פיצוי לעובד עקב אי מתן הפסקה בין משמרות

פיצוי בגין אי מתן יום מנוחה שבועי ו/או יום מנוחה שבועי חלופי התובע טען שבמהלך 33 חודשים בהם עבד בנתבעת (מתוך 52 חודשי העסקתו) עבד 7 ימים בשבוע והנתבעת לא העניקה לו הפסקה של לפחות 25 שעות בין המשמרות ולא נתנה לו יום מנוחה שבועי חלופי.

...

למרות זאת, בפסיקה נקבע כי לא קמה זכאות לפיצוי כספי בעניין זה, על כן התביעה ברכיב זה נדחית.

סוף דבר תביעת התובע מתקבלת חלקית.

הנתבעת תשלם לתובעת: א. הפרשי תגמולי מעסיק לפנסיה בסך 8,363 ₪.

מקובלות עלינו הקביעות שנקבעו בהליכים האחרים בענין זה ובכלל זה הנפסק בעיניין נאליק - "העובדה כי לא היו נהלים ברורים מצד ההנהלה, אינה יכולה לשמש כהצדקה להתנהלות המדריכים, שהיו מודעים היטב לשכר שהם מקבלים, ולכך שהם אחראיים לחלק את שעות השינה וההפסקות ביניהם. מנגד, התובע לא הוכיח כי אופי העבודה בשבת לא איפשר למדריכים לקבל 11 שעות הפסקה במהלך השבת. אף שהתובע טען כי בשבת ישנה יותר עבודה (עמ' 10 ש' 6-10), התקשינו לקבל טענה זו. התובע ציין בתצהירו כי קיים לו"ז מוגדר לכל השבת (ר' ס' 42 לתצהירו), אולם לא פירט מהו אותו לו"ז והאם הייתה חובת נוכחות של כל המדריכים בשעות אלו. העובדה שבמהלך השבת ישנו מדריך אחד נוסף ביחס לכמות המדריכים ביום חול (ר' את אישורו של התובע לכך עמ' 10 ש' 11-13), תומכת בכך שלפחות מדריך אחד יוכל להמצא בהפסקה, גם כאשר ישנו לו"ז פעילויות. כמו-כן, הגם שהחניכים אינם נמצאים במסגרות במהלך השבת, הרי שכפי שהעידה גב' מרגלית, בשבת נגרעו משימות רבות שהיו מוטלות על המדריכים במהלך השבוע – בישול, כביסות וכדו' (עמ' 27 ש' 1-2)". וכך נפסק בעיניין פרל "הנתבעת שילמה לתובע בגין 22 שעות מתוך 33 שעות שבהן נכח התובע במרכז. התובע לא הוכיח שנידרש לעבוד יותר שעות בשבת ולא ביסס את החישובים שהגיש כאמור. הוכח כי היו די מדריכים באופן שאפשר שינה רצופה של כל אחד מהם. נוכח כל האמור התובע כלל לא ביסס טענותיו לפיהן הנתבעת שילמה שלא כדין על שעות העבודה במשמרת שבת". לאמור נוסיף, כי בעדות התובע, ששמש כאחמ"ש, הוא ציין כי היה נותן הפסקות צהריים למדריכים בשבת, אך לעתים לא הייתה אפשרות כזאת נוכח עומס בעבודה (ר' עדותו בעמ' 14 החל משורה 31).

פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי עבודה לטענת התובע, אף שכאמור חתם על חוזה עבודה, הרי שקיימות נסיבות המצדיקות מתן פיצויים לפי חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן: "חוק הודעה על תנאי עבודה").

...

סיכום התביעה נדחית ברובה.

סך הסכומים שהנתבעת תשלם לתובע הם כדלקמן: הפרשי שכר בגין תוספת עבודה במשמרות בסך של 8,211 ₪.

בשים לב לסכומים שנתבעו לעומת הסכומים שנפסקו, החלטנו לחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.

השאלות שבמחלוקת הדרושות הכרעה- מה היה שכרו השעתי של התובע לאורך תקופת העסקתו? האם צו ההרחבה בענף הבנייה חל על הנתבעת? האם זכאי התובע לתשלום בגין הפרישי שכר? האם זכאי התובע להפרשי הפקדות לפנסיה? האם זכאי התובע לפצויי פיטורים? האם זכאי התובע לדמי הבראה? האם זכאי התובע לתשלום בגין דמי חגים? האם זכאי התובע לתשלום בגין עריכת תלושי שכר שלא כדין? האם זכאי התובע לתשלום בגין אי מתן הפסקה בין משמרות? האם זכאי התובע לתשלום בגין אי מתן מנוחה שבועית? נדון בשאלות אלו כסדרן.

...

  בהתאם למסקנתנו זו, תביעתו של התובע בגין קרן השתלמות ושי לחג- נדחית.

במקרה דנן, נוכח העובדה כי התובע מיאן לפרט את כמות וטיב ההפרות, מתי בוצעו, ומדוע וכיצד נקבע הסכום הנתבע בגין רכיב זה, איננו רואים לנכון ליתן סעד בגין רכיב זה. בהתאם לכך, תביעת התובעת בגין רכיב זה, נדחית.

