019 (מועד סיום השכירות) ועד לבצוע התיקונים, יש לקבל את טענת התובעת (שנתמכת בחוות דעת מומחה בית המשפט) ולפיה הדירה אינה ראויה למגורים.

והפיצוי בגין חוסר יכולת להשכיר את הנכס מפצה על נזק זה, ואין מקום לפסוק פיצוי כפל בשיעור הסכום שביקשה התובעת.

...

לכן הנני דוחה טענות אלו.

לסיכום ניתן בזאת צו עשה, ולפיו על הנתבעת לפעול לתיקון כל הליקויים המפורטים בחוות דעתו של המהנדס גיל רפאל ושל מר רונן עבודי.

בנוסף, הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך 30,000 ₪ בגין הפסדי שכר דירה וכן בשיעור 15,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

בודאי שאיני מקבלת את טענתה לפיה מצבה של הדירה לאורך כל תקופת השכירות היה כזה שאינו מאפשר מגורים סבירים בה, שהרי התובעת בחרה שלא לסיים את תקופת השכירות מוקדם מן המוסכם (או לפני התפרצות מחלת הקורונה כפי שיבואר בהמשך).

כן שוכנעתי כי התובעת זנחה את חובותיה לטפל בבעיות שבדירה באותה תקופה וכי התובעת נשארה להתגורר במושכר בלית ברירה בשל מצבה הרפואי והתפשטות מגפת הקורונה באותם ימים.

לבסוף באשר לטענת התובעת לזכותה לקבל פיצוי בגין עלות ההובלה, מצאתי כי בהיעדר עדות לבקשה להאריך את תקופת השכירות בתקופת האופציה, והואיל וממילא כרוך היה מימוש ה"אופציה" (ככל שניתן לקרוא לה כך) בהסכמת המשכירה לתנאי האופציה – אני קובעת כי אין לקבל את תביעת התובעת בעיניין זה. התובעת אמורה היתה לשאת בעלויות ההובלה עם סיום תקופת השכירות המוסכמת, ומשלא היתקיימו התנאים להארכתה – הרי שלא מצאתי מקום להשית על הנתבעת את עלויות ההובלה שבהם נשאה התובעת במועד סיום תקופת השכירות.

...

בהתאמה, אני קובעת כי לא הוכח לפניי כי מדובר בחריגה ממנין התקופה הנקובה בהסכם השכירות, באופן המזכה בתשלום הפיצוי.

לאור כל אלו אני קובעת כי אין לקבל את טענות הנתבעת בכל הנוגע לעריכת הקיזוז.

בהתאמה גם טענה זו דינה להידחות.

הנתבעת כופרת ביתר רכיבי התביעה וטוענת שהדירה הוחזרה צבועה וללא נזק, כי אין להסתמך על חוות הדעת שהתובעת צרפה ושעל בית המשפט לעיין מחדש בהחלטתו ולהתיר הצגת סירטון פינוי הדירה שהיתקבל מפקיד הוצאה לפועל, הממחיש את מצב הדירה ביום פינויה; הנתבעת טוענת שהתובעת אינה זכאית לפצוי המוסכם בגין אי פינוי המושכר, כי פיצוי זה חל רק מקום בו המושכר לא פונה במועד סיום תקופת השכירות, כי לא הייתה גמירת דעת לגבי הפצוי המוסכם וכן שמדובר בפצוי מוסכם מופרז שיש לבטלו ולחלופין פחיתו; הנתבעת טוענת עוד שאין לגלגל לפתחה את הסכמת התובעת לתת לשוכרים החלופיים גרייס של חודשיים בתשלום דמי שכירות ובהפרש דמי שכירות; וכן לכפל פיצוי ברכיבי התביעה.

התובעת טוענת כי בשל מצבה הדירה ונזקיה במועד פינוי הנתבעים, השוכרים החלופיים נשאו בעלויות התיקון ובשל כך הופחתו דמי השכירות של השוכרים החלופיים והוחל בתשלומם רק ביום 1.8.2020, והיא מבקשת בגדרי כתב התביעה לחייב את הנתבעות בתשלום מלוא דמי השכירות שנקבעו בהסכם השכירות עם הנתבעים בסך של 17,000 ₪ לחודש לתקופה שמיום 1.6.2020 ועד ליום 1.8.2020 וכן את ההפרש בין דמי השכירות ששלמו השוכרים החלופיים לדמי השכירות החוזיים שהיה על הנתבעים לשלם (2,000 ₪ לחודש) מחודש אוגוסט 2020 ועד לתום תקופת השכירות החוזית עם הנתבעים ביום 15.8.2021.

...

לבקשת הנתבעים הוסכם כי במשך תקופה מוגדרת וקצובה את דמי השכירות המוסכמים בסך של 17,000 ₪ לחודש, ישלמו הנתבעים מדי חודש מראש במקום תשלום חצי שנה מראש.

מקובלת עלי גישת בית המשפט בעניין ת.א (פ"ת) 61012-12-16 י.מ. אמסלם בע"מ נ' אברהם חיימוב (פורסם בנבו, 18.8.2020) כי סעיף 5(ג) לחוק הערבות, על פי לשונו, אינו מבטל אוטומטית את הערבות אלא מקנה לערב ברירה אם לבטל את ערבותו או לקיימה.

סוף דבר מכל המקובץ הנתבעות 1 ו-3, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך של 236,954 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (23.6.2020) ועד למועד התשלום בפועל.

אלו עיקר טענותיו: לתובעת היה ידוע בזמן חתימת החוזה שהנתבע מיופה-כוח של בעל הדירה וכך נאמר לה. סכום הפצוי משולל כל יסוד.

בחוזה השכירות שהתובעת צירפה לכתב-התביעה נכללו חיובים לגבי מצב הדירה בסיומה של תקופת השכירות, לעת פינויה.

התובעת ביקשה לצאת מן הדירה לפני תום תקופת השכירות בשל חיסרון כיס.

במועד סיום השכירות, 31.3.2021, היה על התובעת לדאוג לתשלום כל החשבונות שחלים על הדירה ללא יוצא מהכלל.

...

דיון והכרעה דין התביעה להידחות במלואה.

התביעה נדחית במלואה.

התובעת תשלם לנתבע את הוצאות ההליך בסך 3,000 ₪, זאת תוך שלושים יום מן המועד בו יומצא לה פסק-הדין.