משלא הוצגה על ידי התובע כל אינדיקציה לכך שהנתבעת כפתה עליו עבודה בפועל בימים אלו, וללא תיעוד לכך בדוחות הנוכחות, תוצאת הדברים היא כי התובע לא הוכיח את תביעתו בגין רכיב זה. נוכח הדברים האמורים, תביעת התובע בגין רכיב זה, נדחית.

סוף דבר התביעה נדחית במלואה.

אשר לתביעתו לפצוי בגין אי-מתן הפסקה, התובע טען כי לאורך כל תקופת עבודתו, וכאשר הועסק כאחראי משמרת או כסגן מנהל הסניף, הוא לא קיבל הפסקה.

] התובע אף הדגיש שהוא דוקא כן פירט משמרות שניתן מבחינתו להשתבץ בהן: "אני התחייבתי שאתן שתי משמרות בשבוע אך לא שיבצו אותי במשמרות...", וגם "... יש הבדל בין שאני מגיש 5 משמרות לבין זה שיתנו לי 5 משמרות, יכולים לתת לי גם משמרת אחת", וגם ש"לא קבלתי כל מה שהגשתי".

...

מנגד, הנתבעת הכחישה מכל וכל את טענותיו של התובע, וטענה כי דין התביעה להידחות בכללותה, על כל רכיביה.

סוף דבר לסיכום – לאור כלל האמור לעיל, דין התביעה להידחות ביחס לרכיב התביעה לפיצוי בגין אי-מתן הפסקה.

כמו כן, דין התביעה להתקבל (במלואה – לעניין הטענות, ובחלקה – לעניין התחשיבים) לגבי יתר העילות.

הוצאות – לאור הפער בין הסכום שנתבע לבין הסכום שנפסק בסופו של דבר, תישא הנתבעת בהוצאות התובע ובשכר טרחת באת-כוחו בסך של 6,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום.

עוד טוען התובע כי בחישוב שכרו בעיניין עבודתו בשעות נוספות נפלו שגיאות, בין השאר נוכח הפחתה של שעות הפסקה במשמרות לילה – הפסקות פיקטיביות שמעולם לא ניתנו, ושאליהן התובע לא יצא מעולם; וההפסקה הקבועה שניתנה במסגרת העבודה היתה במקרים בהם עבד התובע במשמרת כפולה (בוקר + ערב) – הפסקה בת שעה בין השעות 14:00 -15:00- אשר קוזזה מדוחות הנוכחות ותלושי השכר של התובע.

בנוסף טענה הנתבעת, כי חישובי התובע מתבססים על חישובים לא נכונים, עת התובע לוקח בחשבון דקות אחדות שלא אמורות להיות משולמות, ומחשיב אותן לעניין הפסקה של 8 שעות בין משמרת למשמרת ועל כן תטען הנתבעת כי כל חישוב התובע אינם נכונים ומוטעים על פניהם.

ב. פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך של 1,800 ₪.

...

מאחר שהמצב הרביעי הוא מצב חריג, בבחינת בטל בשישים והמצב השלישי הוא עניין תיאורטי, לא מצאנו להידרש למצבים אחרונים אלה.

לעניין זה נבקש להפנות לפסקי הדין של בית הדין הארצי בעניין ע"ע (ארצי) 233/06 א.נ. נתניה בע"מ – טרנרידר (מיום 16.12.2007), סע' 40; ובעניין ע"ע (ארצי) 68015-03-17 חברת קבוצת השומרים שמירה וביטחון בע"מ – דמיטירי קלינין (מיום 17.4.2018), אליו הפנתה הנתבעת בסעיף 24 לסיכומיה, שם נקבע לגבי עובד שעבד במשמרת ולאחר 7.5 שעות שובץ למשמרת נוספת בת 8 שעות כי "לא היה מקום לחייב את המערערת בתשלום שעות נוספות עבור כל שעות עבודתו של המשיב במשמרת עוקבת גם אם ההפסקה ביניהן היתה 7.5 שעות בלבד...העובדה שבין יום עבודה למשנהו יש הפסקה שהיא פחות מ-8 שעות, תוך הפרה של סעיף 21 לחוק, אינה מביאה בהכרח למסקנה שהשעות של המשמרת העוקבת הן בבחינת שעות עבודה באותו "יום עבודה" של המשמרת הקודמת ולכן מזכות בגמול עבודה בשעות נוספות".

בהשוואה בין דוחות הנוכחות לבין תלושי השכר – דוחות ותלושי שכר מפורטים ומהימנים בעינינו, לא מצאנו כי התובע קופח בשכרו בעניין גמול שעות נוספות, שכן בתלושי שכרו המפורטים ניתן למצוא "ש. נוס 125%; ש. נוס 150%; ש. 125% לילה; ש. 150% שבת; הפסקה 125%; הפסקה 150%; הפסקה בתשלום". סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה, כך שעל הנתבעת לשלם לתובע, תוך 30 יום מהיום כדלקמן: החזר ניכוי משכרו של התובע בסך של 6,451 ₪.